לפני כמה חודשים עצרה המשטרה אדם שסינוור בציין לייזר טייסי מטוסים שהיו בדרכם לנחיתה בנמל התעופה בן גוריון. שיתוף פעולה בין צוות מסוק לשוטרים על הקרקע אפשר לתפוס את האיש, בזכות העובדה שציין הלייזר לא רק מצביע אל המטוס אלא גם חושף את מקומו.
מה הסכנה בסנוור מטוסים? האם הלייזר באמת יכול לפגוע בתפקוד של המטוס או של הטייסים?
המילה לייזר היא ראשי תיבות של Light Amplification by Stimulated Emission of Radiation, או בעברית "הגברת אור באמצעות פליטה מאולצת של קרינה". השימוש הראשון בלייזר נעשה רק ב-1960, אך את ההסבר התיאורטי לתופעה סיפק אלברט איינשטיין כבר בשנת 1916.
בניגוד לנורת תאורה רגילה הפולטת פוטונים (חלקיקי אור) בכל הכיוונים ובאורכי גל שונים, הלייזר פולט את הפוטונים בקרן צרה בכיוון אחד ובאורך גל יחיד. מכשירי לייזר מנצלים את העובדה שאלקטרונים ברמת אנרגיה גבוהה נוטים לפלוט פוטונים זהים כשהם יורדים לרמת אנרגיה נמוכה יותר. גביש המכיל את האלקטרונים נמצא בין מראות שמגבירות את יצירת הפוטונים. הפוטונים משתחררים דרך פתח צר, שגורם לכך שכל הפוטונים היוצאים ממנו יהיו לא רק זהים אלא גם ינועו בדיוק באותו כיוון. כך נוצרת קרן לייזר.
יש לייזרים בעוצמות שונות, החל בצייני לייזר קטנים המשמשים בהרצאות, דרך לייזרים רפואיים שמשמשים למשל להסרת שיער או לתיקון ראייה או לייזרים תעשייתיים רבי עוצמה המשמשים לריתוך מתכות, וכלה בכלי נשק מבוססי לייזר, שהקרן שלהם חזקה די הצורך לפוצץ טילים במעופם. הסיווג הבטיחותי של הלייזרים מחלק אותם לארבע קבוצות בהתאם לצפיפות האנרגיה הנפלטת מהם, שתלויה באורך הגל ובהספק. כלומר - כמות האנרגיה הנפלטת ביחידת זמן.
צייני הלייזר המשמשים להצבעה, למשל בהרצאות, מתחלקים בעיקר לשני סוגים – לייזר אדום ולייזר ירוק. ההבדלים בין השניים הם באורך הגל, שמשתנה לפי סוג הגבישים שבמכשיר. עוצמתו של הלייזר הירוק לרוב חזקה יותר מהאדום, אך שניהם מסווגים בדרגת הסכנה הנמוכה. הדירוג הוא על פי הנזק המיידי שהלייזר עלול לגרום למשטח שהוא פוגע בו.
קשיי אכיפה
הסכנה הנשקפת למטוסים מצייני לייזר אינה פגיעה אפשרית במערכות הטיסה והניווט, אלא הסחת הדעת של הטייסים. הבעיה נוצרה לראשונה בשנות ה-90, אז עברה תעשיית הבידור והפרסום להשתמש בלייזרים במקום זרקורים. בניינים גבוהים ומקומות בילוי נהגו להאיר את השמיים בזרקורים כדי למשוך את תשומת לב, ורשויות התעופה קבעו תקנות שהגבילו את השימוש בזרקורים כאלה סמוך לנתיבי תעופה. כיוון שקרן הלייזר ממוקדת בפס צר, פיזור האור שלה מועט והקרן מגיעה הרבה יותר רחוק מאלומת אור רגילה. לכן השימוש בלייזרים סיבך את העניינים והיה צריך לשנות את התקנות.
כיום אפשר לקנות בזול ובקלות צייני לייזר ירוקים, שכוללים לא רק צייני יד (פוינטרים), אלא גם זרקורי לייזר שמסוגלים להאיר לטווח של שלושה קילומטרים ויותר מבלי שחדות הקרן תיפגע. בדרך כלל התקינה לציינים האלה אינה שלמה והפיקוח עליהם לוקה בחסר. רשויות החוק גם מתקשות לאכוף את התקנות הקיימות בנוגע להתקנת לייזרים לפרסום ושעשוע ליד נתיבי טיסה, משום שהלייזרים האלה ניידים ואינם מקובעים לגגות, כך שמפעיליהם יכולים להסתלק עמם בקלות.
