מה אומר לכם צמד המילים "קלאב מד"? כנראה שהרבה דברים טובים, אבל התמונה הראשונה שקפצה לי לראש היא קבוצה של אנשים שמפקידה מרצונה החופשי את רצונה החופשי לטובת בופה וריקודי אגדו. וזה לא בגלל הקלאב עצמו, אלא הקטגוריה הרחבה שהוא מייצג ומוביל: חוויית הכל כלול מתוכננת לעילא שמחייבת אותך לשמוח, גם אם מתחשק לך לחוות קשת אחרת של רגשות חיוביים, נניח רגיעה או עצלות.
בכל זאת, כשהוזמנתי להצטרף לנסיעה לחופשת סקי בקלאב מד בוואל דיזר שבאלפים הצרפתים, לא יכולתי לסרב. קודם כל, מעולם לא עשיתי סקי, וסביר להניח שלעולם לא אעשה (מדובר בתחביב מאוד יקר לתחזוקה), ודבר שני: חופשה בחינם! האם בכל זאת אצליח ליהנות?
עוד ב-mako חופש:
מה עושה מגלשת ענק באמצע בית מלון?
איפה תמצאו גלידת ויאגרה לנשים בלבד?
8 טיפים שיעזרו לכם למצוא חופשה בחו"ל בזול
חופשה של כפיפות בטן
ואל דיזר הוא אחד מאתרי הסקי הפופולריים והיוקרתיים במדינה. הוא משתייך למתחם גלישה בשם Espace Killy, המתפרש על שטח ענק של כ-300 קילומטרים של מדרונות המספקים למשוגעים לדבר את חווית סף המוות שהם כה כמהים לה. יש גם מתחמי אימונים לבתולי סקי כמונו, אבל התחושה הכללית היא שעדיף להתמקצע מהר, אחרת תתקעו בלימבו של מתחילים: לעלות גבעונת, לרדת גבעונת, הלוך וחזור.
המסקנות התקבלו די מהר: לקרוא לפעילות הזאת חופשה זה בערך כמו להגיד שאתם יוצאים לחופשת חדר כושר או חופשת שכיבות סמיכה. מדובר בספורט מאתגר, בו האינסטינקטים הבריאים שרכשתם במהלך החיים יביאו כפי הנראה לכישלונכם. למשל, אם אתם צוללים בחוסר שליטה אל עבר הצוק, יכול להיות שכמוני, תנסו לרכון לאחור, להתכווצ'ץ' מפחד. אבל מנח כזה גורם דווקא להאצה, לא לבלימה. דוגמה נוספת: כדי לפנות ימינה צריך להישען דווקא על רגל שמאל, ולהיפך. לכאורה עניין פשוט, אבל נסו להגיד את זה לעצמכם כשאתם צוללים במהירות שש מאך לכיוונו של ילד חריאת קטן שעושה סקי מגיל אפס.
יין חם, נוף לבן ומוזיקת קרחנה
הפורטה של קלאב מד: ארגון והסנכרון, באים לטובת חווית הסקי. הכל מתואם באופן מושלם, החל מהשאטל שמעביר לרכבל הקרוב, דרך הציוד המקצועי שמוחלף אחת לשנה בציוד חדש יותר והכי חשוב, צוות ההדרכה. אנחנו מקבלים את פייר, גבר קול אך סמכותי שלא מוותר על הגרועה שבחבורה. פייר עובד בוואל דיזר במשך כל העונה, כחמישה חודשים, ואחר כך עובר לסיורי אופניים. רציתי לשאול אותו האם יש לו משפחה, או האם לדניאלה, מנהלת הסוויטות שמעבירה את חייה מקלאב לקלאב יש משפחה איפשהו, אבל התשובה די ברורה. זו כנראה הסיבה בגללה מרבית הצוות מורכב מצעירים שבאים לעבוד כאן עונה או שתיים או כמה שנים.
אחרי השיעור הראשון (שעיקרו: לעמוד), אנחנו חוזרים לריזורט. רחבת הכניסה, שבבוקר היתה שוממת, התמלאה בינתיים במוזיקת מסיבות, סירים של יין חם ומיני נקניקים שמנים. במרכז של כל זה יש גם בובת שלג ענקית שרוקדת עם עצמה, ולפעמים מישהו מתקרב כדי לעשות איתה סלפי.
