הגולם מפראג: "החייל האמיץ שווייק"
כשהגעתי לגיל המופלג 15, אבא שלי תלש מידיי את "בית התענוגות" מאת הסופרת המהוללת קאסווירה הולדר (שסוד קסמה היה טמון בעובדה שהיא אחזה במקצוע הנחשק זונת צמרת), והשליך לחיקי הנעלב את "החייל האמיץ שווייק". "הגיע הזמן" הוא אמר לי ביבושת, וחזר לקרוא את מדור הספורט.
לקחתי את שני הכרכים העבים ההם, ורקעתי ברגליים עד שהגעתי לחדר שלי. שם, תוך כדי אמירת "פְפְפְפְ" לרוב, התחלתי לקרוא את הספר. כבר בעמוד השני מישהו קיבל סטירה והתעודדתי קצת, וכמה עמודים אחר כך, היה איזה איש אחד שפירוש שמו היה "איבר קטן". או אז התחלתי לקרוא ברצינות.
מחפשים טיסה זולה לפראג? היכנסו ל-smartair
שווייק, גיבור הספר, סוחר כלבים שמגיע אל שדה הקרב, משמש כמגבֶּר לכל מה שנלעג וחסר תוחלת במלחמה ובמערכת הביורוקרטית. ההתנהלות הצייתנית שלו חושפת את האטימות של נותני הפקודות ועד היום משמשת כסמל לחוסר האונים של החייל הקטן.
כשתהיו בפראג לא תתחמקו מדמותו של שווייק. כמעט אין חנות שלא תמצאו בה הדפס של דמותו העגלגלה על חולצות טריקו או תחתיות של ספלים. אינספור פאבים בעיר מתעלמים מהעובדה ששווייק הוא בכלל דמות בדיונית, ונשבעים שאצלם, ורק אצלם, נהג הטיפוס החביב הזה להשתכר עם ידידיו.
פשוט תענוג צרוף לטייל בפראג אחרי שקראתם על קורותיו של שווייק. הרי עכשיו אתם שייכים למין מועדון חברים יוקרתי שכזה, ותוכלו להחליף קריצות חשאיות והנהונים יודעי דבר עם שותפיכם לדבר עבירה: "הי, תראו! הנה גשר קארל!" וגם: "יה... אנחנו יושבים בבית קפה בווינוהראדי, בדיוק כמו שווייק!" כשתטיילו (ותטיילו!) ברובע הציורי מאלה סטראנה (הרובע הקטן), תרגישו צורך בלתי נשלט לקרוא בקול: "לבלגראד! לבלגראד!", ובכיכר ואצלאב בכלל תרגישו בבית - הרי ממש פה התקהלו המוני העיר כדי להצדיע לידידנו בצאתו למלחמה. הצדיעו לו גם אתם. רטרואקטיבית. את הספר אייר יוז'ף לאדה הגאון, ועיניו הכחולות והתמות של שווייק ילוו אתכם עוד זמן רב.
"החייל האמיץ שווייק", מאת: ירוסלאב האשק, מצ'כית: רות בונדי וחיים איזק. זמורה, ביתן, מודן 1988
צ'או צ'או במבינו: "שירתתי את מלך אנגליה"
הסיפור החושני, הנוגע ללב והמשעשע הזה, מגולל את קורותיו של מלצר לאורך 60 שנה של היסטוריה צ'כית. גיבורנו מחליף מקומות עבודה ונשים בקצב מסחרר ועושה זאת בחן שקשה לעמוד בפניו.
כל פרק בסיפורו פותח במילים: "שימו לב היטב למה שאספר לכם כעת". כל כך אופייני לאותו איש קטן ואגוצנטרי לחשוב שעלילותיו הפעוטות עומדות במרכז ההתרחשויות אשר קבעו את גורלן של אומות שלמות. הפרקים חתומים במשפט "מספיק לכם? בזה אני מסיים להיום". והדבר המוזר הוא, שלמרות העובדה שהמלצר חסר החשיבות הזה שוב פטפט עמנו לאורך פסקאות ארוכות ומתישות לעתים - כמו היינו חבריו הטובים ביותר, תמיד נרצה לדעת מה יעלה בגורלו בפרק הבא.
