יש מישהו בעולמנו שלא חולם על חופשה? הכוונה היא לחופשה ארוכה, לא קפיצה קטנה של סופ"ש / שבוע לאיטליה. אז החלטנו להפסיק לחלום - ולהתחיל לממש. החלטנו שיוצאים לטיול ארוך בחו"ל. בחרנו לטוס למזרח קנדה ל-40 יום. כן, חופשה אמיתית זה לא כרטיס בכיוון אחד אבל מספיק ארוך בשביל להתרחק ולנשום. טיול של טבע. 90% מהזמן טיילנו בין אגמים, נחלים, נהרות ויערות ו-10% נותרים בערים יפהפיות. כדי להיות קרובים לטבע בחרנו לטייל בקרוואן שהיה ביתנו לכל התקופה. חלקו הקדמי היה הרכב לנסיעה וחלקו האחורי היה המטבח, המקלחת וחדר השינה שלנו. בית קטן.
יוצאים להרפתקה
בחרנו לטוס לקנדה עם חברת אייר קנדה. יש לנו ניסיון עבר מצוין עם החברה, כשיצאנו לפני מספר שנים לטיול במערב קנדה. אייר קנדה מפעילה טיסה יומית ישירה לטורונטו ושלוש טיסות בשבוע למונטריאול, בין מאי לאוקטובר, כך שזה התאים לנו בדיוק – טסנו מתל אביב לטורונטו. התוכנית שלנו הייתה לנחות בטורונטו ליהנות מהעיר מספר ימים ואז לקחת את הקרוואן ולצאת לדרך. מסלול הטיול שלנו היה מעגלי – יוצאים ומחזירים את הקרוואן בטורונטו. אם היינו בוחרים להחזיר את הקרוואן באחת הערים הגדולות במזרח קנדה (מה שמייקר את הטיול בכ-3,000 דולר קנדי) כמו מונטריאול או הליפקס (Halifax) היינו יכולים לטוס עם אייר קנדה בטיסות המשך מטורונטו לערים רבות בכול שעות היממה.
הטיסה עברה ברוגע. האמת, לא קל לטוס 11 שעות, אבל כשהטיסה יצאה בזמן, המטוס חדיש ונוח, הצוות המיומן מגיש ארוחות + פינוקים לאורך כל הטיסה, ואפשר לראות מלא סרטים חדשים במערכת המולטימדיה של המטוס, הייאוש נעשה הרבה יותר נוח.
טורונטו - עיר ללא הפסקה
נחתנו בטורונטו בשעות אחר הצהריים המוקדמות. כדי להגיע משדה התעופה למלון בעיר, לקחנו שתי רכבות. היה מאוד נוח וזריז. ישנו בבית מלון נחמד ברחוב האוניברסיטה החוצה את רחוב Yonge, לב ליבו של הדאונטאון של טורונטו עם בנייני המשרדים המודרניים הגבוהים שבו. כמעט כל המקומות "שחייבים" לבקר בהם בעיר נמצאו במרחק הליכה ואם מעט רחוק יותר – הרכבת התחתית הייתה ממש קרוב.
רשימת האטרקציות המומלצות לביקור בעיר מאוד ארוכה. כמו תמיד כשאנחנו מגיעים לעיר חדשה, מתחילים בשיטוט ברגל כדי להכיר את האזור .התמקדנו בשוק קנזינגטון (Kensington), מתחם מקסים וצבעוני ששוכן בין הרחובות Dundas ו-College, באזור של רחובות צרים עם בתים ויקטוריאניים, ובו סחורות מאירופה, קריביים, אסיה ודרום אמריקה לצד הרבה חנויות של בגדי וינטג' ויד שנייה. הרבה ציורי גרפיטי על קירות המבנים הנותנים תחושה של טיול במוזיאון מעט פסיכדלי ענק.
שכונת צ'יינה טאון של טורונטו נחשבת לאחת מהגדולות בצפון אמריקה, והאוכלוסייה בה מורכבת מלאומים אסיאתיים מגוונים, בנוסף לסינים גם וייטנאמיים, יפנים, תאים ועוד. זהו מקום מצוין לספוג בו אווירה אסיאתית, עם הרבה חנויות מיוחדות, שווקים ומסעדות מצוינות.
