בכל אוקטובר ונובמבר נעטפים כפרי הגליל באווירה חגיגית - המסיק בפתח, והכרמים ובתי הבד מלאים אקשן. כמדי שנה, גם השנה, בפעם ה-16, נחגג בגליל פסטיבל ימי ענף הזית. עד ה-6.11 יציעו הגליל והגולן אירועים לכל המשפחה: סדנאות הפקת שמן וכבישת זיתים, ייצור סבונים משמן זית, ארוחות אותנטיות, סיורים, הפעלות ועוד, מכל טוב הארץ.
לא כולם יודעים שפיסת הקרקע הזעירה המכונה ארץ הקודש מחזיקה בכמה שיאים עולמיים בתחום הזית. הארץ נחשבת לערש תרבות הזית העולמית, לאחר שהתגלו בה השרידים הקדומים ביותר של גלעיני זיתים (כרבבת שנים גילם). העובדה שכאן גדלים עצי הזית העתיקים בעולם מחזקת את המסקנה שממש פה הצליחו לתרבת עצי זית שגדלו בר, ומכאן הופצה הבשורה לקצות תבל - בשורה שנבלעה בשקיקה.
במסורת היהודית קיבל הזית מעמד של אחד משבעת המינים, ושמנו נחשב למוצר בסיס, לצד החיטה והיין. מתקנים רבים הקשורים להפקת שמן זית נמצאו בכל פינה, בשיטות שידעו שינויים וגלגולים, החל מגת (שהוסבה מאוחר יותר להפקת יין), דרך "בודדה" - מתקן ביתי קטן - וכלה באבני המפרכה הענקיות והמוכרות.
תרבות השמן העכשווית משמרת ומשלבת חקלאות קדומה עם טכנולוגיות חדשות. הגליל, שבו אלפי דונמים של כרמי זיתים, נחשב ל"בית הבד" של המדינה. ביקור באזור מחזיר לתרבות ולמסורות של פעם, שבהן שלובות טכנולוגיה וקדמה; אז יצאנו לראות, לשמוע, לגעת, להריח ולטעום.
התחלנו בבית הבד הצפוני ביותר על המפה, במושב גורן, מול נופי לבנון. בתוך מחסן שלא נראה מבטיח מבחוץ מצאנו מרכז מבקרים קטן ומעניין, בית בד קטנטן ומודרני שהקים יעקב פנחסיאן מכפר ורדים. צפינו בתהליך ההפקה שבסופו טעמנו שמן ירקרק, סמיך ומבריק. השמן הראשון בעונה מאופיין בטעמים דומיננטיים ונחשב למושלם לתיבול. טבלנו פיתות בשמן עם זעתר חריף, עוקצני וטעים להפליא.
פנחסיאן מתפאר בשמן מזן פישולין, שזכה במקום הראשון בתחרות טרה-אוליבו ,2010 בקטגוריית שמן כתית מעולה מביתם של יצרנים קטנים. פנחסיאן מציע גם הרצאות קצרות על סגולותיו של השמן, מלוות בטעימות. קשה לצאת בידיים ריקות: על המדפים בקבוקי שמן איכותי, זיתים שכבש, יין וליקרים שהכין ודבש. האירוח ללא תשלום (טל'04-9807001).
הכפרים הדרוזיים ידועים בהכנסת האורחים שלהם. פאראג', "שר התיירות" של הכפר העתיק חורפיש, ליווה אותנו ל"רוקמות התחרה" - מיזם מיוחד שמטרתו שילובן של נשות הכפר במעגל העבודה. הן בחרו להתמחות במלאכות יד מסורתיות מבית אימא. פעם בשבוע הן נפגשות במרכז שהקימו בבית עתיק שבו קמרונות נפלאים, מלמדות זו את זו סריגה, רקמה, תחרה ועוד. על בסיס עבודות ישנות שמצאו בבתיהן הן יוצרות פריטי אומנות עדכניים: צעיפים, כריות, ארנקים, חולצות, ואפילו נרתיקים לטלפון סלולרי. ביתר ימות השבוע הן עובדות מביתן, והמוצרים נמכרים בחנויות ייעודיות. כשראיתי מסרגות בידי אחת מהן לא התאפקתי, ולמדתי ממנה שיטה שמעולם לא הכרתי. המשכנו בטיול קצר בין בתי אבן מקסימים שעומדים על תלם כבר מאות שנים, ופאראג' סיפר לנו על תוכנית שתהפוך אתר לא מטופח למסלול תיירות מתוקתק - אנחנו ממתינים ליישום ולהזמנה (טל' 050-6869439).
בפקיעין כבר היינו רעבים. פקדנו מסעדה חדשה, שנפתחה בבית עתיק משופע חדרים שתקרותיהם מקושתות. ג'מאל בכריה מגיש ארוחה נהדרת, על רקע תפאורה דרוזית קיטשית משהו: מנסאף (אורז עם שקדים ובשר), עלי גפן ממולאים, מג'דרה, חומוס וסלטים. בתיאום מראש. ארוחה מלאה עולה 60 שקלים, ואירוח קליל של קפה או תה ושל בקלאווה - 15 שקלים לאדם (טל' 050-8893108) בכריה ומשפחתו מפעילים גם בית בד, וסמוך למסעדה נמצא בית הכנסת העתיק.
קינחנו בבית ג'אן באיה נטורל, מפעל למוצרי טיפוח שהקים ג'מאל חמוד, כימאי במקצועו. מוצריו מבוססים על שמן זית ורכיבים טבעיים בלבד. הניחוח העז במרכז המבקרים משכר והמדפים עמוסים במוצרים מעניינים ואיכותיים. בפסטיבל ינחה חמוד סדנה קצרה להפקת סבון משמן זית, בבית הבד המקומי (5 שקלים בלבד; טל' 04-9805066).
גם קק"ל מצטרפת להילולה, ויוצאת במגוון טיולים לכל המשפחה בגליל הירוק והיפה (1-800-350-550). מידע נוסף על הפסטיבל: טל' 04-9873815 או www.galil.gov.il.