אור ירוק
מעדויות של טייסים עולה שכאשר קרן הלייזר הירוקה פוגעת בחלון המטוס בלילה, שבירתה על שמשת הטייס מאירה בבת אחת את תא הטייס ומסנוורת את הטייסים. פגיעות כאלה מתרחשות בדרך כלל במהלך הנחיתה, כשהמטוס טס בגובה של פחות משני קילומטרים. זה גם השלב שבו יש חשיבות רבה יותר לפעולות הטייס, והסכנות שבהסחת דעת גדולות יותר.
במקרים נדירים יותר קרן הלייזר עלולה לפגוע ישירות בטייס, כפי שקרה לאחרונה בטיסה מלונדון לניו יורק, שנאלצה לשוב ולנחות לאחר שהטייס חש ברע בעקבות פגיעה ישירה בעין מקרן של ציין לייזר במהלך ההמראה.
הסכנה הזאת אכן חמורה, שכן כשמדובר בעיניים, אפילו לייזרים בעוצמה נמוכה מאוד עלולים לגרום לפגיעה קשה. העין מכילה קולטנים רגישים מאוד לאור, והבזק חזק עלול לפגוע בהם קשות. לשם השוואה, כדי לגרום פגיעה ממשית בעור, למשל כווייה, נחוצות עוצמות הרבה יותר גדולות.
רשויות החוק חסרות אונים ביחס לתופעה הזאת, ובלונדון יש שכונות שלמות שהתפרסמו ב"סכנת הלייזר" שבהן, כיון שנערים הגרים בהן מכוונים לייזרים לעבר מטוסים בתור משחק. טייסים רבים מעדיפים להימנע מנתיבי המראה ונחיתה העוברים מעל השכונות הללו. לעתים הפיקוח על התופעה נופל בין הכיסאות. בארצות הברית, למשל, הפיקוח על הלייזרים נמצא בסמכות מנהל המזון והתרופות (FDA), ואילו לאכיפת תקנות הטיסה אחראית רשות התעופה (FAA).
יש הקוראים לאסור כליל את השימוש בצייני לייזר ולסווג אותם ככלי נשק לכל דבר, כך שעצם החזקתם תהיה עבירה. פתרון כזה אינו מעשי, כיוון שאין כל קושי לפרק לייזרים חזקים ממכשירים ביתיים יומיומיים כמו DVD. כיום לייזרים רבים מותרים לשימוש ולמכירה, ביניהם כאלה שמסוגלים לפגוע במטוס ממרחק רב יחסית, והעבירה היא רק הכיוון שלהם לעבר מטוס. יש טייסים שטוענים שגם לייזרים אדומים נמוכי עוצמה עלולים לסנוור את הטייס כשהם פוגעים בשמשת המטוס.
דרך התמודדות נוספת היא החמרה בענישה כאמצעי הרתעה, וכמה מדינות בארה"ב החמירו באחרונה את הענישה על עבירות כאלה והוסיפו על הקנסות הכספיים הכבדים גם עונשי המאסר שיכולים להגיע ל-14 שנה. יש מומחים הסבורים שדווקא ההחמרה באכיפה עלולה לגרות חקיינים, שמבחינתם חומרת העבירה והעונש הצפוי עליה הם גורם נוסף לריגוש.
בעיה נוספת שמקשה על האכיפה היא איתור העבריינים. אף על פי שהקרן מסמנת גם את מקור הלייזר, צופה שנמצא רחוק ממסלולה יתקשה לא פעם להבחין בקרן ולזהות במדויק מאין היא באה, בשל אופן הפיזור של האור. מטוס שנע במהירות גבוהה אינו יכול כמובן לעצור ולזהות במדויק מאין באה הקרן.
אפשר להלכה להתקין מערכת לגילוי לייזרים, שדומות לה נמצאות בשימוש בתעשיות ביטחוניות, אך מדובר במערכת יקרה מאוד ולכן לא מעשית. פתרון נוסף יכול להיות התקנה של וילון או ציפוי לשמשה, שיסנן את אורכי הגל של הלייזרים הנפוצים ביותר, אך הוא עלול לפגוע גם ביכולת של הטייס לזהות סימנים חשובים בנחיתה ובהמראה.
בינתיים, למרות אלפי דיווחים בשנה על תקריות לייזר, אף מטוס עוד לא התרסק. עם זאת, למען בטיחות הטייסים והנוסעים חשוב להיזהר ופשוט לא לכוון צייני לייזר לעבר מטוסים.
כרמל שור הוא דוקטורנט במכון ויצמן למדע
נודה לך אם תסכימ/י לענות על שלוש שאלות קצרות