לכל איש יש את הנהר שלו, ואני בהחלט מבין אנשים שנקשרים לסן הפריזאי מלא החן וספינות התיירים, או לולטבה השחור החולף בפראג בין מגדלי העיר העתיקה לרכס עליו ניצבת הטירה. יופי של נהרות אלה, באמת יופי. אלא מה, הם רזים, זרזיפי מים לכל היותר. נהרות אירופה נוטים להיות כאלה, ומי שגילה את נהרותיהן של יבשות אחרות זכה להתרגשות שאפילו התמזה והדניפר, העצומים למדי, לא מסוגל להעניק. אמריקה, הצפונית והדרומית, משחקת אותה בענייני נהרות עצומים. האמזונס בשפכו רחב כל כך שלא ניתן לראות את גדתו השניה, המיסיסיפי והמיזורי מבליחים תחת שמש המערב התיכון, מפותלים סביב איים ולשונות קרקע, ומצפון לכולם זורם נהר סנט לורנס האדיר, הנהר שעוצמתו היא זו של קנדה האדירה.
כור היתוך של צרפת, סקוטלנד ואמריקה
הו קנדה! הנהר הזה הוא השער אליך, במעלו חתר מגלה הארצות ז'אק קרטייה כדי להקים צרפת חדשה בליבה של אמריקה. המושבה שאותה הקים ניבטת אל המים מראש צוק. זו העיר קוויבק, תערובת מושלמת של צרפת, אמריקה הצפונית וסקוטלנד, שיש בה את הטוב מכל אחד מאלה. גגונים בסגנון האימפריה השניה של צרפת ניבטים על כיכרות עדינות בעיר העתיקה, המסעדות מציעות פטה כבד אווז, סטייק טרטר, פירות ים על הררים של קרח ומגשי גבינות לקינוח. המבטא בו דוברים תושבי העיר דומה יותר למבטא הפריסאי מזה של מונטריאול שבמעלה הזרם.
קוויבק היא העיר היחידה בצפון אמריקה שעודה מוקפת חומה. מדהים לעבור באחד משעריה ולהבין שאילו היתה מצויה בצרפת, היתה נחשבת לאחת מהיפות בערי ארץ זו. מצד שני, היא אמריקה. מחוץ לעיר העתיקה מתוחים רחובות ישרים בין רבי קומות – לא ענקים אמנם, אבל בהחלט מכובדים. רחוב אחד כזה, Rue St. Jean, הוא אחד הססגוניים והחמודים ביותר בקנדה. לאורכו מצויות מעדניות מצוינות, בוטיקים ואווירה צעירה וחיה. סקוטלנד נכנסת לתמונה בחזותם של הבתים בעיר התחתית, הנושקת לנהר. קירותיהם העבים עשויים אבן, אות לתנאי מזג האויר השוררים כאן ושבזכותם בכלל קיימת התרבות הקנדו-צרפתית.
לאחר מלחמת 7 השנים, כאשר כבשה בריטניה את האזור, צווה המושל הבריטי שהופקד עליו לגרש את תושביו דוברי הצרפתית. זה כתב למפקדתו שלאחר שבילה חורף במחיצת תושבי קוויבק, הוא לא מצליח להביא את עצמו לבצע את המשימה. הוא פשוט התרשם כל כך מקשיחותם ומנחישותם, ואולי גם מחמימותם האנושית. היום, כשקוויבק היא עיר גדולה ומתויירת, קשה קצת לחוש בחמימות הזאת, אבל בכפרים שמדרום לנהר אי אפשר להתעלם ממנה.
