נקודת מוצא: חניון מירון (על כביש 866, קילומטר אחד מדרום לצומת מירון).
נקודת סיום: כביש 8077, כשני ק"מ ממזרח לקיבוץ חוקוק.
תחבורה ציבורית: בצומת מירון, מצפון לנקודת המוצא, עוצר קו 361 (חיפה-צפת). בפנייה מכביש 90 לכביש 8077, ממזרח לנקודת הסיום, עוצרים קווים מספר 841 (תל־אביב-קרית שמונה), 963 (ירושלים-קרית שמונה) ו־52 (טבריה-חוקוק). אורך המסלול: כ־19 קילומטרים.
משך הטיול: 10-9 שעות, לא כולל עצירה לרחצה במעיינות. כדאי לשריין יום נינוח. דרגת קושי: עד בריכות שֶׂכווי המסלול מתאים גם לילדים; מדרום לבריכות מתחילות עליות שמתאימות למיטיבי לכת. חלקו האחרון של המסלול, מכביש 85 דרומה, מתאים גם הוא לכל המשפחה. מים: בחניון מירון (נקודת המוצא) ובעין יקים.
מפת טיולים וסימון שבילים: מספר 2 (הגליל העליון).
עונה מומלצת: אביב, קיץ וסתיו.
הערה: הכניסה לשמורת נחל עמוד בתשלום. דמי הכניסה נגבים בקופות מול משטרת עין א־תינה.
המסלול
תחילת המסלול בחניון מירון, כקילומטר מדרום לצומת מירון, בעיקול חזק של כביש מספר 866. יש שם חניה, שולחנות עץ ופחי אשפה, ויש גם שרידים של טחנת קמח ומעיין קטן, נחבא, בשם עין רשב"י. כביש מספר 866 עובר כאן מעל גשרון. סימון השביל, שמקפיד לשמור על ביטחוננו, מוביל אותנו תחתיו, בין קירות הבטון של הגשר האירי. ביציאה מהגשרון כדאי לעלות על הגדה השמאלית של נחל מירון. ההליכה באפיק עצמו קשה למדי ולא נותנת הרבה בתמורה, ואילו בצד האפיק יש שביל נוח יחסית ושם מצוי גם הסימון (השחור) של השביל.
אחרי כ־650 מטרים אנחנו נכנסים לשמורה דרך שער ברזל מסתובב. זה משהו שלא יפסיק להצחיק אותי: להיכנס לטבע כמו שנכנסים לסופר־פארם או לרכבת התחתית. השביל שאנחנו הולכים בו מתחיל להתרחב, ומעביר אותנו מדי פעם מגדה אחת של הנחל לגדה האחרת. הנחל עדיין לא עמוק והשטח די חשוף, אבל כ־700 מטרים לאחר שער הברזל הדרך נעשית מוצלת יותר. עוד 800 מטרים של הליכה, ואנחנו מגיעים אל מעיין קטן (עין תָרוֹן) וגם רואים מולנו את הבתים של צפת. עכשיו השביל צר יותר, והוא עובר בין אלונים גבוהים המציינים את מיקומו של המעיין. ואז, כ־400 מטרים אחרי עין תרון, השביל שלנו מצטלב עם שביל מסומן אדום הבא מימין (מכיוון משטרת עין א־תינה, הנראית גבוה מעלינו) ואנחנו יורדים בגרם מדרגות אל עין יקים.
הבטחה לתענוג גדול
אחד המקומות היפים בארץ אם במהלך ההליכה בשטח החשוף תהינו מה אנחנו עושים רחוק כל כך מהבית, כבר בירידה אל עין יקים נעלמות התהיות וברור שהגענו לאחד המקומות היפים בארץ: עץ התות המצל על המעיין, במת האבן המציעה לנו להשתרע עליה, קול שכשוך המים שכבר נשמע באוזנינו ומראה עצי הדולב בתחתית הנחל - כל אלה מבטיחים תענוג גדול.
אחרי עין יקים אנחנו נצמדים לסימון השחור, והולכים בצמוד לתעלת מים (אפשר לשכשך בה את הרגליים). אחרי כ־200 מטרים הסימון השחור שלנו פונה שמאלה, והולך לאורך אפיק הנחל. הצל כבד הרבה יותר והשביל הרחב עובר מעל בריכות קטנות, שכל אחת מהן מפתה יותר מקודמתה. אין שום מניעה לרדת מהדרך, להשתכשך בבריכה ולחזור לשביל, אבל אם אינכם עושים זאת אל תחששו מאיזו החמצה גדולה: אל הבריכה היפה מכולן עדיין לא הגעתם.
