מה לא אמרו על הודו? הרוחניות, הסרחון, הנופים, הלכלוך, האוכל, קלקולי הקיבה, הרוגע, האנשים והרמאויות - הכל נכון. תת היבשת הזו היא פיסת אדמה של ניגודים – פיסת אדמה בה העושר התרבותי בא יחד עם הרבה עוני ומצוקה אנושית, בה ההנאות היומיות עשויות לעלות בסבל לאחר מכן. רגע אחד של שלווה יכול להגיע ממש לפני רגע של פאניקה ותחושת אי וודאות.
במטרה לנסות ולצמצם את הצדדים השליליים בטיול ולהעצים את החיוביים, ריכזנו את כל הדברים שצריך להיזהר מהם במדינה.
העוקץ הגדול
נתחיל מכך שרוב האנשים בהודו הם אנשים חמים. הרבה מהמטיילים חוזרים לארץ בתחושה שמדובר בעם אוהב ומזמין שמורכב ממקומיים צנועים שבאמת רוצים לעזור. עם זאת, צריך להבין את המתח התמידי שמביאה איתה התיירות המאסיבית להודו. מדובר במדינה שהמקומיים בה סובלים מעוני מהקשים בעולם, הרבה מהילדים שם רעבים והמוני הודים חיים חיי צמצום שלא ברורים לנו כמערביים. כך לדוגמא, הרבה מהארוחות שנאכל כתיירים במסעדה, הן תענוג שהרבה הודים לא יכולים להרשות לעצמם.
כל אלו מביאים למצב של לא מעט רמאויות ותרגילי עוקץ כלפי תיירים במדינה, כשהמקומיים מרגישים "בנוח" לעשות זאת. מעל לכל, יש עוקץ אחד מפורסם במיוחד בו תתקלו עם הנחיתה בתת היבשת.
היעד הראשון שמגיעים אליו בניו דלהי הוא המיין בזאר. מדובר במרכז עירוני שבו נמצאים לא מעט גסט האוסים (בתי הארחה) לתרמילאים. במקום יש גם הרבה דוכני רחוב לקניית אוכל (אזהרה בהמשך), שתיה (עוד אזהרה בהמשך), חנויות, מסעדות והרבה בלגן (אה כן, עוד אזהרה בהמשך) ורעש. בשעות הלילה, למיין בזאר מגיעים באמצעות מונית משדה התעופה והדבר יתנהל ככה:
לאחר כמה דקות נסיעה, הנהג יגיע למחסום (יש לא מעט כאלה ברחבי העיר) ויודיע לכם – המיין בזאר סגור. במידה והזמנתם מלון ללילה הראשון, לא במיין בזאר, הנהג יתקשר למלון ובצד השני של הקו יודיעו שאין מה להגיע כי המלון בתפוסה מלאה. לאחר מכן הנהג יציע עסקה שלמבקר הממוצע בהודו לא נראית חריגה בכלל – "עזבו אתכם ניו דלהי. מה היעד הבא שלכם? מנאלי? וראנסי? אני אקח אתכם לשם כבר עכשיו". המחיר: 250 דולר.
אז מה הקאץ'? ראשית, המיין בזאר לא סגור לעולם. אף פעם. המיין בזאר יכול לעשות לתל אביב בית ספר באיך להיות עיר ללא הפסקה. חוץ מזה, נהג המונית לא יתקשר למלון, אלא לחברים שלו שיתחזו לפקידי המלון. בדרכים האלו הוא יגרום לכם, בעודכם עייפים מהטיסה, להבין שאין ברירה ושצריך לנסוע ליעד הבא במחיר של 250 דולר, מחיר גבוה בהרבה ממה שאמור לעלות בפועל. מבחינתו, אתם תיירים ואתם יכולים להרשות את זה לעצמכם.
