השמש חיממה את חודי הגבעות והאירה אותם בזריחה לבנה. הגענו לחניון נחל ברק והתחלנו להתארגן להליכה במסלול האתגרי של קניון הנחל, בעוד השמש והעננים משחקים באור וצל על הסלעים מסביב. ככל שנכנסנו פנימה, הקניון "סגר" עלינו והנוף הפך לדרמטי. הלכנו בין מצוקים מחוררים, כוכים מעוגלים וקירות גבוהים עם סדקים אלכסוניים, שכמו חותכים את המצוק.
הסלעים בראש המצוק נראו כאילו הם "נוזלים" למטה. האם מלחים מומסים שחדרו לחריצים שבסלע, התגבשו במהלך השנים והתרחבו, הם שגרמו לסלעים להיאכל ולהתפורר? או שמא התצורות היפות והדמיוניות נוצרו כתוצאה משיטפונות או מתהליכי בליה של חום וקור? חוקרים רבים סבורים כיום שיצורים זעירים הם שאחראים לתופעה הגיאולוגית, המתרחשת כפי הנראה כתוצאה מהפרשת חומצות של חיידקים. היצורים הליליפוטיים האלה חודרים את קרום הסלע, מחוררים, מנקבים ואף ממוטטים אותו, והופכים אותו לדמוי תחרה שנעשתה ביד אמן.
העלייה מתוך המעוק (נקיק עמוק וצר בתחתיתו של קניון גדול) נעשית בעזרת סדרה של סולמות חבלים עם שלבי נירוסטה ויתדות הקבועים בקירות הקירטון הבוהקים בלבן. לא שכחנו לאחוז בסולמות המתנועעים חזק, כדי לא ליפול לגבים היפים שנפערו מתחתינו. מדרגות גבוהות של סלע יוצרות כאן מעין מפלים, והשכשוך במי הבריכות הצוננים, אחרי שהתמלאו במי גשמים, יכול לגרום פרצי צחוק וצווחה גם לאנשים הרציניים ביותר.
נחל ברק נקרא כך בעקבות שמו הערבי, אלאבריק, שפירושו קומקום. אחרים טוענים שזהו שיבוש של בארכ, בריכות בערבית. כך או כך, הברק הוא חלק ממניפת הנחלים המנקזים את מרכז הנגב ודרומו אל הערבה, ומשם לים המלח. השביל מזכה את ההולכים ברמת ברק הצחיחה והמונוטונית בנקודות תצפית מרהיבות על מפלים ועל נקיקים ועל נחל פארן, ובמופע של יעלים המשקיפים על הטיילים מלמעלה, כמו בציור.
עשינו את דרכנו בשמורת עשוש לכיוון דרום מערב, אל שכנו של הברק, הוא נחל ורדית. רוח נעימה וחזקה נשבה. יש עדיין מרחבי מדבר שגורמים להתרוממות הרוח. כמו הברק, גם נחל ורדית משופע בנקיקים. הקניון שבו הוא מתחתר יפה לא פחות, וקירותיו הזקופים לשמיים מפוספסים כמו עוגת שכבות. הירידה התלולה אליו נעשית גם היא בעזרת סולמות חבלים ויתדות, וגם כאן, כך נראה, חיידקים הם האשמים בצבעם הוורוד של צוקיו. בסלעי הגיר שבו מבצבצים בולבוסים, ויש בהם מאובנים של בעלי חיים צורניים קדומים, מחילות (כפי הנראה של סרטנים קדומים), וסיליקטים (תרכובות שבמרכזן אטומי צורן) יפהפיים עטופים בגיר.
יש האומרים שהנחל חייב את שמו לציפור המדברית ורדית, על שום צבעו הוורוד של הזכר. אחרים חושבים שהמקור הוא צבעם הוורוד של סלעיו. נזכרתי שבפעם הקודמת שבה טיילתי בנחל - עם היציאה מהקניון סטינו מהשביל המסומן והגענו למקום חמקמק שלא נמצא על המפה וכאילו לא נמצא בשום מקום. ליד סלע קירטון גבוה ועגלגל, רך ולבן, ראינו כמה שיני כריש באורך של כארבעה סנטימטרים. כנראה של כריש באורך של כשלושים מטרים, שהחליף בחייו, כך משערים, יותר משלושים אלף שיניים. לפני עשרות ואף מאות מיליוני שנים הוא שחה כאן בשלווה בים תטיס הקדום.
אפשרות פשוטה ובטוחה יותר היא לעשות את הדרך חזרה מנחל ורדית אל ראש נחל ברק, לעלות משם בשביל השחור להר כפה, ולזכות בתצפית יפהפייה על עמק הסחיפה של נחל עשוש ועל נופי הנגב, במלוא עוצמתם וריקנותם.
הכניסה להר כפה: מכביש 40. ממשיכים כמה קילומטרים ופונים מזרחה, על-פי השילוט לנחל ברק והר כפה, לדרך עפר המסומנת בכחול ועבירה (במעט קשיים) לרכב פרטי. נוסעים עד סופה.
קושי: זהו טיול למיטיבי לכת, בדרגת קושי גבוהה. אורך המסלול כעשרים קילומטרים ומשך ההליכה כשבע שעות.
* מפת סימון השבילים הנדרשת היא הערבה התיכונה ומזרח הר הנגב ( מפה מס' 17).