700 מטרים אחרי עין יקים ואנחנו בצומת נחלים: נחל מירון נשפך לנחל עמוד הבא מצפון. אנחנו מתעקלים מעט ימינה, ומוצאים את עצמנו באפיק של נחל עמוד. עוד מעט נעבור מפגש עם שביל כחול, הפונה כאן שמאלה ומוביל אל עין פועם בחלק היותר צפוני של נחל עמוד (מעט לפני כן, בגדה האחרת, יש שביל כחול אחר המוביל חזרה לעין יקים), וכ־500 מטרים אחר כך נעבור על פני גשרון ונראה לצידו שרידים של מבטשה. מַבְטֵשָה היא מתקן דמוי טחנת קמח, שבו המים נופלים בארובה אנכית ומניעים גלגל עץ עם פטישי עץ, ואלה מנפצים ובוטשים את הצמר כדי לרכך אותו ולהכשירו לטווייה. המבטשות בנחל עמוד הן מזכרת מתור הזהב של צפת, במאה ה־16, שאז הייתה העיר מרכז בינלאומי לתעשיית צמר לאריגים, ובזכות זאת גם מרכז רוחני חשוב. כניסת סוחרי אנגליה לסחר הלֶוואנט, והצפת האזור כולו בבדים זולים מתוצרת אירופה, חיסלה את הביזנס הזה של צפת. פעם, מתברר, הצמר של הכבשים היה שווה משהו. היום, סיפר לי נוקד מהצפון, הסיבים הסינתטיים הורידו את הביקוש לצמר ואפילו הגוזז לא רוצה לקחת את הצמר איתו. הבעיה היא שככל שלכבשה פחות חם, כך היא נותנת יותר חלב, ולכן הנוקדים נאלצים לגזוז וזה עולה כסף. צרה צרורה הצמר הזה, הלוואי שהיו ממציאים סוף־סוף כבשים בלי צמר.
הבריכה היפה מכולן
200 מ' אחרי המבטשה ואנו מעל בריכות שֶׂכווי. יש שם בריכה כמובן, מדרגות אבן היורדות אליה, שרידים של טחנת קמח ועצי דולב ואגוז מלך בגובה של יותר מעשרה מטרים. לעצור, להוריד את הבגדים ולהסתער על המים. כשתהיו שם, לא תצטרכו את ההמלצה שלי לעשות את המעשה הנכון.
בריכות שכווי נקראות על שמו של נחל שכווי, הנשפך כאן לנחל עמוד. שביל מסומן ירוק פונה מכאן שמאלה וצפונה. השביל צמוד לאפיקו של נחל שכווי ומוביל לכביש 89, מעט מצפון לכניסה לצפת. אומרים שחסידיו של ר' נחמן מברסלב, שרבים מהם גרים בצפת, יורדים בלילות ביחידות אל המים שכאן, מתבודדים עם קונם וזועקים את מצוקות ליבם לשמים. אנחנו, על כל פנים, ממשיכים בשביל השחור. כעת השטח די חשוף, אבל עוד 20 דקות של הליכה נעבור ליד טחנת קמח, ושוב נראה ירוק בעיניים. תעלת מים מובילה אל הטחנה, עץ חרוב גדול מצל לצידה, והיא בהחלט נקודה טובה לעצירה. מכאן ואילך הנחל מתחיל להתחתר וליצור נקיק עמוק, ואילו השביל מתחיל לעלות, ואנו מוצאים את עצמנו מתרחקים והולכים מהנחל. השביל צר כאן ואין בו מעקה, כך שאם יש איתכם ילדים קטנים ראוי להשגיח שלא ימעדו.
