תתארו לכם עדר של עיזים רבות המסתובבות שעות על גבי שעות, בשטח מדברי שלא רואים את הקצוות שלו, בחיפוש אחר מקורות מים ואוכל. לפתע, בלי הכנה מוקדמת, כל העיזים נעצרות, בודקות שאין אף אחד שמסתכל ואחת אחרי השנייה מטפסות על עץ. כמה דקות לאחר מכן, העץ מלא בעיזים, עד כדי כך שלא רואים את את עליו ופירותיו, ועל זה נאמר פעם: תמונה אחת שווה אלף מילים, לא מאמינים? סעו למרוקו לחזות בתופעה.
סביר שתחשבו כי מרוב צעדה של שעות בשמש המדברית, העיזים התחילו להזות דברים, אך ההיפך הוא הנכון. לא מדובר כאן בפטה מורגנה או תופעה אחרת שמתחוללת במדבר- העיזים יודעות טוב מאוד איפה הן נמצאות, ובידיעה מלאה על מעשיהן, הן מנסות להגיע לפרי עץ הארגאן.
עץ הארגאן, הוא עץ שענפיו חזקים במיוחד, ובגלל זה הוא מסוגל לשאת את משקלה, הכבד יחסית, של החיה הזו. הפרי שהעזיםן מחפשות, פרי עץ הארגאן, הוא פרי דמוי זית, שאת שמנו מייצאים המרוקנים למקומות רבים והוא נחשב למאוד בריא. הנשים שבינינו אמורות להכיר את אחד מגלגולי השמן, שהופך למוצר קוסמטי ונמכר בחברות המוכרות ביותר בעולם, בצרפת ובגרמניה (אולי זה המקום להגיד שאת הפירות שמהם עושים את השמן הזה לא רק מלקטים מהעץ ומהאדמה, אלא גם מהמעיים של העיזים, שמתענגות רק על קליפתו, ופולטות את גרעינו).
תופעת העיזים המטפסות, המוזרה ומדהימה כאחד, גוררת אחריה תיירים רבים, כשהרוב הגדול מביניהם הם צלמים שלא ממש מאמינים שבתמונות האלה (של העיזים על העץ) לא מעורב שום פוטושופ. אותם חסרי אמונה שהחליטו לבדוק את התופעה במו עיניים, אכלו את הכובע (וגם את השמן), וסיפרו לאחר מכן בהתלהבות שספרו כ- 30 עיזים בו זמנית יושבות על ענפי העץ האיתנים. העז שלא נחשבת לחיה מטפסת, מראה את הצד הקליל שבה, ובקלילות מגיעה עד לצמרת, בגובה של 10 מטרים.
בשנים האחרונות האדם ניסה להשתלט על השטחים, לצורכי בנייה בעיקר, והחל לכרות את עצי הארגאן. לתקופה מסויימת העץ היה תחת סכנת הכחדה, אך רק בזכות העובדה שפירותיו מניבים שמן, השימושי לפרנסתם של אנשים (כאמור, חברות תעשייה צרפתיות וגרמניות שיוצרות מוצרי קומסטיקה מהשמן), הוא ניצל. חשוב לזכור שבינתיים העץ רק ניצל זמנית, וכדאי שנדע לשמור עליו לעוד הרבה שנים, הרי בכל זאת, חוץ מהחיות, גם אנחנו, נהנים ממנו מאוד.
הסיפור של עץ הארגאן מזכיר סיפור ישן, שרובנו בטוח מכירים. "פעם אחת היה עץ..." (מתוך סיפור "העץ הנדיב" של סילברסטיין), והעץ משך אליו עיזים רבות, שהיו מטפסות עליו בעליזות. יום אחד החליט האדם לכרות את העץ והעיזים היו עצובות. וכשניצל ברגע האחרון, בזכות התערבות של אנשים שונים, שצריכים אותו לפרנסתם, חזר להיות מה שהיה: הטבע עדיין הדהים ביופיו, המבקרים לא חדלו מלבוא, העיזים חזרו לכבוש אותו. והעץ? "והעץ היה מאושר".
אז למי שעדיין לא מאמין אני ממליץ לבקר באיזור ולראות במו עינייו. עד אז תוכלו להסתפק בתמונות, בסרטונים ובתאוריות הקונספירציה השונות, שטוענות שמדובר בפוטושופ. ואם אחרי כל זה עדיין לא קיבלתם את ההוכחה החותכת לה ציפיתם, תמיד תוכלו לספר לחבריכם את האגדה על העז שהעז.