הגלריה לאמנות של אונטריו (The Art Gallery of Ontario) היא מוזיאון אמנות מעניין במיוחד, אחד המוזיאונים הגדולים ביותר בצפון אמריקה. בכניסה למוזיאון ניצב פסל מיוחד של פיל על כדור שמהווה מקור משיכה לצלמים ומצטלמים רבים. כמו כן, אפשר להתרשם מהמבנה המרשים, בעיצובו של האדריכל פרנק גרי, יליד העיר (שתכנן גם את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו). בזמן שביקרנו במוזיאון הוצגה בו יצירה של האומנית היפנית יאיוי קוסמה – הייתה הפתעה נהדרת.
לכול אוהבי האוכל הטוב וחובבי השווקים באשר הם אני ממליצה מאוד לבקר בשוק סנט לורנס (St. Lawrence Market). זהו שוק אוכל ששוכן בשלושה בניינים, שאחד מהם הוא בית לבנים אדומות ששימש בעבר כבית העירייה. המקומיים מצטיידים בשוק בפירות ים, בשרים, נקניקים, גבינות, פירות, ירקות ומאפים, ועבורנו התיירים זה מקום מצוין לאכול בו ארוחת צהריים או להצטייד ולצאת לפיקניק. המקום סגור ביום א'.
אהבנו גם להתרחק מהמולת העיר ולצאת לטבע העירוני. שייט בסירה לאיי טורונטו באגם אונטריו (Ontario) העצום בגודלו הסירות יוצאות מרחוב 9 Queen's Quay West. האי הינו מקום מצוין להליכה, רכיבה על אופניים, פיקניק ותצפית יפה על האגם ועל קו הרקיע של העיר.
החיים בקרוואן
לאחר שלושה ימים בטורונטו, כשהתאוששנו סופית מהבדלי השעות הגענו למשרדי חברת הקרוואנים, לאחר קבלת הסברים על הקרוואן עוצרים בסופר מרקט גדול ומאבזרים את רכב בכל מה שאנחנו אוהבים – כמו בבית. הרבה ירקות (יקרים) הרבה פירות (ממש שווים) בשר (ממש זול) מוצרי חלב ובייגלים כמו באמריקה / קנדה, ועוד פיצוחים, חומרי ניקוי וכמובן יין.
אם גם אתם מהזוגות האלה, או המשפחות, שנהנים להיות ביחד אבל לבד כמונו, ככל הנראה תתאהבו מעל הראש בצורת הטיול הזו. הטיול בקרוואן נתן לנו גמישות ונוחות רבה ופתח לנו אפשרויות אין ספור. בכל מקום שהיה מיוחד, יפה, מרגש יכולנו לעשות פסק זמן, חנייה הכוללת ארוחה, קפה או אפילו מנוחת צהריים קלה. מהר מאוד נכנסנו לסוג של רוטינת חיים: טיולים, ארוחות וטיפול בקרוואן. הקרוואן הינו סוג של עולם מוקטן שלנו, כמו בועה, סוג של רחם על גלגלים – חווית חיים ממכרת.
הקרוואן מגיע מאובזר בכל מה שצריך: פינת ישיבה, מיטה זוגית, מזגן חימום וקירור, מקרר, מיקרוגל וכיריים גז לבישול, כך שהולכים למסעדה רק אם ממש מתחשק משהו מיוחד.
מספר טיפים לחיים בקרוואן
- תביאו מהבית דברים קטנים שיהיה קשה למצוא כאן כמו הקפה שאתם אוהבים.
- שווה להכין רשימת קניות לפני שמגיעים לסופרמרקט (ב-11 שעות טיסה יש מלא זמן כדי להכין אותה).
- ברוב חניוני הקרוואנים יש רשת אינטרנט אך חלשה מאוד. שווה להגיע עם חבילת תקשורת איכותית מהארץ.