בדרך אנחנו עוברים על פני בוסתנים קטנים של עצי תות ועצי אגוז וגם לימון פה ושם. ככל שמתקדמים, האזור נעשה יותר מוצל וקריר. קבוצה של חזירי בר, אנחנו מבחינים, מתרוצצת בגדה ממול. כשני קילומטרים אחרי בריכות שכווי אנחנו מגיעים למפגש עם שביל כחול שפונה שמאלה ועולה אל קברו של שייח' כּוַויֶיס ולמעיין עין כובס. מן המעיין יש דרך סלולה המובילה אל צפת, והקרבה אליה מעלה כמובן את השאלה אם להמשיך ללכת בשחור או לעלות לצפת ולסיים בה את הטיול. אם הגעתם לכאן בשעות אחר הצהריים, כדאי לחתוך לצפת. לא טוב להיתקע בנחל, בעיקר בחלק המצוקי שלו, בחשיכה. אם עדיין צהריים, תצטרכו אמנם ללכת בשמש, אבל הנוף מצדיק את ההשקעה. ההחלטה תלויה אפוא בשעה ובמידת העייפות והצמא שלכם. אורך המסלול ותנאי השטח מחייבים התפשרות - ללכת בחום או להסתכן בהליכה בחשיכה. לטעמי, האופציה הראשונה עדיפה.
הולכים כמו על טיילת
מכאן ואילך לא שומעים כמעט זרימה של מים. הבריכות שנראה בדרך הן של מים עומדים. הנחל ממשיך להתחתר, ואילו אנחנו ממשיכים לעלות ומוצאים את עצמנו הולכים באמצע מצוק, מרחק כמה עשרות מטרים מעל הנחל. אחרי כמה מאות מטרים השביל יורד, חוצה את אפיק הנחל (מצידו המזרחי למערבי) ומתחיל שוב לעלות. כקילומטר אחרי הפנייה לעין כובס אנחנו ממש כמו על טיילת, הולכים על מדף של סלע ולצידנו מעקה ברזל. מתחת למעקה צונח הנחל במפל יפה שגובהו כ־10 מטרים. אפיק הנחל העמוק, המיוער בשתי גדותיו, יוצר מעין חרוט שבתוכו כלואים השמים.
עוד כ־10 דקות של הליכה ואנחנו מגיעים אל סולם מתכת המוריד אותנו אל אפיק נחל עמוד, במקום שנשפך אליו נחל סתר. אנו עוברים על פני שביל כחול (העולה בתלילות אל הר מצפה ימים ואל כביש 866), ואחרי 30 מטרים מגיעים לבריכה עמוקה שמימיה עומדים בקיץ. אף שזה מקום נחמד, כדאי להמשיך מעט עד להפסקה המתבקשת: מיד אחרי הבריכה השביל חוזר אל הגדה המזרחית של הנחל, ובעוד 50 מטרים לערך מביא אותנו אל חורשת זיתים יפה. ליד עצי הזית יש שורה של סלעים רבועים, כאילו הכינו לנו כיסאות לשבת עליהם.
עכשיו ממתין לנו קילומטר של עליות וירידות תלולות בין הסלעים. בקטע מסוים השביל צר ושוב תופס גובה מעל הנחל. בעלי פחד גבהים מוטב להם שייצמדו למישהו בקרבתם.
עד מהרה אנחנו רואים מה הייתה הסיבה לעליות הללו: אנחנו נמצאים מעל מפל נחל עמוד. המפל גבוה, ומכיוון שהיינו בו בקיץ, לא יכולנו אלא לדמיין כמה יפה הוא כשיש שיטפון. בגדה מולנו התרוצץ עדר של שפני סלע, ואנו עקבנו אחריהם שעה ארוכה. הדרך שבה הם רצים זה אחר זה, התנועות המהוססות וחסרות הכיוון של הצעירים, ההדרכה הסבלנית של האם.
לאחר המפל מתחיל השביל לרדת במתינות. כקילומטר אחרי המפל ואנחנו בתוך חלקה גדולה של שיחי הרדוף. אולי חצי דונם הרדוף ליד אפיק הנחל. קילומטר אחר כך עוברים בין שני ברזלי־זווית וגדר בקר, ובהמשך נראה שזהו אכן שטח מרעה. אם לא נראה את העדר עצמו, ודאי נראה משטחים של קש וערימות גללים. האדמה יותר חולית כאן, והצמחייה היא של זיתים ואלונים ושיזפים. כ־300 מטרים אחרי גדר הבקר נעבור עוד גדר בקר, ונעלה על דרך כורכר רחבה הבאה ממערב. אבל המפגש עם דרך הכורכר לא יימשך זמן רב.
