עמוק בלב דרום מזרח ניגריה, בין הגבעות הירוקות והנופים השופעים צמחייה, קיימת קהילה שסיפורה ריתק היסטוריונים, חוקרים ומוחות סקרנים כאחד. זוהי קהילת יהודי האיגבו (Igbo), קבוצה מובחנת עם מיזוג עשיר של מנהגים עתיקים, אמונה וחיבור שורשי לישראל המבדיל אותה הן מהקהילה המקומית והן מהקהילה היהודית העולמית.
אנשי האיגבו, אחת הקבוצות האתניות הגדולות באפריקה שמונה מעל 20 מיליון איש, ידועים בתרבותם התוססת, במסורות העשירות ובחוסנם. בעוד שרוב האוכלוסייה מזדהה כנוצרית כיום, חלק קטן אך מסור בקהילה מזדהים כיהודים, והם מאמינים שהם צאצאים של בני ישראל הקדומים – שבט גד, מהשבטים האבודים. יותר מזה, קהילת יהודי האיגבו שמונה כ-15 אלף איש, חולמת על הקמת מדינה יהודית באפריקה, שתהיה אחות למדינת ישראל, אבל כזו שתהווה מפגש מרתק של מסורות אפריקניות ויהודיות. אבל למרות אדיקותם, יהדותם לא פעם מוטלת בספק.
>> ארץ החופשיים: למדינה הזו יש קשר מפתיע עם ישראל - ולא כולם אוהבים את זה
>> רגע לפני המלחמה: מדינת האיים הקטנה שכמעט עשתה שלום עם ישראל
>> "הפנינה של מערב אפריקה": המדינה היפה שחתמה על הסכמים עם ישראל
קשר מסתורי ועתיק
מקור הקשר של יהודי האיגבו לישראל אפוף מסתורין. שום ראיה היסטורית או גנטית מובהקת לא קושרת באופן מוחלט את אנשי הקהילה לבני ישראל הקדומים. עם זאת, מספר רב של תיאוריות ומסורות בעל פה הופיעו במהלך השנים, כל אחת מהן מנסה לפענח את חידת הקשר הזה. אחת התיאוריות הבולטות גורסת שייתכן שהם צאצאים של בני ישראל הקדומים שהיגרו למערב אפריקה לפני אלפי שנים. לפי תיאוריה זו, הם הביאו עימם את המסורת היהודית, אותה שימרו לאורך הדורות, תוך מיזוגה עם המנהגים התרבותיים המקומיים של האזור.
תיאוריה פופולרית נוספת היא שייתכן שלבני האיגבו היה קשר עם סוחרים או מיסיונרים יהודים בימי קדם, מה שהוביל לאימוץ מנהגים מסוימים. אינטראקציה זו כנראה התרחשה הרבה לפני הגעתם של מיסיונרים אירופיים נוצרים או התפשטות האסלאם ברחבי יבשת אפריקה, והאפשרות המסקרנת רומזת שהקשר של בני האיגבו ליהדות קדם להשפעות הדתיות האחרות. היעדר ראיות קונקרטיות מותיר הרבה מרחב לספק ולספקולציות, אבל מה שנותר ללא עוררין הוא תחושת הזהות והקשר העמוקה שחשים יהודי הקהילה עם ישראל.
הקהילה היהודית של איגבו שימרה ביציבות שלל פרקטיקות דתיות ותרבותיות המשקפות את זהותם הייחודית. רבות מהשיטות משקפות את היהדות המסורתית המוכרת, בעוד שאחרות נבדלות לתרבות המקומית, ויוצרות תערובת סינקרטית מרתקת. אחד העקרונות המרכזיים של קהילת יהודי איגבו הוא קיום מצוות התורה, שלדעתם קיבלו ישירות מאלוהים. בין המנהגים היהודיים הבולטים גם ברית המילה, שמירת השבת והקפדה על חוקי הכשרות. הקהילה גם חוגגת את החגים פסח, ראש השנה, יום כיפור וחנוכה הנחגגים לצד המסורות האפריקניות.
The Jewish Igbo community of Nigeria. We are one Jewish family. ✡️ pic.twitter.com/RhyHo5eLih
בקהילה היהודית הזו, בתי הכנסת משמשים מוקדים רוחניים, שבהם מתכנסים החברים לתפילה, לימוד ואירועים קהילתיים. על אף שהם קטנים בתי הכנסת הם עדות למחויבותה של הקהילה לשמר על הדת שלה ולטפח את תחושת האחדות. כאן הם לומדים את התורה, קוראים תפילות, והקשר לישראל נוצר מחדש דרך עדשת התרבות וההיסטוריה של האיגבו שיושבים במרחק של מעל 5,000 קילומטר.