- צמצמו את כמות הבגדים שאתם מביאים מהארץ. ברוב מתחמי הקרוואנים יש מכונות כביסה לשימושכם. מומלץ לקנות סבון כביסה בסופר מרקט וכך לחסוך.
חניוני הקרוואנים – RV camps
במהלך הטיול נוכחנו כי החיים בקרוואן מאוד אהובים על הקנדים. בחניונים פגשנו משפחות וזוגות שמטיילים עם הקרוואן שלהם בסופי שבוע וגם את אלה החיים בקרוואן שלהם (שכבר מזמן לא זז ממקומו) בכל תקופת הקיץ. הם שוכרים את המקום בו הקרוואן עומד לשנים, מה שיוצר מעין שכונות קרוואנים קבועים בהם כולם מכירים את כולם, נפגשים מדי שנה ומעבירים יחד את הקיץ. בשיחה עם "תושבי" השכונה הסבירו לנו את ההיגיון: "יותר מחצי שנה אנחנו סגורים בבתים בגלל שלג בגובה שני מטר, קור ורוח. כשמגיע הקיץ אנחנו רק רוצים להיות בחוץ לטייל ליהנות מהשמש ולצלות בשר טוב על הברביקיו שלנו". לרוב האנשים יש בית בעיר הקרובה וקרוואן לקיץ. כשנוסעים בדרכים, כמעט לצד כל בית רואים שעומד קרוואן משפחתי + מכסחת דשא.
טיול ארוך מצריך תכנון מדוקדק של הפרטים ובניית מסגרת של מסלול טיול. אנחנו יצאנו לטיול בחודש יוני – תחילת האביב, אך עוד לא עונת הטיולים של הקנדים, לכן לא היינו זקוקים להזמנה מראש של מקומות לחניית לילה בחניונים. החוק אומר שלא ניתן לישון בקרוואן במקום לא מוסדר. בעונת החופשות יולי- סוף ספטמבר, מאוד מומלץ להזמין מקומות מראש. הקנדים מאוד מקפידים על שמירת הטבע וחיות הבר, רשות הטבע והגנים שם מאוד גדולה ומעסיקה פקחים רבים וכוח אדם רב שאוכף את חוקי החניה הלילית.
הקרוואן בנוי כך שניתן להשתמש בו יום / יומיים בכל השירותים שאדם צריך, מבלי להזדקק לשירות חיצוני. לאחר יום שימוש מלא יש צורך לרוקן את מי הביוב המצטברים ולמלא מחדש מי שתיה ומים לרחצה ושירותים. כמו כן, מומלץ להתחבר למקור חשמל חיצוני, מה שמאפשר להפעיל את המיקרוגל, טוסטר וכו'. ריקון והוספת המים אינם מסובכים כלל, אלא שיש למצוא את המקומות המתאימים לכך. כל החניונים מספקים שרות זה.
מתחילים בנסיעה
התוכנית שלנו הייתה להגיע מטורונטו לקצה של הפרובינציה נובה סקוטיה (Nova Scotia) "מהר". משמע, עם מספר עצירות קצר בדרך ולטייל בנחת את כל הדרך חזרה לטורונטו. מהר לקח לנו 4 ימים עם נהיגה של 1,980 קילומטר. נובה סקוטיה היא פרובינציה לא גדולה, שטחה 71,000 קמ"ר, מתוכם כ-80% יערות והשאר שטחים חקלאיים ועירוניים. אזור זה גדוש בפלאי טבע, בעלי חיים וצמחיה מעניינת.
הנסיעה מזרחה נעימה, הכבישים רחבים ונוחים לנהיגה וחשוב מכך, הנהגים הקנדים אדיבים במיוחד. מוזיקה טובה ברקע כמעט כמו גלגל"צ רק בלי חדשות. בדרכנו אנו חולפים לצד יערות ירוקי עד , דרך נקודות תצפית מרשימות המקשות על הצלם שביננו "הרי לא ניתן לעצור כל מספר קילומטרים כדי לצלם".
