נקודת מוצא: מצודת ישע.
נקודת סיום: כביש 899, קילומטר מצפון־מזרח לצומת אביבים דרום.
תחבורה ציבורית: לנקודת המוצא מגיע קו 34 (קרית שמונה-רמות נפתלי). בצומת אביבים־דרום עוצר קו 43 (צפת-אביבים).
משך הטיול: יום שלם וארוך של הליכה (כ-20 קילומטרים).
דרגת קושי: בינונית, למעט עלייה תלולה (להירגע, פחות מקילומטר) לקרן נפתלי.
מפות טיולים וסימון שבילים: עד גשר עלמה - מפה 1 (החרמון, הגולן ואצבע הגליל). מגשר עלמה - מפה 2 (הגליל העליון).
עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב.
המסלול
מצודת ישע מספרת את סיפור המאבק היהודי במלחמת העצמאות. עיי הכפר הערבי נבי יושע, ש־70 תושביו נטשו אותו בגלל הקרבות שהתנהלו סביב המצודה הסמוכה, מביאים את הסיפור של הפלסטינים. הטיול שלנו מתחיל במצודת ישע. מדרום למצודה נמצא כביש מספר 899, ומעט מדרום לו נמצאים עיי הכפר נבי יושע. מהכפר נותר גם מבנה קבר המקודש למוסלמים, המאמינים כי כאן מקום קברו של נבי יושע (יהושע בן נון). כאשר תיכנסו אל אתר הקבר יתחוור לכם שאין בו ולו פח זבל אחד. קחו את הזבל שלכם איתכם כשאתם יוצאים. יהיה לכם זבל. זה מקום טוב להתחיל בו טיול על ארוחת בוקר טובה. גם המוסלמים מהגליל, שפוקדים את הקבר (סגולה לבריאות, לפרי בטן, לזיווגים משובחים וסתם אם־לא־יועיל־בטח־לא־יזיק), נוהגים לסעוד כאן ולעיתים לערוך כאן גם חפלות של ממש. תזהו זאת באמצעות ערימות הגחלים, שרידי המנגל, קופסת השימורים או חפיסת הגפרורים שהושארו בשטח. בשבילכם.
עליה תלולה אך משתלמת
הקבר נמצא בתוך מבנה גדול עם כיפות המשקיף אל עמק החולה. עצים חזקים השתרשו במרוצת השנים בכותלי האבן של המבנה. מעניין ומופלא לראות עץ צומח מתוך קיר. מהכביש נראה המבנה כמו ארמון נטוש, והתחושה הזאת רק מתגברת כאשר נמצאים במקום. הצדודיות של העורבים הגדולים, הממתינים קרוב מאוד אבל בסבלנות לשאריות האוכל, מעצימים את רושם התמונה. הקבר עצמו נמצא בחדר לא גדול, שרצפתו מכוסה ביריעות בד, בכריות, בשמלות ובחפצים אחרים שהשאירו כאן הפונים לחסדי הצדיק, להבטיח שכל בקשותיהם יתמלאו.
קרן נפתלי, כך נראית נקודת טריג מקברו של נבי יושע ממשיך שביל ישראל כשני קילומטרים במקביל ומתחת לכביש המוביל למושב רמות נפתלי. רוב הדרך עובר השביל בקו גובה אחיד, ולאחר המצפור של קק"ל הסמוך ליציאה הדרומית מהמושב הוא יורד בגיא, לא בירידה תלולה מדי, כ־800 מטרים, ומתחבר לדרך עפר מסומנת ירוק. דרך העפר מתעקלת בחורש הנטוע בדרכה אל הר קרן נפתלי. אבל לשביל ישראל אין סבלנות להתעקלויות, ולאחר כ־200 מטרים הוא נוטש את הדרך הזאת ומטפס ישר, דוּך בתוך החורש, אל קרן נפתלי. זוהי עלייה תלולה של כ־500 מטרים, אבל המאמץ כדאי: הגעתם לנקודה הגבוהה ביותר באזור, נקודת טריג 510, וזוהי גם הזדמנות לגלות איך נקודת טריג נראית בשטח: כאן אלה שלושה עמודי מתכת, שאליהם מוּלחם משולש ברזל. תחשבו על כל האנשים הטובים, שמיפו בשבילנו את הארץ בתקופת המנדט, הולכים בהרים ונושאים על גבם ברזלים למען הדיוק הגיאוגרפי.