לשפה העברית תפקיד משמעותי בחייהם הרוחניים של יהודי האיגבו. תפילות ושירים בעברית נפוצים בבתי הכנסת, ולרבים מבני הקהילה יש שמות עבריים שבהם הם משתמשים במהלך טקסים דתיים. החיבור הזה לשפה הוא הצהרה רבת עוצמה של התיישרותם הרוחנית עם העם היהודי. עבורם, השפה היא לא רק לשון עתיקה אלא גשר למורשת שלהם – מפתח שפותח את הדלת לזהות שמשתרעת על פני מספר יבשות ואלפי שנים.
Igbo Jews pray for Israel at Onitsha Synagogue In Anambra.
Thank you ❤️ pic.twitter.com/00c8TjIYVS
אבל הקשר של יהודי האיגבו ליהדות הוא לא רק בפולחן. הוא גם מאוד רגשי ואישי. זהו חיבור לרעיון של הארץ המובטחת, לתקווה לשיבה ולחזון משותף של העם היהודי כקהילה גלובלית. עבור רבים מהם למדינת ישראל יש משמעות סמלית לא רק כישות גאו-פוליטית, אלא עדות חיה לחוסן שלהם עצמם בתור "שבט" קטן שמוקף באויבים.
בין זוועות המלחמה לאתגרי האנטישמיות
הרקע של יהודי האיגבו אינו רק היסטוריה של מסורות ואמונות – הוא גם סיפור של מאבק והישרדות. האזור, על אף היותו עשיר בתרבות, היסטוריה ומשאבים, לא היה חסין בפני אתגרי הקולוניזציה, המלחמות והקונפליקט הדתי.
הפרק הטראומטי ביותר בהיסטוריה של דרום מזרח ניגריה, ומשם גם של הקהילה היהודית באיגבו, היה מלחמת האזרחים בניגריה, הידועה גם בשם מלחמת ביאפרה (1967–1970). אנשי האיגבו נלחמו למען עצמאות תחת הרפובליקה של ביאפרה, אך המלחמה הובילה לאובדן עצום, כשמיליוני אזרחים נספו מרעב ומאלימות. עבור היהודים, שתחושת הזהות הדתית והתרבותית שלהם הייתה קשורה באופן בלתי נפרד להישרדותם, זוועות המלחמה העמיקו את הבנתם לגבי זהותם. בעקבות החורבן, רבים בקהילה נאבקו לשמור על אמונתם ומורשתם, כשהם נאחזים באמונה שהישרדותם היא סימן להגנה אלוהית.
המאבק המתמשך הזה להכרה – הן בתוך ניגריה והן בעולם היהודי הרחב יותר – היה אתגר מתמשך. למרות שחלק מהיהודים והארגונים היהודיים מקבלים את יהודי האיגבו כחברים לגיטימיים בפזורה, אחרים נותרים סקפטיים. הדבר בולט במיוחד כשמדובר בסוגיית הגיור ההלכתי, כשהקהילה היהודית של איגבו, בניגוד לקבוצות יהודיות רבות אחרות, אינה מתחקה אחר השושלת שלה דרך גיור דתי פורמלי, אלא באמצעות קשר שמיוחס לעצמו בלבד ומרגש עמוק לארץ ישראל.
בעוד המאבק שלהם להכרה בעולם היהודי הוא נושא ארוך שנים, יהודי איגבו נאלצים להתמודד גם עם האתגרים האמיתיים והמסוכנים של אנטישמיות, הן בניגריה והן מחוצה לה בשל המציאות הקשה בהיותה קבוצת מיעוט באזור שרובו מוסלמי או נוצרי. בניגריה, שבה הייתה היסטוריה ארוכה של מתח דתי, כולל סכסוכים בין קהילות נוצריות ומוסלמיות, יהודי האיגבו היו נתונים לא פעם לחשדנות, לעג ועוינות. התווית של "מתחזים" או "בוגדים" הוטחה לעברם לא פעם על ידי פלגים דתיים ניגרים מסוימים הרואים בהם ככאלה שמזלזלים במדינה ובמורשת שלה.