מפרץ פאנדי
מפרץ פאנדי (The Bay of Fundy) ממוקם בחוף האטלנטי של אמריקה הצפונית, בין הפרובינציות ניו ברונזוויק (New Brunswick) ונובה סקוטיה. הדרך לפארק פאנדי (Fundy NP) אנו עוברים בעיר סיינט ג`ון (Saint John). שם התוודענו לראשונה לנפלאות הגאות והשפל בביקור במתחם המפלים ההפוכים (Reversing Fall).עקב ההבדלים העצומים בין הגאות לשפל באזור השפך של הנהר לים, מתרחש היפוך - בזמן שפל זרם המים נע בכיוון האוקיאנוס, ובזמן גאות הים שוטף בעוצמה לתוך הנהר. בפארק הלאומי חזינו בתופעת הטבע יוצאת הדופן ובכל עוצמתה (חשוב להגיע בזמן השפל ולחזור בזמן הגאות כדי להבין את ההבדלים).
תנודות הגאות והשפל של מפרץ פאנדי הן הגבוהות ביותר בעולם והבדלים הניכרים בין גאות ושפל, מגיעים לשיאים עולמיים. זהו אחד המקומות היחידים בעולם בו ניתן בשעה 10:00 בבוקר ללכת על קרקעית האוקיאנוס ובשעה 16:00 המקום יהיה מוצף במים עד לגובה של בניין בן 5 קומות וחוזר חלילה.
המקום המרשים ביותר להתרשם מהתופעה הוא סלעי הופוול (Hopewell Rocks). חוף ובו סלעים נדירים בעלי צורה מיוחדת כשל פטריה - צרים למטה ועבים למעלה.
דרום נובה סקוטיה: עיירות קטנות וציוריות
אזור דרום נובה סקוטיה נראה מבודד ודי בתולי. עיירות מקסימות רבות לאורך הדרך מושכות אותנו למסלול נסיעה מעט יותר ארוך – לא בדרך הראשית, אבל מומלץ. כל אחת יותר יפה ומיוחדת מהשנייה. בתים קטנים על מצוקים גדולים – כל בית צבוע בצבע אחר יוצרות קסם אין סופי.
בקצה של כל חוף/ מצוק ניצב מגדלור. לקנדים יש אהבה גדולה וכבוד למגדלורים שלהם ולכל מגדלור יש שם. העיירה הכי מתויגת ומפורסמת בנובה סקוטיה היא פגיס קוב (Peggy's Cove) והמגדלור הפוטוגני הניצב על סלעים הינו המגדלור המצולם בעולם. נמל דייגים קטן, אנדרטה לזכר הדייגים ומספר גלריות, מהווים מקום אהוב לביקור ולצילום. כיסאות העץ הצבעוניים הכול כך אוטנטיים פזורים בנקודות אסטרטגיות של נוף, מוסיפים ליופי האין סופי.
העיר לוננבורג (Lunenburg) היפהפייה מושכת אליה מידי שנה עשרות אלפי תיירים וזכתה בצדק רב בהכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת לאומי. כל בית צבוע בצבע שונה, מה שמקנה לה מראה ציור ממש כגלויה. שורות שורות של בתי עץ מטופחים המשתלבים יחד לחוויה אורבנית מיוחדת. אין כמו לשוטט ברגל ברחובות העיר, להתרשם מהגלריות, מסעדות ובתים היסטוריים ולבחור איזה שילוב צבעים הייתם "לוקחים" איתכם הביתה. נקודת הצילום הכי מומלצת בעיר הינה בצדו השני של המפרצון רחוב הגולף. כאן נחשף כל יופייה של העיר כולל המגדלור.
מאות קילומטרים של פארקים ושמורות טבע
רוב האגמים בעולם נמצאים בקנדה – כותרת שקראתי באחד ממדריכי הטיולים בזמן תכנון הטיול. בקנדה יש 879,800 אגמים מתוך כ-1.42 מיליון אגמים בעולם, יותר מ60% מכלל האגמים בכדור הארץ. מרשים ואמיתי.
