"אחי, אתה בא לברטיסלבה? שמעתי מפורק שם פיצוצים", ברגע הראשון לא הבנתי על מה חברי מדבר, החזרתי לו מבט מבולבל. "ברטיסלבה אחי, בירת הצעירים אחי". בירת הצעירים של מה? "של סלובקיה אחי. אז אתה בא?". גיגול קצר העלה שאכן מדובר בבירת סלובקיה. מה זה סלובקיה, אתם שואלים? אז מסתבר שיש מדינה קטנה ומנומנמת איפשהו בין צ'כיה לאוסטריה (לפירוט גיאוגרפי מדויק, אתם מוזמנים לפתוח גלובוס), ואני מאמין שהיא גם זאת שהעניקה לצ'כוסלובקיה את החלק השני בשם.
לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
אחרי שבתקופה האחרונה שמענו בכל פינה על הברטיסלבה התוססת הזאת שמתחבאת לה באזורים הזולים של אירופה, יצאנו לברר על מה כל המהומה, ואם אפשר, גם לבקר באחוזה המפורסמת של הרוזן דרקולה (אי אפשר, זה בארץ אחרת). הממצאים לפניכם:
מה זה ברטיסלבה?
כפי שציינו קודם, ברטיסלבה היא בירת סלובקיה, עיר מרכז אירופאית בינונית עם כחצי מיליון תושבים, ששוכנת על גדות הדנובה. העיר העתיקה של ברטיסלבה, שם גם מרוכזים רוב המסעדות והמועדונים, קטנה יחסית אבל מטופחת ומלאה בתי קפה, חנויות ומסעדות חביבות. המאפיין הראשון הבולט בעיר הוא עד כמה היא נקייה ומשופצת. כל כיכר, כל מדרכה, כל קניון וחניון שהיינו בו נראו כאילו נבנו או שופצו בשנים האחרונות. הרחובות היו מצוחצחים, בלי חתיכת נייר אחת זרוקה. האובססיה הסלובקית לניקיון הגיעה עד לאמצע הלילה, כשבמועדונים הסתובבו מנקות מבוגרות עם מטאטא ויעה, וניקו בין רגלי הרוקדים בארבע לפנות בוקר.
מרכז העיר המקסים נקי מאוד וידידותי מאוד, אין יותר מדי אטרקציות מרשימות, אבל המדרחוב המרכזי יכול לספק צהריים נעימים של שיטוט. האוכל הסלובקי המסורתי לא היה מפתה במיוחד, אבל הרמה במסעדות הייתה סבירה לחלוטין, מה שאי אפשר תמיד להגיד על האזורים האלה של אירופה. שוב, יכול להיות שהשם ברטיסלבה עורר בי קונוטציות מזרח אירופאיות כבדות, ולכן הייתי מופתע מהניקיון והאוכל הסביר, אבל כפי שהסביר לי שותפי למסע, מדובר בכלל במרכז אירופה (מה ההבדל? לא ברור ממש), ואכן יותר מכל היא הזכירה לי את צ'כיה והונגריה: אנשים יפים, רחובות נעימים, אווירה רגועה והרבה אלכוהול.
העיר עצמה אינה ברמה או בגודל של פראג ושל בודפשט, אבל יחד עם סיבוב קניונים ושיט בנהר, אפשר לבלות בה יום-יומיים חביבים. אחד היתרונות העיקריים של העיר הוא הקרבה לבירות אחרות, במרחק של שעה מוינה, שעתיים מבודפשט ושלוש שעות מפראג. אפשר לקפוץ לביקור קצר בעיר במהלך טיול באחת הערים הקרובות, או לקנח איתה אחרי ביקור בפיטשני, עיר הספא המפורסמת של סלובקיה.
