ביג אין יוון

בראש: החיים דבש

קלימרה! רק עכשיו התעוררתם משנת צהריים ארוכה, כך שאתם שמחים וטובי לב. מה גם שאתם עומדים לאכול בטברנה הפרטית שלכם, והפעם בלי ייסורי מצפון. מחלות לב הרי לא יהיו לכם מזה, כי אתם בכרתים ותוחלת החיים שלכם תחליק אל ה-120 כמו שמן זית. הכריזו על "יום ללא עצבון", לבשו משהו נוח, פתחו עיתון והסתכלו רק בעמוד האחורי. עכשיו הביאו כמה חברים, הכינו הרבה רכילות שכונתית, פתחו שש-בש או "פורטס" בגרסה היוונית, והתחילו לחייך. החיים שלכם דבש. הייתם מצפים שנגיד שכדאי לערוך שולחן עם הכלים הכי גרועים שלכם כדי שתוכלו לרקוד על השולחן ולשבור אותם אחר כך, אבל אנחנו חושבים דווקא שעדיף שתשאירו אותם למריבות שלכם כשתחזרו לערב ישראלי. גם את מחלות הלב.

ביד: רצינה

אז זהו שזה לא האוזו שאחראי לאווירה הנינוחה על האי. זו גרסה מקומית של הראקי הטורקי, "ציקודיה", או של יין ה"רצינה" - יין לבן יווני מסורתי שהכרתאים מוסיפים לו שרף אורנים לאחר התסיסה. אומרים שזה היין ששתו גם הטיפוסים הקשוחים ביוון העתיקה, כך שאל תתפלאו אם יהיה לכם קצת צפוף בוושט וחם בראות. רק לא להתחיל מלחמות, כן? את הרצינה אל תצפו להשיג בפיצוציות, וגם לא בפלצוציות - הרצינה נחשב יין עממי מדי מכדי להימצא בחנויות היין היוקרתיות בארץ. כך שאם אתם מתעקשים על המשקה האותנטי ואין לכם איזה זורבה שיכול לשלוח לכם אותו ממדינת המקור - תוכלו לנסות לרכוש אותו באחת המסעדות היווניות בארץ. לא מצאתם? אז טוב נו, שיהיה אוזו.

בפה: בורקי

הבורקי אמנם שייך למשפחת הבורקס המכובדת, שכבר דורות רבים מסיידת את עורקיהם של אנשי הבלקן. אבל גם בעניין הזה האבולוציה הקולינרית עשתה את שלה, והגרסה הכרתית המקומית לא ממש דומה ליצירות של סמי, אלא קיבלה טוויסט ים תיכוני שמח משל עצמה.

החומרים:

מה עושים איתם:
חיתכו את הקישואים, תפוחי האדמה והעגבניות לעיגולים דקים. תנו להם להתייבש במשך כמה דקות. אחר כך בזקו עליהם מלח, פלפל ואורגנו לפי הטעם. גלגלו את תפוחי האדמה והקישואים בקמח. הכניסו אותם בשכבות לתוך מגש משומן עגול בקוטר 26. כעת פזרו מלמעלה חצי מגבינת העזים וצרור הנענע. חזרו על התהליך שוב עם התפו"א, הקישואים, גבינת העזים והנענע שנותרו. הניחו חתיכות של עגבניות למעלה, ואז צקו את הרוויון ושמן הזית והוסיפו מים כדי כיסוי. אפו בחום בינוני למשך שעתיים. קשטו בעוד כמה עלי נענע, תנו לזה להתקרר טיפה ואז הגישו בצלחת קרמיקה לבנה על מפה משובצת כחול-לבן. ושיהיה לכם קאלי אורקסי.

באוזן: טברנה, רמבטיקו או פלקה

האמת, לא משנה איזה סוג של מוזיקה יוונית תשימו, תוך שניות סלסולי הבוזוקי ישגרו אתכם לדיל של הכול כלול בחופי הטורקיז. האופציות, עם זאת, מרובות: אתם יכולים לשמוע מוזיקה של ישראלים מתייוונים (סרנגה, יהודה סאלאס, פוליקר), או מוזיקה של יוונים מתייהדים (אריס סאן, טריפונס, גליקריה), של יוונים אנטישמים (תיאודורקיס שגם נולד באי) או של יוונים שמאלנים (דלאראס). אבל עזבו אתכם מפוליטיקה עכשיו. כדי להרגיש במועדון רמבטיקו שימו את הדיסק "רמבטיקה ומוזיקה יוונית פופולרית" של האתונאים, או פשוט היכנסו לרדיו האינטרנטי "רדיו יאסו". אם אתם יותר בקטע של מועדון הפלקה, השמיעו אחד מסדרת הדיסקים "המיטב של יוון" ואתם מסודרים. יא-סו יהודה!

בעיניים: אלקסיס זורבס

עכשיו, אחרי שישנתם טוב, אכלתם טוב ושתיתם מספיק כדי להתחיל לתרגל מבוא לחשיבה חיובית, כל מה שנשאר לכם לעשות לפני שאתם הולכים שוב לישון הוא להתרווח על הספה ולצפות בקלאסיקה "זורבה היווני" (או "אלקסיס זורבס" אם אתם ממש בקטע) על פי ספרו של ניקוס קאזנצאקיס. הנופים המקסימים של כרתים – חוף חאניה, חבל אפוקורונאס וחצי האי אקרוטירי – יעשו לכם סופלקי מהלב. וגם האווירה הנינוחה והתובנות על החיים באדיבותו של זורבה הגאון. סבלנות - כשתגיעו לקטע שאנתוני קווין פוצח בריקוד הסירטאקי המפורסם, תבינו הכול. אם אנתוני קווין המקסיקני נכנס ככה לתפקיד, גם אתם יכולים.