אם חשבתם שמקסיקו היא מדינה רק של חופים, סלט גוואקמולי ובירה קורונה, אחרי שתקראו את הכתבה הבאה אולי תשנו את דעתכם - לפני יותר מעשור, התגלתה במקרה במדינה, השוכנת במרכז אמריקה, תופעת טבע מרהיבה שאין כמותה בעולם. מדובר במערה ובה קריסטלים וגבישים מרחפים בני כחצי מיליון שנים. הבעיה היחידה היא שתנאי מזג האוויר במערה לא מאפשרים ביקור בה, לפחות בלי חליפת קרח ומסכת חמצן.
היו אלה האחים סאנצ'ז, מנהלי עבודה במכרה נאיקה, שגילו את המערה לפני יותר מ-10 שנים. זה קרה במקרה, כשהשניים חפרו במקום וגילו לנגד עיניהם את תופעת הטבע המופלאה. אז המערה אולי חדשה, אבל הקריסטלים – לפי מחקר שביצע גיאולוג ספרדי – ישנים למדי. במחקר התגלה כי הקריסטלים במערה בני כחצי מיליון שנים, והם נוצרו מחלחול של חומר סלעי מותך ונוזל חם. מדובר בקריסטלים הגדולים ביותר בעולם, חלקם מגיעים לאורך של כ-20 מטר ולמשקל עצום של 55 טון.
הקריסטלים במערה גדלו באופן מואץ כל כך בגלל תנאי הטמפרטורה והמים השוררים בה. היא ממוקמת כ- 300 מטר מתחת לפני האדמה, ולפני שנכנסים אליה כדאי להצטייד בציוד מתאים - 50 מעלות צלזיוס ומאה אחוזי לחות הופכים את השהות בה לנעימה אפילו פחות מבתל אביב בשיא הקיץ. אבל במקרה שאתם רוצים לבקר בה בעצמכם כדאי שתדעו שזה בלתי אפשרי - במקסיקו הוחלט לאסור את הכניסה לתיירים בגלל התנאים הקשים בה, וגם מתוך רצון להגן על הקריסטלים הנדירים.
מי שבכל זאת קיבל אישור להיכנס למכרה, הם חוקרים מטעם Naica Project, וכן כמות מועטת של אנשים שהורשו לתעד את המערה. אנשים אלה חייבים לפני כניסתם למערה ללבוש חליפה מיוחדת המכילה שכבה של קרח, שנועדה לשמור שטמפרטורת הגוף לא תעלה מעל המותר. כמו-כן עליהם להצטייד בבלון חמצן ובמסכה, היות ונשימה של אוויר המערה עלולה לגרום להצטברות של מים בריאות ולחנק.
הגבישים הנמצאים במערה מכונים "אבני הירח", או "סלניט" במינוח המקצועי שלהם, והם מגיעים גם בצבעי זהב וכסף. יש במערה גם גבישים 'מרחפים' - כאלה המחוברים רק בנקודה אחת בודדת, מה שיוצר את הרושם כאילו שהם לא צריכים להתחשב בתנאי כוח המשיכה.
למרות הגילויים הרבים והמרעישים שהתגלו על מערת הקריסטל במקסיקו, יש מי שאומר שעוד טרם התגלה דבר, ושמחקרים נוספים בהמשך ימצאו הסברים נוספים להתפתחות הקריסטלים במערה ואולי אף לתופעות טבע נוספות.