איך תימנעו מהסיטואציה הזו מראש? קחו מונית pre-pay בשדה התעופה. זה מאוד פשוט - מגיעים לדוכן, משלמים, מקבלים וואוצ'ר ועולים על מונית שלוקחת אתכם רק לאן שביקשתם. בלי התמקחויות או פוטנציאל רווח לנהג. בשאר הזמן, היו פיקחים וערניים לטריקים שאתם יכולים ליפול בהם. אם זה קורה, קחו את זה באיזי, חבל שזה יהרס לכם את הטיול.
הכבישים בהודו
כל מי שעלה על כלי רכב עם גלגלים בהודו ולא על מסילה, יכול לספר על החוויה בה רואים את כל החיים רצים לנגד עיניכים בכמה דקות או שעות של אימה. תרבות הנהיגה בהודו היא מהגרועות ביותר שיש (אפילו יותר מאצלנו). הכבישים בה עמוסים באינספור כלי רכב, אנשים, דוכנים ובעלי חיים. בערים הגדולות והסואנות, הכאוס נמשך כל שעות היממה ואפילו פעולה של חציית כביש היא בהרבה מקרים חוויה מסכנת חיים.
נמליץ למבקרים בהודו לנסוע ברכבות כל עוד אפשר (תתפלאו כמה מסודר ויעיל זה יכול להיות). נכון, צפוף וחם וההודים בוהים כל הזמן, אבל כל זה קורה גם באוטובוסים. מעבר לכך, זו הזדמנות לחוות חוויה הודית אמיתית, ללא מתווכים. להכיר את ההודים מקרוב – שפה, תרבות ויומיום.
קלקולי קיבה
נתחיל עם אמירה אחת מאוד ברורה – לקוות להעביר טיול בהודו מבלי לחטוף קלקול קיבה, שווה ערך לתקווה שלא לבקר בשירותים במשך 12 שעות טיסה לניו יורק. כמעט כל המטיילים המערביים בהודו יחוו חוויה כזו או אחרת עם הקיבה שלהם במהלך הביקור בתת היבשת. כדי לסבר את האוזן – לא מדובר רק באי נוחות הקאות או שלשולים. רמת הסניטציה הירודה בהודו מביאה איתה לא מעט טפילי קיבה ומעיים, שעשויים להיות מזכרת לא נעימה או אפילו מסכנת חיים מהטיול. כדי לנסות להימנע מהדברים המסוכנים באמת, נמליץ לכם על כמה כללי זהירות עם המזון:
ההמלצה הראשונה היא להימנע ממסעדות שנראות יקרות מידי ולהעדיף דווקא מסעדות פועלים ודוכנים, גם אם הם נראים לא היגיינים. העיקרון הוא מאוד פשוט – העדיפו מקומות עם תחלופה גבוהה של מזון, בהם האוכל שמוגש לכם טרי בוודאות, על פני מסעדות שאולי ירגישו נקיות, אבל מאחורי הקלעים מתפקדות בצורה מחפירה.
עוד המלצות שרצות בין מטיילים – להימנע ממשקאות עם קוביות קרח, משום שאלו עשויות להיות מוכנות ממי ביוב, ולהימנע מאכילת ירקות עם הקליפה, משום שההשקיה בהודו היא במי ביוב ולעתים גם מי שטיפת הירקות הם משם. באשר להמלצה על הירקות – קיים ויכוח בין המטיילים באשר לעניין הזה, אבל יש לא מעט מסעדות המיועדות לתיירים שבפתח המסעדה מופיע שלט שיבשר ש"במקום זה שוטפים את הירקות עם מים נקיים". אם זה יגרום לכם להרגיש יותר בנוח לאכול שם, לכו על זה.