ביקרנו במספר גדול של שמורות טבע ומאוד קשה לדרג אותן – זו הכי יפה, או ההיא המומלצת ביותר. אבל אני כן יכולה לומר שלכל אחד מהפארקים המדהימים יש את הייחוד שלו. כל הפארקים מסודרים מאוד, עם אזורי קמפינג ולרוב גם מתחמי לילה לקרוואנים. גם מסלולי ההליכה מסומנים ברמת תחזוקה גבוהה ועוד.
אין עונג גדול יותר מלקום בבוקר בתוך יער שוקק בעלי חיים, צבי שנגלה בחלון הקרוואן והגיע לומר בוקר טוב. לצאת למסלול הליכה ולחזור לקרוואן לאחריו, ארוחה קלה, מנוחה קצרה ויציאה למסלול נוסף. בכל שמורת טבע יש מרכז מבקרים בו ניתן לקבל אינפורמציה על מסלולי ההליכה ושלל הפעילויות שניתן לעשות במקום – רכיבה על אופניים, רפטינג ועוד.
הפארק הלאומי קייפ ברטון (Cape Breton) נמצא בצפון מזרח פרובינציית נובה סקוטיה, באי קייפ ברטון, שבהיקפו עובר כביש נופי מרשים ומפורסם הנקרא Cabot Trail. שביל קו הרקיע הוא המסלול המפורסם ביותר של הפארק. מסלול בן 6.5 קילומטר המביא את ההולכים בו לנקודת תצפית מרהיבה - צוק יבשה דרמטי משקיף על החוף המפורץ. מרפסות עץ מביאות את המטייל עד קצה המצוק לתצפית יוצאת דופן לאוקיאנוס הפרוס למרגלות המצוק. אם יש לכם מזל אולי תוכלו לצפות מכאן בלווייתנים בים.
חצי האי גאספה (Gaspé Peninsula) הינו אזור יוצא דופן. פריפריה נידחת במזרח קוויבק (Québec), הרחוק מריכוזים עירוניים גדולים. כאן נחשפנו לקנדה אחרת - צרפתית. האזור מוקף משלושה צדדים בנהרות ענק שהנוסעים לאורך חופיו נחשפים ליופיו ועוצמתו של הטבע, כולל תצפית על בתי מגדלור יפים ואתרי טבע רבים, לרבות שמורת ציפורים מהגדולות בעולם.
גולת הכותרת של חצי האי גאספה היא העיירה פרסה (Percé), שסמוך לה נמצאים האי בונאוונטור (Bonaventure Island), וגם סלע ענק ומאוד פוטוגני. העיר תיירותית מאוד, מלאה במסעדות וחנויות מזכרות, אבל אל תתבלבלו, האטרקציה האמיתית היא האי בונאוונטור, או בשמו המקומי – אי הציפורים.
בעיה לא קלה למטיילים בקרוואן - היא למצוא חניה לכלי רכב כל כך גדול – שקיבל בפינו את השם "המפלצת". בעיר פרסה, בדומה להרבה ערים תיירותיות ובכלל, עלות החניה הינה גבוהה ולרכב גדול כמעט ואין. אנחנו למדנו "טריק": מוצאים חניון לילה קרוב ואז הולכים ברגל או נוסעים בתחבורה ציבורית לאן שאנחנו רוצים. בפרסה היה חניון במרחק 400 מטר מרציף היציאה לשיט אותו תיכננו לעשות.
שיט של כחצי שעה לוקח אותנו מסביב לסלע פרסה המרשים ומוריד אותנו על האי בונאוונטור. בחודש יוני חוזרות לאי למושבת הקינון שלהן כ-100 אלף ציפורי סולה צפונית – ציפור לבנה עם חזה צהוב בגודל כפול מזה של שחף. במהלך השייט אל האי ראינו כלבי ים רבים והרבה ציפורים באוויר, אבל דבר לא הכין אותנו לחוויה יוצאת הדופן על האי. בתקופה זו של השנה מומלץ במיוחד לבחור את מסלול הקולוניות – Les Colonies שאורכו כ-6 קילומטר העולה במתינות בחורש ויורד אל המצוק. המסלול מוביל אותנו לתצפית ממש במרחק נגיעה לעשרות אלפי ציפורים, ריח חזק באוויר, רעש והמולה של שיחות/ מאבקי כוח על אזורי קינון בין הציפורים ונחיתות דחופות של ציפורים המביאות זרדים לחיזוק הקן ודגי ים לגוזלים שבקעו. חוויה עוצמתית במיוחד.
