במרכז האי הצפוני של ניו זילנד, בין הערים רוטורוואה לטאופו, הרחק מוולינגטון ומהחופים המדהימים, ישנו מחזה מרהיב ביופיו: חגורת האש של ניו זילנד. אמנם לא מדובר כאן בסיפור של טולקין וסביר להניח גם שלא תוכלו לגלוש שם כמו בשאר החופים של ניו זילנד- כי המים במקום רותחים (לעיתים מגיעים עד 53 מעלות צלזיוס), אבל ברגע שתיחשפו לתופעת הטבע המדהימה הזו לא תצטרכו דבר מלבד להתבונן בה: המקום מלא במעיינות מבעבעים, בריכות צבעוניות וגייזרים מתפרצים.
לפי גאולוגיים, חגורת האש היא אזור שבו היה חיכוך בין שני לוחות טקטוניים (תיאוריה שהחליפה את נדידת היבשות שרווחה במחצית המאה ה- 20). מהחיכוך הזה נוצרו כל מיני תופעות, שמבחינה גיאותרמית נחשבות מסוכנות מאוד, אך מבחינת המראה נחשבות מדהימות.
גייזר שמתפרץ פעם בשעה
נתחיל את המסע הגיאותרמי בעיר רוטורוואה באי הצפוני. אתר הפעילות התרמית הגדול בה נקרא טה וואקרווארוואה, ובו יש בריכות בוץ מבעבעות וגייזר שמתפרץ פעם בשעה, ושוטף את הסביבה במים חמים, היישר מהאדמה. בנוסף תוכלו ללכת על הריסות הכפר טה ואירואה, שנקבר תחת האדמה בשנת 1886, בהתרסקות הר טארווראה. בצד המערבי של העיר בפארק קואירוואה, יש גם כן בריכות בוץ מבעבעות, ושם תיירים רבים מטבילים את רגליהם, ונהנים מהמים הפחות, אך עדיין ממש חמים.
מים מפחידים
ממשיכים במסע, הכיוון: דרומה, על דרך הפעילות הגיאותרמית בין רוטורוואה וטאופו. על הדרך אנחנו מגלים מקומות גירואתרמים רבים. המקום הבא נקרא וואי או טאפו, ולמי שלא דובר מאורית, התרגום של זה הוא: מים מפחידים. האמנם? בוואי או טאפו תמצאו את גייזר ליידי נוקס, שבכל יום באותה שעה בבוקר, מתפרץ בעוצמה לגובה של עשרים מטרים. כשנמשיך הלאה בדרכינו נראה את אחד המקומות היפים ביותר, בריכת השמפניה. מגוון הצבעים (שנוצרים באופן טבעי שם) ענק, וקשה שלא להתפתות לרדת במדרגות הלבנות - ירוקות, לטבול במים הצהובים, או בבריכה הכחולה - ירוקה עם השוליים החומים - אדומים, אך, זהירות- כאן המים רותחים. השם "שמפניה" ניתן לה משום שהיא ידועה בפליטת שפע של פחמן דו חמצני מבעבעת, ומזכירה שמפניה.
הגייזר הבא במסע שלנו נקרא וואימנגו, הוא נוצר מקריסת ההר טארווראה ב- 1886, והתפרץ לראשונה בשנת 1900. הגייזר פלט מים מעורבבים עם סלעים שהיו בתוכו, ונוצרה תערובת שחורה, ומשם כינויו: המים השחורים. המסלול עצמו מציע לכם נתיב רגלי של הליכה בעמק, בין טרסות טבעיות, הצבועות בורוד ולבן, שעובר דרך אחד מאגמי המים החמים ביותר בעולם (53 מעלות צלזיוס). בסופו של המסלול תגיעו לאגם רוטומהאנה, שם המים כבר נעימים, ומחכים לכם ברבורים שחורים, שנעים בשקט ובשלווה על פני המים.
פעילות גיאותרמית לנופשים
לקראת סיום המסע (עדיין ממשיכים לכיוון דרום) כדאי להגיע לעיר טאופו, שם תיהנו מפעילות גיאותרמית פחות מסוכנת, אך מנוף מרהיב לא פחות. בצפון העיר, שם נמצא האורקיי קוראקו, או בכינויו "העמק הנסתר" עדיין תוכלו לחזות בפעילות הגיאותרמית. האורקיי קוראקו נמצא בקצה נהר וואיקאטו ומוביל אותו ואותנו לעבר מפלי ההוקה המדהימים ביופים. בין היתר גם שם תמצאו אגמים חמים, אך להבדיל מן האגמים הקודמים שנתקלנו, הם מתאימים לרחצה. טאופו היא עיר נופש לכל דבר, ומומלץ לבקר בה.
חגורת האש הניו זילנדית מלאת חן והיסטוריה, מלאת חיים טבעים, צבעים שונים, מפלים, הרים, עמקים ובריכות. ללא ספק המקום מספק הנאה וסכנה כאחד, ואם אתם מעוניינים בנוף מרהיב עם סכנות מיידיות, זה המקום בשבילכם. אז סעו מהר, שלא יתקרר.