מחפשים מקום בעולם
בשנים האחרונות, הקהילה של איגבו משכה תשומת לב גוברת של יהודים ברחבי העולם, במיוחד מאלה המתעניינים בתעלומות סביב מוצאם ומנהגיהם הדתיים. מבקרים מישראל, ארצות הברית ומדינות אחרות נוסעים לניגריה כדי לפגוש את יהודי האיגבו, לבקר בבתי הכנסת שלהם ולשבת בבתיהם. הרצון לחוות את הקהילה היהודית הייחודית הזו מונע על ידי סקרנות, תחושת מורשת משותפת, ולהכיר סוג אחר של יהדות.
חווית הנסיעה ל"איגבולנד" אינה דומה לזו של ביקור באף קהילה יהודית אחרת ברחבי העולם. זהו מסע לא רק אל חלק אחר של העולם אלא אל היסטוריה שונה לחלוטין מזו שאנחנו מכירים. עבור מטיילים יהודים הדרכים לדרום מזרח ניגריה מייצגות חזרה – אולי לא חזרה מילולית, אלא שיבה רוחנית לשורשים של קהילה יהודית מזערית בתוך ים של תרבויות אחרות. רבים מאלה שעושים את המסע מדברים על תחושת הקשר העמוקה שהם חשים במפגש עם יהודי האיגבו. האינטראקציות הן שילוב של יראת כבוד וחיבור עמוק – הכרה בכך שלמרות מאות או אלפי שנים של הפרדה, הקשר בין יהודי האיגבו לעם היהודי הרחב יותר נותר חזק כשהיה.
המטיילים לקהילות האיגבו מציינים לרוב את המורכבות של מה שהם נתקלים בו: קהילה שיהדותה מובחנת ומעוצבת על ידי סביבתה, אך מסירותה לא פחות נלהבת. מה שהם מוצאים היא תרבות תוססת של תפילה, חינוך ותמיכה הדדית, קהילה המחוברת לתחושה משותפת של זהות יהודית, גם אם היא מבודדת גאוגרפית.
למרות אינטראקציות אלו נותר מתח מסוים בנוגע להכרה בהם בתוך הקהילה היהודית הרחבה יותר. בעוד שקבוצות מסוימות מקבלות את הטענה של יהודי איגבו למורשתם, אחרות ספקניות יותר ומצטטות את היעדר הראיות ההיסטוריות והגנטיות שתומכות בטענותיהם. עבור חלק, סוגיית הגיור נותרה מרכזית, ומסיבה זו הקהילה מתמודדת גם עם אתגרים מצד הרבנות הראשית לישראל, שאינה מכירה באופן רשמי במעמדם כיהודים.
A Jewish religion that is already spreading like Australian wide fire in the East . Igbo Jews https://t.co/mo9TT0YNHs pic.twitter.com/jp2hGGCjOs
ובכל זאת הם לא מוותרים. משחקי המכביה ה-22 ייערכו השנה בישראל בחודש יולי, והקהילה היהודית של איגבו מעוניינת לשלוח משלחת משלה. הקמת מועדון הכדורגל "איגבו מכבי", בראשות הדובר אברהם בן אברהם, נתפסה כדרך יצירתית לפתח שחקנים צעירים מוכשרים ולחבר את הקהילה באמצעות ספורט. החזון של המועדון הוא להתחרות במשחקי המכביה ובאירועים עתידיים נוספים, והמכשול העיקרי של המועדון כעת הוא התחלת תהליך ההרשמה לתחרות המכביה, שכן כל השחקנים צריכים להיות מוכרים כיהודים. בינתיים הקבוצה מתכוננת עם אימונים שבועיים ומשחקי ידידות לקראת הטורניר, עם תוכניות לפתוח את המחנה ארבעה חודשים לפני המכביה כדי למקסם את ביצועי השחקנים.
בוויכוח המתמשך על הכרה, שאול מייזליס, יו"ר עמותת איגבו ידידי ישראל, הפציר ברב הראשי הספרדי לשקול מחדש את מעמדה היהודי של קהילת האיגבו, תוך ציון הקשיים שהם ספגו בשם היהדות, לרבות רדיפות מצד צבא ניגריה ואנשי בוקו חראם. כך או כך, הקשר של הקהילה הזו ליהדות, על אף כל המכשולים והאתגרים שהודפים אותה בלי הרף, יישאר חזק. יתרה מכך, המלחמה חיזקה את אמונתה של הקהילה, וחבריה הצהירו תמיכה בלתי מתפשרת בישראל למרות שלל הלחצים שמסביב.