סמים
בואו נשים דברים על השולחן – סמים הם עניין שבשגרת הטיול בהודו. חלק מהמטיילים לא נוגעים בכלום, חלק מהמטיילים יתנסו כשיזדמן להם ובעבור חלק, הסמים יהיו חלק בלתי נפרד מכל חוויית הטיול. מה שאנשים לא יודעים זה שגם סמים צריך לדעת לעשות, ממי לקנות ומתי להפסיק. כבר לפני עשור דיווחה הרשות הלאומית למלחמה בסמים על חילוץ של כמה מאות צעירים ישראלים מיעדים שונים במזרח הרחוק, בעקבות מצבי חירום שנבעו כתוצאה משימוש בסמים. מעבר לזה שזו דרך נוראית לסיים את הטיול, הנזק שפטריות הזיה או סמים כימיים גורמים, יכול להיות בלתי הפיך. לכן, בין אם סמים זה ממש הקטע שלכם וגם אם זה סתם נחמד מידי פעם, תחשבו על מה ואיך אתם עושים.
קופים גונבים
מי שביקר בהודו הבין די מהר שחיות ברחוב, כמו פיל, קוף או פרה הם עניין שבשגרה. הקופים, כמו בהרבה מקומות אחרים במזרח, הפכו די מהר להיות חבריהם הטובים של המקומיים שאילפו אותם היטב לגנוב תיקים, ארנקים ומצלמות. מטיילים מספרים על חוויות עוד יותר לא נעימות עם קופים, כמו נשיכות שגררו אחר כך חשד להידבקות בכלבת.
ההמלצה היא ברורה – שמרו על החפצים האישיים שלכם, הימנעו מניקור עיניים עם פריטים יקרים כמו סמארטפון או מצלמה ואל תתפתו ללטף קוף או לתת לו לשבת לידכם כי הוא חמוד. יש סיכוי גדול שהוא לא.
ההמלצה הזו היא לנשים
אי אפשר לפספס את הפער התרבותי הקיים בין הודו לישראל, או בכלל למערב. הפער הזה מתחדד מאוד בכל הקשור ליחס לנשים. מטיילות שביקרו במדינה סיפרו שיחד עם האוכל הטעים, הנופים המעניינים והתרבות העשירה, הן גם התמודדו עם לא מעט הטרדות, בהיות ונגיעות שהן לא הזמינו.
בתרבות ההודית, אישה שמסתובבת לבדה, ללא בן הזוג שלה נחשבת לזולה, במיוחד אם היא לבושה באופן חשוף, או אם היא מעשנת. העושר שמאפיין את התרמילאים הישראלים בהשוואה למקומיים גורם הרבה פעמים לעוד מתח ולניקור עיניים. לכן, כל אלו הופכים את התופעה של הטרדה ליחסית לגיטימית בעבור ההודים.
ההמלצה למטיילים בהודו, בייחוד לנשים, היא להסתובב בקבוצות, בעיקר בערים הגדולות ובנסיעות ברכבת. החיכוך עם האוכלוסייה המקומית עשוי להיות מעניין ומעשיר מאוד, אבל אם מדובר בקרון רכבת שאמורים לבלות בו במשך 10 שעות ואף לישון בו, אולי עדיף לקחת את הקרון היקר יותר או להחליף את הנסיעה בטיסה, רק לשם תחושת הביטחון. בנוסף, גם כאן רצוי להימנע מניקור עיניים – כשלא חייבים, לא לשלוף את הסמארטפון, המצלמה או הטאבלט, זה יכול לגרור צרות.
ההמלצה האחרונה – במידה ונתקלים בהטרדות, פשוט להתרחק. לא מעט מקרים שבהם גברים ניסו להגן על נשים הסתיימו באלימות קשה, ובסופו של דבר נסענו כדי להנות, לא?
חיות טורפות
לסיום, הנה סיפור של מטייל הרפתקן שחזר מהודו: "הגענו לאגם, היה יפה, היה חם, לבשתי בגד ים וקפצתי למים. רחצתי שם איזה שעה וכל הזמן הזה הכפריים ההודים נופפו לי לשלום ואני נופפתי להם חזרה. כשיצאתי, הם ניגשו אליי ואמרו לי שהייתי צריך לצאת מהמים מיד כשהם נופפו לי כי באגם הזה שוחים תנינים". לתשומת לבכם.