לטעמי ההחלטה להפוך כל יציאה וחזרה לחגיגה קרחניסטית מאולצת משהו, אבל אולי אני סתם הורסת שמחות. סקי הוא ספורט של אנשים עשירים עם חליפות יקרות ומצלמות גו-פרו, החיים שלהם כבר סבבה לגמרי, אין צורך להפוך כל תרחיש להפנינג מטורף של "ווהו!". האם זו דרך להפוך את התחביב היאפי למשהו עם ניחוח צעיר יותר?
אין לי רגע דל
קלאב מד וואל דיזר הוא מקום פעלתני, ועובדיו דואגים שלא ייווצר ואקום ששעמום מבורך עשוי לחדור אליו. אם אין מוזיקה או אוכל, יש ספא או חדר כושר, ובכל ערב מסיבה עם קוד לבוש. בערב הראשון למשל, התבקשנו להגיע בצבעי אדום-שחור, בערב השני - מכנסיים לבנים וטישרט. קצת מטרידה, המחשבה שמקום החופשה שלי מכתיב לי איך להתלבש. כולם גם ככה לבושים אותו דבר ביום, מדוע מפעל ההאחדה הזה לא נסגר בערב?
הפראנויה מתחזקת ברחבת הריקודים. אז, ממש כמו בקלישאה - יש ריקודי אגדו. ספונטניות היא מילה גסה ואף אחד לא רוקד איך שבא לו, אלא בשורות מאורגנות של מחיאת כף לימין, סיבוב לשמאל. במידה מסוימת, הנוהג הזה משתלב יפה עם פילוסופיית הכיף המאורגן: אם כבר בחרתם לשלם כדי שמישהו יבנה לכם את הלו"ז, ואתם לבושים אותו דבר - למה להתאמץ ולחשוב לבד על תנועות?
אבל אז שמתי לב למשהו מעניין: מרבית רוקדי האגדו הם אנשי צוות, והם גם היחידים שמצייתים לקוד הלבוש. יתר האורחים נהנים מהמוזיקה והבר הפתוח, ונראה שבסך הכל נחמד להם לסיים את היום בחברותא מאשר לבד בחדרים.
את חוויית המסאז' לא אשכח
הספא בוואל דיזר הוא סניף של רשת צרפתית מוכרת. אורח מן המניין שירצה להתפנק בו ייאלץ להיפרד מתשעים יורו תמורת חמישים דקות. אתחיל מהסוף: זה היה המסז' המוזר והנעים ביותר שחוויתי בכל חיי. בחדר הלבשה קטן ממתין לי חלוק, נעלי בית קטנות ותחתוני חוטיני מנייר. בתמימותי הרבה אני ניגשת למזכירה לשאול האם אני אמורה ללבוש אותם מעל התחתונים שלי, ומגלה כמובן שזה במקום.
המעסה שלי, צעירה צרפתייה שלא מדברת אנגלית, מסמנת לי להוריד את החלוק ולשכב על הגב. היא מכסה אותי מהאגן מטה ומתחילה ללטף אותי בידיים משומנות. משם היא עוברת לבטן שלי ועולה לחזה. היא לא באמת נוגעת לי בשדיים, אבל כן מקיפה אותם עם כפות הידיים שלה, מפסלת לי את הטורסו כאילו עושה תיקונים אחרונים. המגע הזה מאוד שונה מהמסאז' בארץ, אבל אני אומרת לעצמי שאולי ככה זה אצל האירופאים. המסאז' הזה אינו מיני, אבל כשהיא יוצאת מהחדר אני מתחילה להתלבש ומגניבה את חוטיני הנייר לתוך הגרב. זו הייתה החוויה הכי מפתיעה בסוף השבוע הזה ואני מרגישה שאני צריכה מזכרת.
מחירים: מרץ: יציאה ב-29.3.15, החל מ-2,040 אירו לאדם בחדר זוגי ל-7 ימים; אפריל: פסח - יציאה ב-5.4.15 החל מ-2,110 אירו לאדם בחדר זוגי ל-7 ימים; יציאה ב- 12.4.15 החל מ- 1680 אירו לאדם בחדר זוגי ל- 7 ימים.
*כולל טיסות והעברות – הכל כלול.
*הכתבת היתה אורחת של קלאב מד