נחל עמוד, על שם העמוד
300 מטרים אחר כך, כאשר הדרך מתחילה לעלות וכבר רואים את כביש 85, התחילו לחפש סימון שחור שינתק אתכם מהדרך הזאת. דרך הכורכר הולכת למחצבות עמיעד, ואילו אנחנו ממשיכים עם הסימון השחור דרומה, אל כביש 85. כ־100 מטרים לפני הכביש נעלה שמאלה אל שלוחה המפרידה בין נחל עמוד לנחל עכברה, ונלך כ־200 מטרים עם סימון של שביל ישראל בלבד. בעבר האחר של השלוחה נפגש שביל ישראל עם שביל כחול, שהולך לנחל עכברה. פונים ימינה בשביל הכחול, הולכים בו 150 מטרים, פונים שוב ימינה אל שביל מסומן שחור ועוברים איתו מתחת לכביש 85.
נחל עמוד תחתון אנחנו שוב הולכים לצד הנחל. קל למצוא את הסימון של שביל ישראל על הסלעים הלבנים הפזורים כאן. סימון אחר שיש בהחלט להיזהר ממנו כאן הוא זה שמשאירות אחריהן הפרות בשטח. רועים אוהבים להביא לכאן את הפרות שלהם, ודרכן של פרות שהן משאירות אחריהן חבילות חומות־טובעניות כאשר העשב טעים להן במיוחד. בניגוד לסימון של שביל ישראל, לסימון של הפרות יש גם ריח שנדבק אל מי שדרך עליו ואינו מרפה.
כקילומטר אחרי כביש 85 מקפיץ אותנו השביל בין גדות הנחל על פי תוואי השטח. ממזרח לנו מתנשאים מצוקים גבוהים, ולכן ההליכה בצד זה של הנחל מוצלת ונעימה. הקטע המדהים מגיע לאחר עוד כ־2.5 קילומטרים: אתם עומדים למטה בוואדי, ופתאום רואים שני טורים של מדרגות בטון ענקיות על המצוקים שמימינכם ומשמאלכם. זהו הסיפוֹן של המוביל הארצי: מי המוביל זורמים מהגדה המזרחית, מגובה של 150 מטרים, אל אפיק הנחל, מטפסים אל הגדה המערבית כשהם נענים בצייתנות לחוק הכלים השלובים, וממשיכים ממנה מערבה אל מאגר צלמון.
בהמשך הדרך אפשר לראות בצד המזרחי של הנחל מערות קטנות ומקומות קינון של נשרים. אם יתמזל מזלכם, גם תראו את אוכלי הנבלות האלה צופים בכם ממרומי המצוקים. עוד כשני קילומטרים, כאשר הנחל ייעשה קניוני פחות ואפיקו סבוך יותר ומשופע בהרדופים, תראו מימינכם גוש סלע צר וגבוה. זהו העמוד שנתן לנחל את שמו, ובתחתיתו יש זרימה חלשה של מים. המים הם מי עין עמוד, הנובע בחורף ובאביב, וזהו גם המקום הנכון לעצור, להוציא את הפינג'ן ולנוח.
מעל העמוד, במצוק המערבי, תראו את פתחה של מערת עמוד. משלחת יפאנית חפרה במערה בשנים 1964-1961 ומצאה בה שלד כמעט שלם של אדם ניאנדרתלי. סבך של קנים סוגר עכשיו על השביל, הלוקח אותנו מרחק של 400 מטרים אל כביש הגישה לקיבוץ חוקוק. כאן הנחל עובר מתחת לגשר קטן, הנטוי מעל כביש מספר 8077. אם תרצו להמשיך הלאה עקפו את הגשר מצידו הימני, ואם תרצו לסיים כאן, עקפו את הגשר משמאל ועלו אל הכביש. מסלול קצר: שניים במקום אחד המסלול של נחל עמוד ארוך וקשה יחסית בגלל תנאי השטח באזור. מי שרוצה רק לטעום טעימה יפה וקלה יחסית מנחל עמוד, יכול להסתפק בטיול מנקודת המוצא בחניון נחל מירון עד בריכות שכווי, או בטיול לאורך נחל עמוד תחתון (בין כביש מספר 58 וכביש מספר 7708). שני המסלולים אינם ארוכים (כשלוש שעות הליכה בסך הכל), שניהם קלים למדי ומתאימים גם לילדים, ושניהם עוברים בנקודות השיא של הטיול.
* המסלול לקוח מתוך הספר "שביל ישראל" מאת צבי גילת בהוצאת מפה
עוד מסלולים באזור נחל עמוד:
