באוקטובר 2024 חשפה פקיסטן את נמל התעופה החדש והיקר ביותר שלה, נמל התעופה הבין-לאומי ניו גוואדר, הממוקם בעיר החוף גוואדאר (Gwadar) בחבל הארץ בלוצ'יסטן. עם תג מחיר עצום של 240 מיליון דולר, במימון מלא של סין, נמל התעופה הוא חלק מהמסדרון הכלכלי השאפתני סין-פקיסטן (CPEC), פרויקט של מיליארדי דולרים המחבר את מחוז שינג'יאנג בסין לים הערבי. למרות התשתית המתקדמת והיכולת לטפל בעד 400 אלף נוסעים מדי שנה, נמל התעופה נותר ריק לחלוטין, ומעלה שאלות לגבי מטרתו ולגבי המרוויחים האמיתיים מההשקעה המסיבית.

נמל התעופה שהושלם בסוף השנה שעברה עדיין לא פתח את שעריו לטיסות מסחריות, מה שמותיר את המקומיים והאנליסטים מבולבלים. לגוואדאר, עם אוכלוסייה של 90 אלף איש בלבד, אין את הביקוש למרכז תחבורה כה גדול. העיר רחוקה מלהיות מרכז בין-לאומי, עם נתיבי אוויר מקומיים מוגבלים ותשתיות בסיסיות, כמו חוסר חיבור לרשת החשמל הלאומית של פקיסטן. במקום זאת, העיר מסתמכת על חשמל איראני ופאנלים סולאריים – שיקוף של העוני וההזנחה המתמשכת של האזור.

>> סוד שמור: המדינה המדהימה שמסתתרת מאחורי עשורים של מלחמה

>> כמו בפיגוע במגדלי התאומים: סערה בעקבות פוסט של חברת התעופה הפקיסטנית

>> שימו לב: אלה חברות התעופה הכי מסוכנות בעולם

בעוד שממשלת פקיסטן מציגה את נמל התעופה כסמל לפיתוח ובסיס לשינוי של גוואדאר, המקומיים אומרים כי למעשה ישנן עדויות מועטות לשינוי המובטח הזה. האזור נותר אחד מהאזורים העניים והבלתי יציבים במדינה, נגוע במרד בן עשרות שנים הניזון מתחושות של דחיקה לשוליים. קבוצות בדלניות שמוטרדות ממה שהן תופסות כניצול משאביהן על ידי הממשל המרכזי ואינטרסים הזרים, מכוונות באופן קבוע לישויות פקיסטניות וסיניות כאחד.

למרות ההשקעה הסינית, מקומיים רבים בגוואדאר מאמינים שנמל התעופה נועד יותר לתועלת של סין מאשר לפקיסטן או לתושביה. עזים חאליד, מומחה ליחסי פקיסטן-סין, טוען שתפקידו העיקרי של נמל התעופה הוא "לספק גישה קלה יותר לסינים לאזור, ולחזק את ההשפעה הגוברת של סין בבלוצ'יסטן". הוא מציין שהתשתית של גוואדאר, כולל נמל התעופה, נועדה לשרת את הצרכים של העובדים והמשקיעים הסינים, עם מעט התייחסות לקהילה המקומית. לפי המומחה, בניית נמל התעופה רק מעצימה את המיליטריזציה של האזור, כאשר מחסומים, סגירת כבישים ומעקב אחר אזרחים הפכו לדבר שבשגרה.

חוסר האפשרות לתעסוקה של מקומיים בנמל התעופה מעורר עוד יותר את הטינה של התושבים נגד הפרויקט הענק. עבדול ג'פור הות', פוליטיקאי מקומי, מותח ביקורת על הדרת תושבי גוואדאר מעבודות במקום, ומדגיש ש"אפילו שומר אחד לא נשכר מהקהילה המקומית. זה מוסיף לתסכול הגובר בקרב אנשי המקום שלא הרוויחו כלום". בעוד שהממשלה הפקיסטנית טוענת כי נוצרו 2,000 מקומות עבודה חדשים, המונח "מקומי" אינו חד משמעי, כאשר חלק חושדים שרבים מהתפקידים הללו הלכו לעובדים מאזורים אחרים בפקיסטן, ולא לאוכלוסיית הילידית.

יתרה מכך, חששות ביטחוניים סביב השטח ההררי של האזור וקרבתו לפעילות המורדים עיכבו את חנוכת נמל התעופה. למרות זאת, טקס וירטואלי בהנחיית ראש ממשלת פקיסטן שהבז שריף ומקבילו הסיני, לי צ'יאנג, סימל את הפתיחה הרשמית, אך היעדר שיתוף התקשורת או הציבור הוביל גם הוא לתהיות בקרב המקומיים. עם היעדר טיסות ישירות לערים גדולות כמו איסלמבאד או כוויתה והסיכונים הביטחוניים המתמשכים, לנמל התעופה הגדול חסר מאפיין אחד די חשוב – נוסעים.