חומה כנגד האוקיאנוס
אך עם כל הנוסטלגיה לקוויבק, גורדי השחקים של מונטריאול מצלים עליה ולילותיה הפרועים שואבים את צעירי בירת הפרובינציה מזרחה. מונטריאול יפה, מרגשת, יצירתית וקצבית, אבל אנחנו כאן בשביל הנהר והוא קורא לנו לנסוע דווקא מערבה, בעקבות התרחבותו. הגדה הצפונית הולכת ומצמחת לגובה, היא עשויה רכס מתמשך של גבעות שלא יתכווץ עוד לעולם. גבעות אלה יהפכו לצוקים הפראיים של מחוז לברדור, ויציבו חומה כנגד האוקיאנוס הענק. מדרום יגיח הימה חצי האי גספה (Gaspe), הידוע בכפרי הדייגים המתוקים שלו.
לוויתנים במי הנהר
רגע רגע. עוד לא הגענו לאוקיאנוס, אמנם הנהר כאן אינו נהר כבר, מי הימות הגדולות אותן מנקז הסנט לוראנס מתערבבים בו במים מלוחים, אבל דווקא כאן הוא מרשים במיוחד ולא רק במימיו. מדרום לעיירה ההיסטורית טדוסק (Taddoussac) מתמזגים עם מי הסנט לוראנס מימיו של נהר אדיר אחר ושמו סגונה (Seguenay). אף גשר לא נבנה מעל למפגש הנהרות ואת הסגונה יש לחצות במעבורת. כשהפלגתי בה לראשונה היו תקועות עיני בגבעות התלולות הנושקות למפגש הכחול בכחול, עד ששמתי לב לתכונה מוזרה על פני הסיפון. כולם רצו לשמאל, להביט בדבר מה במים.
ה"דבר" הזה היו סנפיריהם הכסופים של שני לוויתנים. אלה היו לוויתני בלוגה קטנים למדי, אבל בסנט לורנס ניתן למצוא גם לוויתנים עצומים ממש. בכלל, מה אי אפשר למצוא לאורך נהר שאורכו למעלה מ-3,000 קילומטרים וששפכו הוא השפך דמוי המשפך (איסטואר) הגדול בעולם. אפשר, למשל למצוא בו היסטוריה עתיקה, את זו של שבטי הטוסקרורה והמוהוק, החיים באזור מזה אלפי שנים. אלה, האחרונים, מכנים את הנהר Kanniatarowanane, זרם המים העצום, ומדובר בשבט שגם ההדסון המהולל מצוי היה בתחום מושבו.
"יש גיבורים באצות"
לאורך נהר שכזה ניתן למצוא לא רק את האדיר ואת המרשים אלא גם את הקטן ואת האישי. לאונרד כהן ליווה בחורה צעירה אל גדת המים במונטריאול ותאר בשיר "סוזן" את המראה ואת התחושה: “השמש זולגת כמו דבש על גבירתנו של הנהר / והיא אומרת לך איפה להביט בתוך האשפה והפרחים / יש גיבורים באצות, יש ילדים בבקר / הם רוכנים כלפי האהבה / והם ירכנו כך לנצח / בעוד סוזן אוחזת במראה.”
המראה הזאת, משתקפת בנהר העירוני המשקף אותה, משמרת בתוכה רגע בלתי נשכח במקום בלתי נשכח. “אתה רוצה לנדוד איתה / רוצה לנדוד בעוורון,” שר כהן. כן, לנדוד במורד הזרם ואל הים הפתוח, בתוך כל היופי הזה.
קטנות לסיום
איפה: בצפון מזרח קנדה וארה"ב, ממזרח לאגם אונטאריו ועד לחוף המזרחי.
מה בסביבה: ניו אינגלנד המעודנת והמקסימה, צפונן הפראי של קוויבק ואונטאריו, אזור הימית הגדולות הסואן והמעניין. מפגש עם הסנט לוראנס ניתן לשלב בטיול בכל אחד מאזורים אלה ובכמה מהם.
באיזה ראש להגיע: עטוף בכובע צמר לפחות במהלך העונות הצוננות, תאב טבע ותגליות (מרבית האיים שעל פני הנהר אינם זוכים למבקרים רבים) ומצד שני – תאב עירוניות בריאה כי יש כאן הכל.