אמסטרדם היא אחת הערים התוססות, הצבעוניות, הכיפיות והיפות בעולם, אבל האם זה רק בגלל שהיא תמיד מתקשרת לקופי שופס? אולי. ואין ספק שהיה משהו עצוב בהחלטה להפוך את העיר ה"חופשית" לאחת שבתלם - חוק חדש שמקשה על תיירים לרכוש קנאביס בהולנד. אבל למקרה ששכחתם, אמסטרדם היא מקום קסום בפני עצמו ואנחנו מאמינים שהיא תספק את הסחורה גם בלי החשיש.
מחפשים טיסה זולה לאמסטרדם? היכנסו ל-smartair
חוק הקנאביס שנחקק בשנת 2019 צפוי להפוך את אמסטרדם בשנים הקרובות לנקייה מקנאביס, לפחות עבור תיירים. לכן שלחנו את כתבנו למסע בן ארבעה ימים, בהם ציווינו עליו לא לפזול לעבר הקופי-שופס, לא להזכיר את המילים מריחואנה, חשיש, מאנצ' וראסטה-מן, והכי חשוב - לראות את אמסטרדם בעיניים לא אדומות. הוא גילה אומנות, בילויים, מקומות קדושים, אנדרטאות, אבליסקים וגם פינה חמה ליהודים. רוצים גם אתם להיות ילדים טובים ירושלים? אז קבלו - 4 ימים, 3 לילות וצלילות גמורה: טיול באמסטרדם המתוקנת. ואם אתם חושבים שזה בלתי אפשרי - טקבקו לנו את דעתכם!
יום 1: הייניקן וסטייקים
השעה תשע בבוקר ורק הגעתי לאמסטרדם. אחרי 4 שעות דיוטי פרי ו-4.5 שעות טיסה, סוף סוף אירופה והריח שלה. החלטתי ללכת על נחיתה רכה ופניתי לכיכר ליידספליין. ליידספליין היא אחת משלוש הכיכרות הגדולות באמסטרדם, היא הוקמה במאה ה-17 כמקום חנייה לכיכרות שהגיעו מהדרך הראשית המקשרת עם העיר ליידן (ומשם הגיע שמה), ומאז היא תוססת. בכיכר הזאת תמצאו בתי קפה, מועדונים, חנויות ונקודת מוצא מעולה לטיול הרגלי שזה עתה התחלנו. 
מליידספליין המשכתי למבשלת הבירה של הייניקן (בכל זאת, נחיתה רכה). הכניסה עלתה 14 אירו ומקבלים איתה צמיד המאפשר לכם לשתות שלוש כוסות בירה. כמו כן, יש בה סיור מודרך מאוד מעניין (בעיקר אחרי שלוש כוסות הבירה) וחנות מזכרות בה תוכלו לקנות לחבר'ה מתנות: בקבוקים מיוחדים, כוסות, וכו'.
אחרי שהבירות התעכלו קלות (או כלוט), עברתי לראות קצת אומנות במוזיאון ואן גוך (כניסה עולה 14 אירו). גם המוזיאון הזה נמצא במרחק הליכה מכיכר ליידספליין, וכשאני אומר הליכה, אני מתכוון להליכה נעימה בסמטאות העיר היפה. אחרי שראיתי את "אוכלי תפוחי האדמה" ואת ציור ה"חמניות" המפורסם יצאתי. מספיק קולטורה ליום אחד.
בחיפוש אחר ארוחת צהריים חזרתי לליידספליין לחפש מסעדה. לא פלא שהיא כיכר מרכזית עוד מהמאה ה-17 - תמיד חוזרים אליה. המקום אליו הגעתי הוא קפה דה קלוס או בעברית: "וואו, כמה בשר". מקום זה מתפאר במנות הבשר שלו: מצלעות עד סטייקים הנראים ומריחים מעולה. חייבים להגיע רעבים.
אחרי ארוחה כזאת צריך לחזור למלון לקצת סיאסטה, או כמו שנועלי כפכפי העץ נוהגים לומר: dutje. בערב חוזר לליידספליין. וכמה שאמסטרדם יפה ביום, בלילה היא יפה כפליים. אנשים, מועדונים ופאבים מרכיבים את הנוף, זה הזמן להנות. לא יהיה קשה למצוא פאב טוב או מסיבה טובה באיזה מועדון בליידספליין, וכל מקום שתיכסנו אליו, בין אם זה הליידספליין פאב הרועש או האלטו השקט (פאב הג'אז), החוויה תהיה נהדרת.
יום 2: ג'סטין ביבר מקרוב
העיניים נפקחות אט אט, הבירה כבר נשכחה, כמו גם חבילת ה-m&m's הכחולה, (היה מבצע 4+1 בדיוטי פרי – לא ניקח?), הריח האירופאי עוד באוויר, הברווזים שטים באגם – הכל מוכן, יוצאים לדרך.
בכיכר תמצאו את הארמון המלכותי, שבעברו שימש כבניין העירייה וב-1808 הפך לארמון. הכיכר מוכרת גם בשל היריד המתקיים בה מספר פעמים במהלך כל שנה ושנה (בחג המולד וביום המלכה ובעוד אירועים ששווים חגיגה, או סתם חגיגה לתיירים), בגלל ההפגנות פוליטיות הרבות שמתרחשות בה, וגם בשל טקס יום הזיכרון המסורתי שנערך שם מדי שנה, בסמוך לאנדרטה לזכר חללי מלחמת העולם השנייה.
