לפני כשנה, חמישה בני משפחה מצפון הארץ טסו לחופשה ממושכת באתונה ובכרתים. לדבריהם, כאשר נחתו באתונה גילו שאחת המזוודות לא הגיעה, והם נאלצו לגשת לגשת לדלפק האבדות בשדה התעופה ולדווח על אובדנה. הם פנו גם למחלקת אבידות ומציאות בנתב"ג אבל לא זכו לטענתם לשום מענה. המזוודה שלהם משום מה לא הייתה על הטיסה לאתונה ולאף אחד לא היה ברור לאן נעלמה.
> אף אחד לא עידכן את הנוסעים שהמזוודות נשארו בחו"ל
"נשארנו בלי בגדים מעבר למה שלבשנו עלינו בטיסה. במשך כל אותם ימים נאלצנו לקנות מכספנו בגדים וציוד אישי. לא טרחו לעדכן אותנו מה קרה למזוודה ומדוע לא הועלתה לטיסה של ארקיע לאתונה. לא קיבלנו שום מענה על כך", קבלו בני המשפחה.
רק לאחר 13 ימים, נמסר להם ממחלקת האבדות של נתב"ג שהמזוודה אותרה והיא נשלחה לשדה התעופה באתונה. אלא שבני המשפחה כבר הספיקו להמריא לחלק השני של החופשה בכרתים. "נאלצנו לבקש מחברים שלנו להטיס לנו את המזוודה מאתונה לכרתים", ציינו בני משפחה.
באמצעות עו"ד רון סולן, שיגרו בני המשפחה מכתב לארקיע בדרישה לפצות אותם על המחדל אבל נתקלו בסירוב מוחלט. בסיום החופשה הם הגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה, בה צירפו חשבוניות על הבגדים והציוד האישי שקנו בסכום של 4,000 שקלים. הם דרשו גם פיצוי על טרטור ועוגמת נפש.
החברה הגישה כתב הגנה שבו ביקשה לדחות את התביעה על הסף והטילה את האחריות למחדל על התובעים. לטענת החברה כל נושא שינוע המזוודות למטוס אינה באחריותה ולא בשליטתה אלא מתבצעת על ידי העובדים בשדה התעופה. הם ביקשו לדחות את את התביעה בנימוק נוסף שהתובעים רוצים ל'התעשר' על חשבון החברה. עוד טענה החברה כי המקרה התרחש בזמן מלחמת 'חרבות ברזל' כאשר משרדי החברה בבני הברק היו תחת מתקפה.
בית המשפט שדן בתביעה ושמע את הצדדים קבע כי לחברת התעופה יש אחריות לכך שהמזוודה לא הועלתה למטוס בטיסה לאתונה ושהיא לא מספקת הסברים בנוגע למי שמצא את המזוודה וכיצד היא הגיעה לתובעים באיחור של 13 ימים. הרשמת שדנה בתיק ציינה כי ארקיע לא הוכיחה שבזמן המלחמה משרדיה היו סגורים ושלא היו טיסות של החברה.
היא ציינה כי עדותם של התובעים היו אמינים בעיניה, הותירו עליה רושם חיובי ושחופשתם שובשה והם עשו כל מה שביכולתם לאתר את המזוודה. הרשמת קבעה שהנוסעים יפוצו בסכום של 6,500 שקלים.