האי מונטסראט שנמצא בים הקאריבי הוא אחד מהאיים השייכים לבריטניה באזור וחלק מהאנטילים הקטנים, שיחד עם איי הבהאמס מרכיבים את איי הודו המערבית. בירת האי, פלימות' (Plymouth), הייתה פעם הלב הפועם של האי – עיר נמל תוססת, עשירה בהיסטוריה, תרבות ויופי טבעי. אבל, בתפנית דרמטית של הגורל היא הפכה לאחד הסמלים הבולטים ביותר של כוחו של הטבע וחוסנו של האי. כיום, פלימות' קיימת לא כעיר שוקקת, אלא כתזכורת למה שאבד, נבלע בזעם של התפרצות געשית שעיצבה מחדש את חייהם של אלפי אנשים.

>> גן עדן אבוד: העיר הזו הפכה מיהלום ים תיכוני לעיירת רפאים מתפוררת

>> סוף עצוב: כך נראית היום "לאס וגאס האירופית"

>> קפאה בזמן: עיירת הנופש ששקעה לפני עשורים צצה עכשיו מחדש

בין עבר קולוניאלי למרכז תיירותי

לפני ההתפרצויות הגעשיות של שנות ה-90, הייתה לפלימות' היסטוריה ארוכה ומורכבת. העיר, שנוסדה בסוף המאה ה-16, הייתה חלק מהעבר הקולוניאלי הבריטי. הנמל המוגן שלה, מוקף בגבעות מוריקות ובמים צלולים, הפך אותה למקום אידיאלי למסחר. לאורך המאות ה-18 וה-19 שימשה פלימות' כמרכז לסחר בסוכר, ומילאה תפקיד מפתח בכלכלת האי וגם הייתה מרכז לסחר בעבדים.

ככל שהאי גדל, כך גדלה חשיבותה של פלימות'. העיר התהדרה בארכיטקטורה מפוארת מהתקופה הקולוניאלית, בשווקים שוקקים ואירועי תרבות שהפגישו את האנשים המגוונים של מונטסראט – צאצאים של עבדים אפריקאים, מתיישבים אנגלים, משרתים איריים ותרבויות קריביות אחרות. הארכיטקטורה של העיר, שילוב של סגנונות ג'ורג'יאניים וקריאוליים, שיקפו את השילוב הייחודי הזה של מורשת. אתרים בולטים כללו את בית הממשל הישן, הכנסייה האנגליקנית, וכמה בתי מטעים, שרבים מהם הפכו למרכזיים במשיכה התיירותית של האי.

באמצע המאה ה-20 הפכה התיירות לחלק חשוב מהכלכלה המקומית. עם הנופים הירוקים, שבילי ההליכה והחופים המדהימים שלה, פלימות' משכה מבקרים שחיפשו את השלווה של אי קריבי בתולי יותר. מנופים פנורמיים על גבי הגבעות ועד לקצב החיים הרגוע, העיר גילמה את הקסם של האיים הקריביים.

החיים בפלימות' התאפיינו בקהילה מלוכדת, שבה השכנים הכירו זה את זה בשמם והמקצבים של האי הונחו על ידי עונות השנה. באי עצמו, שאורכו 16 קילומטרים בלבד ורוחבו 10 קילומטרים, הייתה אוכלוסייה של כ-12 אלף אנשים בשיאה, כאשר הרוב התגוררו בפליימות' הבירה או בסמוך לה. התעשייה העיקרית של מונסראט הייתה זה מכבר חקלאות – מטעי בננות וחקלאות בקנה מידה קטן – והבידוד של האי שמר עליו שליו, עם תחושה חזקה של גאווה מקומית. אבל במהלך העשורים הפכה פליימות' למרכז תיירותי עם בתי מלון, תיירים מכל העולם כולל מפורסמים כמו אלטון ג'ון, חברי להקת הפוליס מיק ג'אגר וסטיבי וונדר, שהפכו את האי ואת העיר לכוכבים של האיים הקריביים.

היופי הטבעי של האי היה גולת הכותרת שלו. המבקרים התפעלו מהחופים הבתוליים של מפרץ ליטל (Little Bay) ומפרץ רנדוו (Rendezvous Bay), בעוד שחובבי טיולים התהלכו בשבילים השופעים של גבעות סילבר וגבעות סופרייר (Soufrière). מונטסראט תוארה לעתים קרובות כ"אי האזמרגד של האיים הקריביים" בגלל הגבעות הירוקות והמדהימות שלו, כשהנוף הוולקני ויערות הגשם השופעים עמדו בניגוד מוחלט לאיים הצחיחים יותר בקרבת מקום.

ההתפרצות ששינתה הכל

החיים השלווים והאידיליים במונסראט הגיעו לקץ פתאומי באסון שהתרחש ב-18 ביולי 1995. הר הגעש סופרייר הילס, שהיה רדום במשך מאות שנים, חזר לחיים. ההתפרצות, שתחילה סווגה כקלה, הסלימה במהרה לסדרה של אירועים נפיצים שהפכו את האי לנצח.