משם הגעתי למוזיאון השעווה - הסניף ההולנדי של מאדם טוסו המוכר לכולנו מלונדון. הכניסה עולה 20 אירו (ישנה אפשרות להזמין און ליין באינטרנט ולחסוך כמה אירו לבזבוזים). בין הדמויות: אלברט אינשטיין, ברק אובאמה, ג'ק ספארו, רפאל ואן דר וארט, הנסיכה דיאנה ו...היפ היפ - גם ג'סטין ביבר.
בדרך חזרה לארוחת הצהריים עצרתי בכנסיית ווסטרקרק שנמצאית לא רחוק משם. הכנסייה היא כנסייה פרוטסטנטית (גיוון לכנסיות הקתוליות הפרושות באירופה) ולה הצריח הגבוה ביותר באמסטרדם. אחד "המצרכים" הנדרשים בה שמושך תיירים, הוא קברו של הצייר הידוע, רמברנט, שקבור שם, כמו כן, הפסל לזכרה של אנה פרנק בכניסה.
לארוחת הצהריים חזרתי לכיכר ליידספליין שליד המלון שלי ועצרתי בקפה לוטי, לעוד אחד מהסטייקים המשובחים שהעיר הזו יכולה להציע. המחירים לא בשמיים והאוכל דווקא כן. שווה במיוחד לאוהבי בשר. 
יום 3: מי שבר את הגבינה שלי?
שוב הריח האירופאי הזה שמעיר אותי. יום שלישי בפתח והוא מוקדש להולנד הקלאסית. כשאומרים הולנד, אומרים תחנות רוח וכפכפי עץ. אז היום אני נוסע לזאנס חאנס ואדם, כפרי הדייגים המקומיים בהולנד. אמנם זה דורש לצאת מגבולות אמסטרדם, אבל זה שווה את הנסיעה.
הנסיעה אל הכפרים הסובבים היא חוויה מדהימה: טחנות רוח, אנשים שהולכים עם נעלי עץ ומקומיים בכל מקום. בנוסף, תזכו לטעום המון גבינות הולנדיות ולבדוק כמה הן קשיחות כשזורקים אותן. 
בערב יצאתי לאחד המקומות המרהיבים ביותר לכל חובב ספורט, ואני בטוח שגם למי שקצת פחות - האיצטדיון של איאקס (האמסטרדם ארינה). היכל הספורט הענק הזה נפתח ב-1996, וחוץ מאיצטדיונה הביתי של קבוצת הכדורגל הנפלאה, הוא מכיל גם הופעות של זמרים רבים. האצטדיון פשוט מרהיב, עם גג נפתח ו-51,628 מקומות ישיבה. למי שרוצה להיכנס למשחק, אני ממליץ בחום, לאחרים שרוצים לערוך סיור, זה גם כן מומלץ.
אחרי סיבוב בחנות המזכרות, הגיע הזמן לחזור למלון, לנוח מהיום הארוך ולהתכונן ליום האחרון שיגיע למחרת, יום השופינג הגדול.
יום 4: קטשופ? מיונז?
היום הרביעי והאחרון הגיע, עכשיו בודאות אני יכול להגיד שהתרגלתי למקום והייתי נשאר. הריח האירופאי עתה בשיאו, המזוודות כבר מסודרות ונעולות, הכל מוכן לנסיעה הביתה, חוץ מתיק אחד קטן שבו יכנסו מתנות רבות. כן, ניחשתם נכון, היום הזה מוקדש לשופינג. רק לפני זה, עוד מוזיאון אחד ודי.
הרקס מוזיאון נמצא לא רחוק ממוזיאון ואן גוך שבו ביליתי ביום הראשון, בכיכר שנקראית: כיכר המוזיאונים – על שם המוזיאונים הרבים שמקיפים אותה (בשניים מהם ביקרנו). אמנם המוזיאון חלקו בשיפוצים, אך מיטב היצירות שלשמן התכנסנו עדיין מוצגות. בין היצירות: "משמר הלילה" של רמברנט, "מוזגת החלב" של יוהנס ורמר וכו'. הרקס מוזיאון הוא המוזיאון הלאומי של הולנד, הכניסה אליו עולה 14 אירו, אך הוא שווה כל רגע.
ואחרי שעשיתם את כל זה, פנקו את עצמכם בצ'יפס בקונוס (שם תשמעו את הצליל המפורסם - קטשופ? מיונז?) שבו על ספסל בכיכר, ותתבוננו במופעי הרחוב השונים. למי שעוד יש כוח וזמן מוזמן ללכת לעשות מן שיט תעלות ולחוות את העיר אחרת, אני העדפתי לשבת ולפוג את האווירה. אין היום dutje, והריח האירופאי עומד להיעלם. היה כיף וזאת אמסטרדם, בלי להיכנס אפילו פעם אחת לקופי-שופ. אם אני יכול, גם אתם תצליחו.