אחד הפרקים המצחיקים וההזויים ביותר בספר, הוא זה אשר מתאר כיצד מאשימים את גיבורנו התמים בכך שהחליף את ה"במבינו די פראגה" - אותו פסלון זהב מפורסם של ישו התינוק - בבובה רגילה. הוא, כמובן, שוב מאבד את מקום עבודתו, אבל אתם תוכלו לראות את הפסלון הזה ממש, בכנסיית מריה ויטונה אשר ברובע מאלה סטראנה, ותוכלו בהזדמנות זו להתרשם מסגנון הבארוק של הכנסייה ואף לבקר במוזיאון הנמצא בתוכה.
למזלו הרב של גיבורנו, הוא מוצא עבודה חדשה והפעם במלון "פריז". כדאי למי ששוהה בפראג לבקר במלון היפהפה הזה אשר הוכרז ב- 1984 כמונומנט היסטורי. ב"פריז" המלצר שלנו פוגש את המלצר הראשי של מסעדת המלון אשר נוהג לציין תכופות את העובדה כי בזמנו שירת את מלך אנגליה, וכך קיבל הספר את שמו המסקרן.
בוהומיל הראבאל הוא אחד מגדולי הסופרים הצ'כים וכל ספר שלו הוא פנינה אמיתית. "שירתתי את מלך אנגליה" הוא תענוג צרוף. ממש כך.
"שירתתי את מלך אנגליה", מאת: בוהומיל הראבאל. מצ'כית: רות בונדי. גוונים, 1993
ברחובות שלנו: "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"
אם בשיטוטיכם ברחובותיה של פראג תיתקלו מדי פעם בידיים עשויות ברונזה המזדקרות להן סתם כך מקירות בניינים ואצבעותיהן מוצלבות בסימן ה"וי", דעו לכם שזה עתה פגשתם בחלק קטן בלבד מהמחאה אותה הקימו אזרחים צ'כים בעקבות פלישת הסובייטים לארצם בשנות השישים של המאה הקודמת. קבוצה של כמה ידי ברונזה שכאלה תמצאו ברחוב נרודני בעיר. ב"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" ניתן לקרוא על תוצאותיה של הפלישה ההיא, וגיבוריו של הספר - טומאש, טרזה, סבינה ופראנץ - מנסים לשרוד את אותו מהלך היסטורי, כמו גם את חייהם הפרטיים.
זוהי אחת מהפעמים שבהן אני מרשה לעצמי להיות צפויה. יכולתי בקלות להמליץ על ספרים משובחים אחרים שעלילותיהם מתרחשות בפראג, אבל למען הסיכוי שיש מי לא קרא עדיין את הקלאסיקה החד-פעמית הזו, אני בכל זאת רוצה להמליץ על הספר, מכיוון שפרט להיותו פריט חובה בכל ספרייה, הוא גם מתעד עבורנו תקופה שנחרתה ברחובותיה של פראג. אחד מהאתרים, שבו תפגשו בכאב שהתקופה הזאת אחראית לו, הוא צלב קטן ברחבה שמחוץ למוזיאון הלאומי בעיר. הצלב הונח במקום לזכרו של יאן פאלאך, סטודנט לפילוסופיה, שהצית עצמו בכיכר ואצלב, כמחאה על הפלישה. מונומנט מרשים נוסף, כזה הקשור ביחסים הסבוכים שבין הצ'כים לסובייטים, הוא ה"מטרונום של פראג", המשקיף על נהר הוולטבה, ונמצא כיום היכן שהיה בזמנו הפסל הענק של סטאלין שנהרס ברוב טקס על ידי הצ'כים.
הספר מספר על אהבה ובגידה, נדודים והזיות. למרות שפראג של "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", כמו גם גיבורי הספר הזה, היא חמקמקה וערטילאית, העיר שמחוץ לספר היא מציאותית לחלוטין, יפהפייה ובלתי נשכחת.
"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", מאת: מילן קונדרה. מצ'כית: רות בונדי. זמורה ביתן, 1985
עוד כדאי לכם
"לחנך נערות צ'כיות" מאת: מיכאל ויווג. תרגמה מצ'כית: רות בונדי. הוצאת גוונים, 1995.
ספר נוסף ומעורר מחשבה הוא "בית חרושת למוחלט" מאת: קארל צ'אפק. תרגמה מצ'כית: הלנה שמואלי. הוצאת ירון גולן.