האגם מאופיין בגוונים סגולים-כחולים, בהם ניתן להבחין במים המאוד הברורים. באביב מי האגם הם מי הקרחונים הנמסים של אגם קונסטנס הסמוך, אבל בעודם עוברים דרך פסולת אותה הם סוחפים עימם, נוצר סכר בין שני האגמים. ובכל זאת, מסנני הסכר הטבעי מוציאים החוצה כמעט את כל החלקיקים, שמרחפים במי האגם ומעניקים להם צבע סגול-כחול טבעי וחזק בעוצמתו.
רוב מריליס (Rob Merrilees), אחד ההידרולוגים שעבדו בפארק הלאומי, היה הראשון לזהות את היכולות האופטיים של האגם הכחול. כדי לבחון את צלילות המים, העלו החוקרים מסוק לאוויר ובמשך שש גיחות מדדו עד לאיזה עומק אפשר לראות בעין בלתי מזוינת בזווית של 90 מעלות (במאונך לאגם). הנראות האופקית שנמדדה באגם נעה בין70-80 מטר, בעוד שהראות התיאורטית במים מזוקקים היא כ-80 מטר.
עקב הגילויים המדעיים על האגם שחיה וצלילה במקום לחלוטין לא באות בחשבון, אך המקום נחשב ליעד פופולרי בקרב מטיילים שיוצאים לטרק "טראוורס סאבין" ( Travers Sabine Circuit). כתוצאה מכך, אלה הם התמונות שצולמו אי פעם רק מתחת למים של האגם הצלול הזה.