במלחמת העצמאות היה בקרן נפתלי משלט של ההגנה ושמו משלט הַראווי. עכשיו יש כאן מתקן צבאי מגודר ועתיר אנטנות, יש שרידים של מקדש הלניסטי מהתקופה הרומית, שבין הריסותיו צומחות אֵלוֹת אטלנטיות יפות, יש שרידי חומה וכמה מערות קבורה חצובות ושרידי פסיפס, וגם תצפית יפה על כל עמק החולה ועל רמת הגולן, על החרמון ועל הגליל העליון. בגלל הגובה קריר למעלה גם בימים חמים במיוחד, רוח מנשבת, ובדרך כלל תראו שם גם כמה פרות ושור כבד־בשר, שמבטו יבהיר לכם מי כאן בעל הבית.
פריחה ועופות דורסים
התאוששתם מהטיפוס החד והמהיר אל קרן נפתלי? תוכלו לנוח בירידה של כחצי קילומטר בגיא. אחר כך יתחיל השביל לטפס במתינות בדרך עפר רחבה לכיוון צינור מים שתוכלו לראותו לצד הדרך. אחרי עוד כ־1,200 מטרים השביל מצטלב עם דרך כורכר שבאה מכביש 886 ומשרתת את החקלאים באזור. אתם עולים עליה ומתעקלים איתה בנוחות שמאלה. דרך הכורכר טובה לכל סוגי הרכב ועוברת בחלקה בשולי שמורת נחל דישון. לאחר ארבעה קילומטרים של הליכה נוחה ממשיכה דרך הכורכר מזרחה, ואילו אנו פונים ימינה (דרומה) אל דרך עפר משובחת פחות. לאחר כ־600 מטרים של הליכה בדרך זאת נפנה שוב ימינה (מערבה), ונעפיל בשביל להולכי רגל אל נקודת גובה 364. מכאן מתחילה ירידה תלולה של כ־350 מטרים אל אפיקו של נחל דישון. הר יחמור ישקיף עלינו כל העת מצפון־מערב.
אלות אדומות באביב, חלמוניות צהובות בנובמבר בסוף הירידה אנחנו פונים ימינה ומתחילים לעלות בנחל דישון. באפיק הנחל, ובהרים שהנחל מתחתר בהם, יש נציגים רבים של החורש הים־תיכוני: אלונים, אלות, ליבנים, חרובים, זיתים, כליל החורש ואלות אטלנטיות. השביל שלנו מסומן עכשיו באדום. הסימון ברור אבל אין צורך לעקוב אחריו. הולכים פשוט בדרך לצד האפיק וחוצים מזמן לזמן את הנחל. העלייה מתונה וההליכה קלה, אם כי בגלל עומקו היחסי של הנחל יש כאן תחושה קניונית. במצוק שאנחנו עוברים עכשיו לרגליו מקננים עופות דורסים, ובאביב יש כאן פריחה של סחלבים ושל אירוסים.
לאחר כ-2.5 קילומטרים עולים על דרך סלולה סמוך לאפיק. היא מאפשרת גישה קלה לעובדים בתחנת השאיבה עין אביב. אחר כך עולים על גשר עץ הנטוי מעל אפיק הנחל, ועוד כ־200 מטרים ואנו מגיעים אל גשר עלמה. כאן הנחל עובר מתחת לכביש 886, המחבר את רמות נפתלי עם היישובים דישון, עלמה וריחניה. אולי בהשראת הפינק פלויד ואולי בהשראת הצבע המטמטם של הפריחה, כתב כאן מישהו, על הגשר, באותיות גדולות, PINK BRIDGE.
