בשנים האחרונות נופשים ישראלים רבים מתחילים להרגיש שמשהו חסר להם בגיחות לחו"ל. היעד אולי משתנה, אבל הטיול השגרתי עצמו נראה פחות או יותר אותו הדבר. שזה בסדר, אבל – אולי אפשר לעשות פעם גם משהו אחר? מכאן כנראה נולד הרעיון של טיולי קונספט - טיולים המתרכזים באוכל, נהיגה, מוזיקה, רכיבה על אופניים, ספורט אתגרי וכן הלאה.
"אנשים מחפשים לא רק לנסוע לחו"ל אלא גם לקבל תוכן", אומר הצלם הישראלי הידוע זיו קורן, שמלווה את הטיולים בחברת "יומן מסע", בראשות איתמר פלג. החברה המציעה מסעות צילום שלמעשה מהווים קורס מזורז אך מקצועי בצילומי תרבות ונוף אנושי, והכל במקומות אקזוטיים. "אנחנו מנסים לעשות פרויקט של מסעות שמדמה אחד לאחד צלם במשימת צילום במגזין נשיונל ג'אוגרפיק, לצורך העניין. ככה עובדים גם ברמת החוויה וגם ברמת התקשורת במקום. אנחנו לא מחפשים אטרקציות אלא חוויות משמעותיות ואמיתיות".
ב-3 השנים האחרונות ליוו קורן ופלג 22 מסעות שונים בעולם שעברו, כהגדרתם, בכל חור בעולם. "לפני שבוע וחצי חזרנו ממערב אפריקה ממסע שעשינו בגינאה ביסאו, גמביה וסנגל", מספר קורן, "שהן שלוש מדינות במערב אפריקה עם תשתית תיירות נמוכה ביותר, אבל החוויה של האותנטיות, הכפרים וטקסי הוודו היא עוצמתית, וגם הניסיון להתחבר לקושי של המדינות הללו. ככה המדינה נראית. זה לא לטוס להודו ולצלם את הטאג' מהאל, אלא לראות את התדמית של המדינה כפי שהיא, לחפש את החיים האמיתיים של מה שקורה שם ולהתחבר לתרבות המקומית, בין אם היא מכילה פסטיבלים או כל מיני רופאי אלילים וטקסים שונים ומשונים".
קורן משמש גם כפרזנטור של חברת "לופה", אשר משתמשים בצילומיו לקמפיין הפרסומי שלהם. "הסלוגן שלהם – 'מכל חור בעולם' - מתחבר בדיוק עם מה שאני עושה: אני הדוגמה החיה שמביא את התמונות האלה מכל חור בעולם", הוא אומר. "יש לי מערכת יחסים ארוכה של ידידות ועבודה עם החברה, אני מדפיס באמצעותם ספרים ועשיתי איתם הרבה פרויקטים".
הנה כמה תמונות ממסעות הצילום של קורן:
אומו ואלי בדרום אתיופיה: "אחד האזורים היחידים שבהם עדיין חיים שבטים אותנטיים. בחלק הצפוני של הנהר מגיעים התיירים להצטלם עם אנשי השבטים, אבל בשביל תמונה אותנטית צריך לרדת 5 ימים בנהר עם סירה, ולהגיע למקומות שתיירים לא מגיעים אליהם".
פסטיבל הקומבה מלה בהודו: "כינוס שמוגדר ככינוס האנושי הגדול ביותר בהיסטוריה, מאה מיליון הודים באים לטבול בגנגס במשך 50 ימים, כמות בלתי נתפסת. ביניהם יש גם נאגרות, כתות שמאמינות בחיי פשטות. בני ובנות הכת הולכים ערומים, חיים במערות ומגיעים לטבילה משותפת בגנגס".
גונדי בהודו: "התמונה צולמה בסלאמס בכניסה לכפר, מקום מדהים וצבעוני מלא בילדים. אני בדרך כלל לא שואל אנשים אם הם מוכנים להצטלם, ודווקא בגלל שלילדה בתמונה אין עין, החלטתי לגשת אליה בנימוס ולבקש את הסכמתה. היא התרגשה בגלל שהתייחסתי אליה כשווה בין שווים, ומסתבר שהיא דווקא רצתה להצטלם אך התביישה. כעת היא נעמדה מול המצלמה בגאווה".
בורמה: "נכנסנו לראות שגרת בוקר של נזירים שעושים סיור בכפר, אוספים אוכל ומגיעים למנזר. יש להם טקסיות קבועה – הם הולכים בשורות מסודרות לארוחת בוקר שאותה הם אוכלים כולם ביחד ואז מתיישבים ללמוד. בדובר בתמונה שמוכיחה שגם בצילום יש פוקסים – עמדתי רחוק מאחור ופתאום ראיתי שעל אחד הנזירים יש אור יפה, אז כיוונתי עליו את המצלמה ואמרתי לעצמי 'הלוואי שהוא יסתובב'. פתאום הוא סובב את הראש אחורה".
מערב אפריקה: "עשינו מסע במערב אפריקה שעבר בגאנה טוגו ובנין, מהמדינות המאוד מורכבות ופרימיטיביות עם אפס תשתית תיירות. אין בהן שום אטרקציה תיירותית ולא קורה שם שום דבר שבגללו אנשים ירצו לבוא לטייל. לכן אנחנו שם, משמרים חוויה אותנטית. התמונה מציגה רגע קטן, סצנה בשוק, אישה שהולכת עם בננות ענקיות על הראש, וכל בננה באורך חצי מטר".
קובה: "בקובה יש מעט מאוד קליטה סלולרית, ויש כמה נקודות בעיר שבהן כולם מתקבצים כי שם יש גישה לאינטרנט. ביתר המקומות החוויה היא כמו של פעם - ילדים משחקים, המון ילדים, כמות בלתי נתפסת. האור בצילום הוא אחד האלמנטים החשובים ביותר, ויש פה בתמונה רגע מיוחד של האור כשהשמיים כהים. קרן אור מאירה את הילדים והילד בנדנדה קופץ באוויר. זה יוצר חוויה מעניינת של המקום והצילום".
מפעל קטורת מחוץ להאנוי, וויטנאם: "מפעל בו צובעים את הקטורת ושמים אותה לייבוש כדי שהיא לא תדבק. לאחר מכן באות הבנות ובעצם אורזות חזרה את הבאנות של הקטורת, והכל נראה כמו שדה פרחים".
זבואנגה, דרום הפיליפינים: "כפר שגר על הר של זבל שהוא למעשה אתר הזבל של העיר הסמוכה. בבוקר שמגיעות משאיות הזבל, כל תושבי הכפר מחטטים בזבל ומנסים למצוא משהו שאפשר למכור, להשתמש בו או למחזר. הילדה בתמונה מסתכלת אל השמיים ברגע של ייאוש, בזמן שהיא נוברת בזבל".