לפני שיצאנו לחרוש את המועדונים, התפנקנו עם סיבוב שופינג בשניים משלושת הקניונים הגדולים באזור העיר. התחלנו בקניון Eurovea שחולק בניין עם מלון lindner החביב בו השתכנו. סריקה קפדנית של חנויות זארה וברשקה גילתה בערך את אותו מבחר שאפשר למצוא בארץ, במחירים שנראו זולים למדי. דילגנו על Aupark, שאמור גם הוא להיות גדול ועמוס מותגים, וקפצנו חצי שעה מחוץ לעיר למתחם האאוטלט Voderady. בגלל שהגענו בשבת, חנויות רבות היו סגורות (עדיף להגיע במהלך השבוע), אבל חנות האאוטלט הגדולה של נייקי הספיקה בשביל למלא לי את המזוודה (נעלי ספורט, כפכפים, שתי חולצות וקפוצ'ון בפחות ממאה יורו). אחרי סיבוב הקניות, חזרנו למלון למקלחת קצרה (במרחק מעלית, כאמור), ויצאנו לבדוק האם השמועה על עיר הצעירים נכונה.
בירת הצעירים, האומנם?
אחרי מדגם מייצג ולילי בסופ"ש קיצי קריר יחסית, התוצאות מעורבות. העיר אומנם נראית מנומנמת למדי, אבל בתוך המועדונים עצמם יש אווירה לא רעה, והם פעילים בשיאם עד אור הבוקר (אותי לפחות זה הפתיע). האנשים, כאמור, יפים מאוד וצעירים למדי. מעשנים בפנים כמעט בכל בר ומועדון, הכניסה לרוב המועדונים עולה קצת כסף (5-10 יורו), האלכוהול זול וכמעט כל נהגי המונית ינסו לעקוץ אותך.
ערכנו סקר ממצה של המועדונים השווים בעיר בליווי שתי מדריכות מקומיות וצעירות עם אצבע על הדופק. לפני שניכנס להמלצות הספציפיות, חשוב להדגיש שאנחנו נמצאים במרכז אירופה, כלומר המוזיקה מלפני עשור במקרה הטוב, המועדונים מסמנים אותך עם צמיד נייר נוסח פסטיבל ערד, והאווירה במקומות, בין אם אנדרגראונד או מלוקקים, מרגישה תמיד כמו חזרה אחורה בזמן.
זה לאו דווקא דבר רע, יש משהו נחמד בריקוד לצלילי בקסטריט בויז כשרקדניות מחופשות מפזזות על הבר, או להיכנס למועדון תת-קרקעי עם גרפיטי צבעוני שמכסה את כל הקירות. ההיבט האנתרופולוגי, יחד עם האלכוהול הזול (גם סמים לא קשה להשיג), והאוכלוסייה החביבה (יפיפיות מטופחות וז'לובים חייכניים) הפך את הבילוי למהנה בהרבה ממה שציפיתי. המקומות לא גדולים במיוחד, לא כל כך מעודכנים, ולא עומדים בסטנדרט ברלינאי או תל אביבי, אבל האווירה טובה והרוח הסלובקית משוחררת וחיובית. זאת לא העיר הכי תוססת שהייתי בה, אבל אפשר למצוא מה לעשות.
התחלנו במועדון הסמי היפסטרי "kc Dunaj", המקום הכי עכשווי שנתקלנו בו. בחלל המרכזי הגדול יש בר עם אלכוהול זול, ובצד האולם יש פינה עם שתי מעצבות שיער שמציעות תסרוקות וצביעה בחינם. בניגוד לשאר המקומות, העישון פה מוגבל למרפסת הרחבה והנעימה, כשבחלל פנימי נוסף יש אולם ריקודים אפלולי יותר. המוזיקה פחות רועשת משאר המקומות, החלל מאפשר יותר אינטראקציות ושיחה, והקהל נראה יותר שייך למאה העשרים ואחת.
"trafo", מועדון שמנגן בעיקר מוזיקה שחורה, היה נעים ומרווח יותר, עם רשת מערות קטנות שמספקות חללי ישיבה נעימים מחוץ לרחבה המרכזית. לאחר מכן הלכנו ל-"barrock", כשמו כן הוא, בר-רוק. נכנסנו למקום, הוא היה מוצף בבחורים בריטיים ששרו "קווין" בקולי קולות, ויצאנו מיד. המקומות הנחמדים שאפשר עוד לציין הם "channels club" ו-"fuga", גרסאות מעט פחות נוצצות (וצפופות) רוב המועדונים.
בצד השני של הסקאלה אפשר למצוא את ה-"Subclub" שנבנה בתוך בונקר גרעיני תת-קרקעי, עם כניסה דרך מנהרות אפלוליות מהמלחמה הקרה. המועדון נמצא שתי דקות ממרכז העיר, אבל ממוקם על כביש ראשי וקצת קשה למצוא אותו בלי הכוונה (נהגי המוניות מכירים את המקום). מדובר במועדון טכנו עם מוזיקה קצת מיושנת ולא הכי מעודנת, אבל עם אווירה פאנקיסטית נחמדה (הסקין-הדס הכי חייכניים שראיתי).
אולי לא הייתי קורא לברטיסלבה "עיר הצעירים", אבל יש פה צעירים, הם מאוד חמודים, ואפילו יש להם קצת חיי לילה. זה לא ברלין, אפילו לא קרוב, אבל אם אתם באזור, אפשר לקפוץ להרים קצת בבירת הבילויים של סלובקיה. סיימנו את הלילה בארבע וחצי, עם כעשרה צמידי נייר על כל יד, העיר הייתה שקטה, אבל כשעזבנו המועדונים עוד פעלו במלוא המרץ.
מה אחר כך?
בשל גופי הרופס וחוסר הכושר המוחלט שלי, הבילוי הלילי נתן את אותותיו ביום למחרת. כדי לרענן טיפה את הגוף והנפש, מארחינו הנדיבים לקחו אותנו לישון במלון X-Bionic המשוכלל (כ-40 דקות נסיעה מהעיר). המלון, מוגדר כחוויה המשלבת ספורט ונופש. האתר מארח תחרויות רשמיות של מרוצי סוסים, לצד תחרויות אתלטיקה ואימונים של נבחרות שחייה והתעמלות. הוא עצום בגודלו ומציע שלל אטרקציות לחובבי הכושר הגופני.
אני, כאמור, לא חסיד של כושר, אז במקום לבדוק את היצע הפעילויות הספורטיביות (בריכות שחייה, חדרי כושר ענקיים וגם פעילויות לילדים) קפצתי לביקור ארוך בספא המפנק (בתוספת 50 יורו). המלון נחמד מאוד, משוכלל ומטופח, עם ארוחות בוקר וצהריים טעימות למדי. בכל חדר יש סלון קטן עם אפשרות לספה נפתחת, והמקום מציע גם שלוש מסעדות, אולם באולינג, בר ואולם קולנוע עם פופים ענקיים במקום כיסאות.
אני לא יכול לספר לכם על כל הפעילויות במתחם, כי פשוט לא יצאתי מהספא (יש הגבלה של שעתיים, אבל התעלמתי ממנה כמובן). עשרה סוגים שונים של סאונות (מלח, חמה, אדים, אדים עם תמצית עשבים שפותחת את הנשימה, סאונה חיצונית עם ג'קוני רותח צמוד ושני חדרי רגיעה בטמפרטורות מתונות), אמבטיות ג'קוזי ענקיות בטמפרטורות שונות, יין חופשי, שקט ושלווה מופתית. החלל הענקי היה כמעט ריק, רוב החדרים פנויים והאורחים המעטים מדברים בלחישות. עברתי מסאונה אחת לשנייה, דרך ג'קוזי, מקלחת וסיבוב נוסף בחדר המלחים.
בעודי שוכב טרוק על אחת הכורסאות בספא, לגופי מגבת בלבד (אין כניסה בבגדי ים), נאנחתי אנחה עמוקה ומלאת סיפוק, כזאת שהייתי רגיל לשמוע רק מאנשים בני שבעים. רגע לפני שקפצתי לטבילה נוספת בג'קוזי, שותה קצת מים קרים לאזן את טמפרטורת הגוף, נחתה עלי באחת ההכרה: הבעיה לא הייתה במידת הצעירות של "ברטיסלבה עיר הצעירים", אלא שלי עצמי בלבד. כשכל הגוף כואב, הבגדים מסריחים מעשן, ואני רק מתגעגע לבת הזוג שלי שישנה עכשיו בתל אביב, אי אפשר היה להתחמק מההבנה שאני אישית (למרות תדמיתי המעודכנת והצעירה) כבר ממש זקן מדי בשביל כל ההמולה.
*הכתב היה אורח של אופיר טורס