אזור מיוחד בו ביקרנו, שזוכה למיעוט המלצות באינטרנט וממש כמעט ולא מוזכר על מסלולי הטיולים "הקונבנציונליים", הוא בחצי האי האקאדי שהינו חלק מניו ברונסוויק. במרכזו של חצי האי נמצאת העיר קרקט (Caraquet), מקום קטן שסביבו הרבה מקומות לבקר. המעניין שבהם הוא המוזיאון ההיסטורי של קרקט – מוזיאון חי ומיוחד המתאר את חיי היומיום של האקאדים משנת 1770 עד 1949. במקום ארבעים מבנים אוטנטיים המנוהלים על ידי "תושבים" שהינם שחקנים המדגימים למבקרים את שגרת החיים בכל בית לפי תקופתו. מבשלים את האוכל שהוגש במקום, עובדים בחקלאות ועוד. במקום יש חנות, בר ואפילו בית מלון המנוהלים במדויק כמו בעבר. מכאן המשכנו אל האי הקטן מיסקו (Misko) המקושר לחצי האי בגשר ארוך וצפינו במגדלור שבקצה הצפוני של האי. ביקרנו במסעדה נהדרת בשטח נמל הדייגים, בו אכלנו פירות ים ודגים הכי טריים שאפשר – מהים אל הצלחת.
לפני שעזבנו את האי נכנסנו לכנסייה המקומית. אנחנו פחות אנשים של כנסיות אבל את זו אסור לאיש להפסיד. הכנסייה הכפרית הזו צוירה על ידי הכומר ושני תלמידיו במשך שישה שבועות בשנת 1968. החלק החיצוני נותר לבן מסורתי, בעוד שכל משטח פנימי נצבע בשילוב מסחרר של צבעים ודוגמאות. יצירת מופת של אמנות עממית.
העיר קוויבק סיטי
במזרח קנדה ביקרנו במספר ערים גדולות – הליפאקס , מונטריאול אוטווה (Ottawa) הבירה וכולן יפות, מדוגמות אך יופייה של קוויבק סיטי (Québec City) עולה על כולן – לטעמנו.
לקוויבק סיטי הגענו ביום החג הלאומי של המחוז, שרק הגדיל את אהבתנו לעיר. העיר קושטה בדגלי אבירים כחולים, מוזיקה ושמחה היו בכל מקום. אנשים רבים צעדו ברחובות העיר העתיקה ולמרות הגשם שירד, השמחה לא נפגמה. קוויבק סיטי, בירת מחוז קוויבק, שוכנת על נהר סנט לורנס בדרום מערב המחוז. רומנטית במיוחד, בעלת רחובות צרים המרוצפים באבן ומבנים ברוקיים מרהיבים המקנים לה אווירה אירופית המוקפת בחומה. היהלום הנוצץ של העיר, היא העיר העתיקה, שאף הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. טיילנו בה לאורכה ולרוחבה מהמצודה ועד הנמל העתיק היפה. שוטטנו ברובע פטי שמפליין (Petit Champlain) הציורי. וכמובן בכיכר המלכותית וטירת פרונטנק (Château Frontenac). התחושה כאן היא שמטיילים במעין מוזיאון פתוח – גלריות רבות המציגות אומנות נהדרת מאכלסות את הרחובות הצרים, לצד מסעדות קטנות המציעות אוכל צרפתי, שוקולד והרבה מייפל לסוגיו.