מסלול נחמד לנהגי ג'יפים
בסך הכל הלכנו כשלושה קילומטרים מהתחברות שביל ישראל לנחל דישון ועד לנקודה זו. בימי חול מדובר בשעה של הליכה רגועה. בשבתות ובחגים אתם עשויים להיתקע כאן בפקקי תנועה: דרך העפר המלווה את נחל דישון נעשתה פופולארית בקרב נהגי טרקטרונים, אופנועי שטח ורכב 4X4. בשבתות ובחגים יש כאן שיירות של כלי רכב, ואנחנו בתווך...
לאחר חציית כביש 886 קורה דבר מעניין. החורש היפה נעלם ומורדות נחל דישון, שאנו ממשיכים ללכת באפיקו, נעשים חשופים. הסיבה לשינוי פשוטה: עד גשר עלמה עברנו באזור של סלעי דוֹלוֹמיט, והדולומיט נוהג להתפרק ולהפוך לאדמת טֶרָה רוֹסָה טובה. עכשיו, לעומת זאת, אנחנו עוברים באזור של סלע גיר אֵיאוֹקֶני. המים נבלעים בסדקי הגיר הזה, ולכן אין כאן תנאים ליצירת אדמה ולהרוויית פני השטח ברטיבות, ואת התוצאה אנו רואים לנגד עינינו.
אנחנו ממשיכים כאמור ללכת באפיק של נחל דישון. מזמן לזמן אנו נאלצים (או רוצים) לחצות את אפיק הנחל. אנחנו היינו שם בחורף והאפיק היה מלא מים. מזמן לזמן חלפו על פנינו נהגי ג'יפים עליזים שמצאו להם מסלול נחמד לבדוק בו, בלי לדרוש מהרכב מאמץ גדול מדי, את יכולתם לתמרן בין מדרגות סלע קלות ואפיק רחב זרוע חלוקי נחל ושביל נאה שעולה ויורד. רוב בעלי הרכב מעדיפים לעשות את המסלול בכיוון ההפוך לזה שלנו: לרדת ממערב, מכיוון ברעם, אל גשר עלמה.
לאחר כחצי שעה של הליכה בחלק זה של נחל דישון תראו באפיק שמימינכם ומתחתיכם את עין אביב, שמימיו נשאבים כיום על ידי חברת מקורות. אם תהיו כאן בנובמבר תוכלו לראות פריחה יפה של חלמוניות במרחק כ־150 מטרים בהמשך המסלול מעין אביב. כדאי לרדת ולראות מקרוב. מעט אחרי עין אביב תראו בוואדי כמה חורבות, ששימשו בעבר כטחנות קמח שהונעו על ידי מימי הנחל. טחנות אלה הן עדות לכמויות המים הגדולות שזרמו במורד נחל דישון עד שמי מעיינותיו נתפסו על ידי מקורות. עוד כקילומטר ובית טורבינה מבטון, שעליו מעין מגדל קטן, יסמן עבורכם את הנקודה שבה קולט נחל דישון את מי נחל אביב.
עוד קילומטר של הליכה באפיק נחל דישון, ותראו מעין קרן מרשימה של קרנף על ההר שמשמאלכם. כשתראו את הקרן, תדעו שסוף המסלול קרוב. וכשתגיעו אל מתחת לקרן הזאת, תראו מעליכם (משמאל) את פתחה של מערת דישון. מערה רחבה, קצת גבוהה, שלא חובה להיכנס אליה. עוד כמה מאות מטרים והגעתם לסוף המסלול, כביש 899. אם לא מחכה לכם כאן רכב, כדאי לכם להמשיך קילומטר דרומה על הכביש אל צומת אביבים־דרום. כאן תוכלו לעלות על האוטובוס העוצר בצומת, או לשפר את סיכוייכם לעצור טרמפ.
* המסלול לקוח מתוך הספר "שביל ישראל" מאת צבי גילת בהוצאת מפה