פדי פדי ילד רע: "הצרות של פדי קלארק"
ילדותו של פטריק בן העשר ("פדי", כפי שקוראים באירלנד לכל ה"פטריקים") עוברת עליו בהצתת שריפות, סחיבות פעוטות והתעללויות באחיו הצעיר, פרנסיס (המכונה "סינבד") ובכל מי שמפריע לו בדרכו שלוחת הרסן. ברקע לתעלוליו מתפרקת משפחתו של פדי, והוא, תוך כדי רגשות אשמה מכמירי לב, עושה את כל שבידו כדי למנוע את הדבר.
הספר מתאר בדיוק שהוא לעתים אכזרי אך במקרים רבים גם מלא חמלה, את אורח החיים האירי בפרברי דבלין של שנות השישים; אלכוהול, מריבות, בגידות ואהבות גדולות.
מי שיטייל ברחובותיה הפחות מתוירים של העיר יבחין מיד בחבורות של ילדים עם ברכיים שרוטות, מבט ירוק וקונדסי ומבטא בלתי אפשרי להבנה. אלה הם "הצרות" - הדור החדש. מעניין להיתקל פה ושם בספר במילים ובביטויים בשפה האירית אשר לצד האנגלית היא השפה הרשמית כיום באירלנד. אם בא לכם לדעת איך אומרים, למשל, "אידיוט" באירית אז הספר מלמדנו כי הביטוי המדויק הוא: "amadán". ואם תרצו ללמוד מילים וביטויים נוספים בשפה העתיקה הזו, כדאי לכם לגשת לאתר השפה האירית וכך תוכלו להלבין את פני חבריכם ברבים, כאשר תשבו כולכם בפאב אירי ותנהלו שיחה קלה ב"אייריש" עם הברמן בעוד הם יישארו, מנוזלים, מאחור, וימלמלו: "מה הוא אמר?" ולידיעתכם: הספר הזה זכה בפרס הבוּקר היוקרתי, ובצדק.
"הצרות של פדי קלארק", מאת: רודי דויל. מאנגלית: בועז וייס. מודן 2005
שנים וכלום עוד לא נמחק: "האפר של אנג'לה"
פחות משנה אחרי שסיימתי לקרוא את "האפר של אנג'לה", ארזתי בקפידה את חברתי הטובה עדי, צירפתי אליה מברשת שיניים וכמה בגדים וטסתי לאירלנד דרך לונדון. בילינו שם שלושה שבועות שעד היום מתויקים אצלי בקלסר (הדק, יש להוסיף בעצב) של "כיף חיים".
ידעתי מראש שננחת בשדה התעופה של שנון ולכן התחנה הבאה שלנו תהיה העיר לימריק הסמוכה, אותה עיר שבה מתרחשת עלילת הספר. וגם ידעתי (משמועות) שאירלנד נאה וירוקה. אבל אף אחד לא הזהיר אותי שהארץ הזאת פשוט מסנוורת ביופייה. היופי הזה מתקיים בספר, אך לצדו מתקיימים כיעור ומצוקה ואותו ניגוד הוא שהופך את "האפר של אנג'לה" לחוויית קריאה בלתי נשכחת.
לפרנק בן החמש, שנולד בברוקלין להורים אירים בשנות השלושים, יש ארבעה אחים וכולם סובלים ממחסור המניע את אמו המעשית, אנג'לה, ואת אביו האלכוהוליסט, מלאכי, לנסות את מזלם באירלנד. המשפחה משתקעת בעיר הנמל לימריק, והסיפור נע בין סמטאות העוני של העיר ובתי המרזח שלה, לבין כרי הדשא המוריקים שמחוץ לה. פירוש השם "לימריק" בשפה האירית הוא "מקום חשוף", ואכן, העיר לא מציעה הגנה משום סוג למשפחה כי בעוד פרנק ואחיו סובלים מהצקות בשל מבטאם האמריקני ("הם נשמעים כמו כוכבי קולנוע מחורבנים") מלאכי מתקשה במציאת פרנסה והמשפחה נאבקת כדי להשתלב בהוויה האירית. כל זאת בצל המאבק המתחולל בין תושבי צפונה של אירלנד לבין אחיהם שבדרום, מאבק שאת הדיו תוכלו לשמוע גם אתם, בכל פעם שתנהלו שיחה מעמיקה עם אחד מתושבי האי הזה.
אף שזהו ספר קשה לקריאה ומטלטל, תמצאו בו הרבה הומור, לא מעט ג'ינג'ים ושמחת חיים סוחפת. מעטים הספרים שמציגים באופן כה צלול את אירלנד ואת תושביה.
"האפר של אנג'לה", מאת: פרנק מק'קורט. מאנגלית: עידית פז. ספרית מעריב,1997
סיוטים ונונסנס: "השוטר השלישי"
תמיד חשבתי שיש משהו קסום באירלנד. אבל לא קסום בסגנון של "גן הפקאן", אלא רווי בקסם מהסוג הישן והטוב. כשהייתי באירלנד ממש חיפשתי בחשאי אחר לפריקונים - אותם שדונים איריים מביאי מזל - בכל פעם שעברתי באתר שנראה לי מספיק מסתורי, ולא היה קשיש ג'ינג'י עוטה בלויים ונטול שיניים שלא נעמדתי מולו והתבוננתי בו בצפייה. ככל ששתיתי יותר גינס, אגב, כך גם הפכו חיפושי לקדחתניים יותר.
כל זה מסביר מדוע שקעתי בחדווה שכזו בספר "השוטר השלישי". אירלנד של או'בריאן כמו נשקפת אלינו מבעד לעדשת עין הדג; מתעוותת ומתיישרת, נמתחת ומתכווצת על פי רצונו של הסופר. או'בריאן מצליח לשרטט מציאות מסויטת שבה הזמן והמקום מאבדים מחשיבותם, ואנחנו, ביחד עם גיבורי הספר, נזרקים לממד זר לחלוטין. הנופים של האי, חלקם ירוקים ומזמינים ואחרים טרשיים ודוקרים, מתחלפים מול עינינו. אותו הדבר, אגב, רק בלי תחושת האיוּם שבספר, עלול לקרות למי שמטייל באירלנד במכונית וירגיש לעתים כמו צופה במצגת שקופיות עוצרת נשימה. ואם תיסעו לאורך קו החוף של האי, יתווספו לכל היופי הזה גם הבזקים של כחול וטורקיז.
בספר, הארץ כולה על אנשיה (וכבשיה) מתקיימת בתוך חלום בלהות ודמויות שבהתחלה נראות לנו כשוחרות טוב הופכות באחת לבריות מאיימות - ולהפך. אחד מהכלים בהם או'בריאן משתמש כדי לבנות אצלנו את החרדה שהולכת וגוברת ככל שהסיפור מתקדם, הוא הדיאלוגים ההזויים בין גיבוריו, מכיוון שהם מפרקים את המושג "נונסנס" ומרכיבים אותו מחדש. פשוט נפלא.
"פלאן או'בריאן" הוא שם העט של בריאן או'נולאן, אחד מגדולי הסופרים האירים. הספר הזה שהפך לספר פולחן לאחר מותו של או'נולאן הוא הזמנה לביקור באירלנד אחרת. לכו לשם.
"השוטר השלישי", מאת: פלאן או'בריאן, מאנגלית: דורון נרקיס. הקיבוץ המאוחד, 2003
עוד כדאי לכם:
"דבלינאים", ספר החובה מאת ג'יימס ג'ויס. מאנגלית: אברהם יבין, הקיבוץ המאוחד, 1971. קשה אבל שווה את המאמץ.
"ארטמיס פאול", פנטסיה אורבנית לכל המשפחה. מאת: אואן קולפר. מאנגלית: דורית דליות-רובינוביץ. כנרת 2003.