עוד קצת מפלים עוצרי נשימה
קנדה משופעת במים – אגמים, נהרות, אבל אי אפשר לדמות את ההתרגשות שחווים כשניצבים מול מפל שוצף. צפינו בהרבה מאוד מפלים לאורך ימי הטיול. אחד המרשימים שבהם היה קניון סיינט אן (Mont-Sainte-Anne). זהו פארק" אחר", אתר פרטי שעל פניו נראה בכניסה כמו סוג של "פארק שעשועים לילדים" ולא אתר טבע, אבל לא להתבלבל – זה אחד המקומות היפים בהם ביקרנו. קניון צר בו המים חפרו בסלע במשך שנים ויצרו סדרה של מפלים רבי עוצמה. הולכים בתוך יער ירוק ובו הרבה נקודות תצפית יפהפיות, שלושה גשרים תלויים המעצימים את החוויה. האמיצים – חובבי האקסטרים והאדרנלין, יכולים לעשות במקום סוג של אומגה משודרגת – ישיבה על כיסא בזוג – כשאתם נשלחים לצידו האחד של הקניון ומוחזרים ברוורס לנקודת המוצא.
כ-7 קילומטרים מזרחית לקוויבק סיטי נמצא מפל מונטמורנסי (Montmorency). זרימה עזה של מים, גולשת למישור הפרוש למרגלותיה, יוצרת קשת צבעונית יפה. מדובר במפל המשמש ליצור חשמל, שהינו אתר טבע מרשים ומבוקש מאוד. הביקור במקום מציע לאורחים מספר אטרקציות: נסיעה בקרונית (רכבל) לראש המפל, אומגה העוברת מצדו האחד של המפל למשנהו והליכה לכיוון המפל. ההליכה כוללת עליה בגרם מדרגות מרשים אל פסגתו של ההר מנגד ומעבר בגשר תלוי קרוב למפל עצמו. ההאזנה לשאון המים ותחושת הרסס על הפנים, עם מראה העל מלמעלה – שווה את מאמץ הטיפוס ב-452 המדרגות.
הטיול במזרח קנדה אינו שלם בלי ביקור במפלי הניאגרה (Niagara Falls) הנהדרים. למרות שכל העיר מסביב תיירותית – הכול נשכח כשעומדים מול העוצמה האין סופית של המים הזורמים ונופלים מגובה אל האגם ומטילים לכל הסביבה רסס מענג של קרירות, ויוצרים קשת נהדרת רבת צבעים.
ב-40 יום במזרח קנדה לא הספקנו להגיע לכל מה שרצינו, אבל גם עשינו וחווינו הרבה חוויות שלא תכננו מראש. כמובן שיצאנו לתצפית ליוויתנים בים ראינו מעטים וממש מרחוק), יצאנו לשיט בקאנו באגם – היה מקסים. נעקצנו מהמון יתושים – מאוד ממליצים לקנות בקנדה את האלתוש המקומי – זה שהבאנו מישראל לא השפיע על היתושים הקנדים כלל.
כמעט לא דיברנו על קולינריה קנדית כי האמת לא חווינו משהו ייחודי שממש שווה לדבר עליו למעט הסמל המרכזי של קנדה - המייפל. היינו בכפר המתמחה באיסוף מי הסוכר מעץ המייפל והפיכתו לאותו סירופ מתוק. כאמור, רוב הארוחות שלנו עברו עלינו בקרוואן – הכנו שקשוקה כמעט כמו בבית, נהנינו מהבשר האיכותי ולצדו ירקות טובים אך יקרים יחסית לארץ.
גם לא דיברנו כמעט על מוזיאונים. קנדה משופעת במוזיאונים. בכל הערים בגדולות וגם הקטנות יש מוזיאונים מרהיבים הממוקדים לנושאים שונים ששווים ביקור. ביקרנו במונטריאול באחד היפים – המוזיאון לאומנות. חמש קומות יצירות אומנות מכל העולם – מומלץ במיוחד.
חזרנו לטורונטו, נפרדנו בעצב מהקרוואן שלנו, בטוחים שעוד נחזור לחוויה דומה של טיול ארוך עם הבית איתנו.
גם הטיסה הביתה עברה בנועם – קצרה יותר בשעה מההלוך. הפעם צפיתי רק בארבעה סרטים והצלחתי לנמנם מעט. נהדר לטייל בעולם אבל אין כמו לחזור הביתה.
* הכתבת היתה אורחת של אייר קנדה