פלימות', הממוקמת רק כמה קילומטרים מהר הגעש, הפכה למוקד המרכזי של האסון. ענני אפר כיסו את העיר, וזרימות פירוקלסטיות – גלים מהירים של גז חם ופסולת וולקנית – זרמו במורדות גבעות סופרייר. תוך ימים ספורים העיר הייתה מכוסה באפר ופסולת, וחלק ניכר מתשתיותיה נהרסו.

עם התגברות ההתפרצות, הוציאה הממשלה שורה של צווי פינוי, שקראה לתושבים לעזוב את הבירה ולעבור לחלקים הצפוניים של האי. למרות האזהרות הללו, רבים נותרו בחוסר ודאות לגבי היקף האסון המלא. עד ספטמבר 1997, ההתפרצות הפכה כה חמורה, כשביום אחד מתו 19 איש ומבנים רבים נהרסו לחלוטין כולל נמל התעופה של האי. פלימות' ננטשה לחלוטין, והעיר שבעבר הייתה מרכז המסחר והתרבות של מונסראט, נקברה מתחת לשכבות של אפר ואבנים געשיות, ובאזורים מסוימים קרסו גגות הבניינים תחת משקל החומר.

כיום, פלימות' שוכנת בחורבות, עיירת רפאים שקטה המספרת את סיפור כוחו של הטבע והשבריריות של הציוויליזציה האנושית. למרות שחלק גדול מהעיר עדיין לא נגיש בגלל הסכנות הנשקפות מהר הגעש הפעיל, חלקים ממנה הפכו למוזיאון באוויר הפתוח – תמונה של עידן מפואר ואבוד. כך למעשה קיבלה העיר כינויה העגמומי "פומפיי של האיים הקריביים".

מונטסראט המתחדשת: החיים בצל הר הגעש והאתגרים של החיים אחרי ההתפרצות

בעוד שהתיירות מעולם לא חזרה במלואה למה שהייתה בעבר, מונטסראט חזרה לאט לאט ליציבות. החיים באי, במיוחד בחציו הצפוני, הסתגלו למצב. האוכלוסייה, שמונה כיום בסביבות 5,000 תושבים, חיה בצל הר הגעש אך חוסנם של בני מונטסראט ניכר בחיי היומיום שלהם. תושבי האי הסתגלו למציאות החדשה שלהם – רבים מעורבים במאמצי הבנייה מחדש, בעוד שאחרים מתמקדים בשימור התרבות והמורשת הייחודית של האי.

למרות האתגרים, מונטסראט מתחילה למשוך קבוצות תיירים נישתיות – אלה שבאים לחזות בנוף הדרמטי, הר הגעש ושאריות פלימות'. התערובת הייחודית של האי ובה היסטוריה, יופי טבעי וסיפור ההישרדות ממשיכה לרתק את המבקרים, אם כי היא תזכורת מרירה ומתוקה לחוסן והאובדן שמגדירים את זהותו המודרנית של מונטסראט.

 

ההגעה לפלימות' יכולה להיות מאתגרת, מכיוון שהעיר נמצאת ברובה מחוץ לתחום בשל הסיכונים המתמשכים מהר הגעש סופרייר. עם זאת, למי שמחפש לבקר באי ולראות את חורבות פלימות', ישנן מספר דרכים להגיע למונטסראט עצמה, ומשם לגשת לאזורים שנמצאים בקרבת מקום או מציעים נופים של העיר הנטושה. הדרך הנפוצה ביותר להגיע למונטסראט היא דרך טיסה לנמל התעופה ג'ון א. אוסבורן (MNI), הממוקם בחלק הצפוני של מונטסראט, ליד העיירה ג'רלד'ס (Gerald’s). למי שמעדיף לשוט, ישנו שירות מעבורות שעובר בין מונסראט לאי אנטיגואה.

בעוד שהעיר פלימות' עצמה נותרה ברובה מחוץ לתחום בגלל סכנות געשיות, סיורים מודרכים בהריסות זמינים לתיירים דרך מפעילי טיולים מורשים. סיורים אלה מנוהלים בקפידה כדי להבטיח את בטיחות המבקרים, והם כוללים בדרך כלל ביקורים בנקודות תצפית המשקיפות על חורבות פלימות'. סיורים אלה מובלים על ידי מדריכים מקומיים הבקיאים בהיסטוריה הוולקנית וההרס של פלימות'. לתיירים מוצגות בדרך כלל נקודות תצפית בטוחות מהן הם יכולים לצפות בעיר הנטושה, כולל ציוני דרך מרכזיים כמו שרידי מבני ממשלה, כנסיות ומבנים אחרים שעדיין מציצים בין האפר והחורבות.