יער, מבצר, מערה וכל מה שביניהם
הטיול מתחיל בחורשת האורנים של חניון נס הרים מערבה לכביש 3866 [1] , מעברה השני של מסעדת בר בהר ותחנת המידע של קק"ל, בין נס הרים ובר-גיורא. הצומח הטבעי בחורשה הנטועה דל מאוד (מעט רקפות ושיחים מדוכאים), אבל מחוצה לה, בשטחים הפתוחים והמוארים, יש שפע של צמחי בר.
ליד החניון מתחילה דרך עפר מסומנת אדום שכיוונה מערב והיא עוברת בשולי מטעים. רוב המטעים נטושים כיום, ואפשר לראות בהם את תחילת התהליך של כיבוש שטחי החקלאות בידי הצומח הטבעי. בין העצים יש נבטים רבים של כל מיני עשבים, שיחים צעירים של סירה קוצנית ופריחה שופעת של ציפורני-חתול מצויות. בסוף ינואר תפרח כאן גם ציפורנית מצרית, שיוצרת מרבד פריחה ורוד במטעים. על הרכס מצפון לדרך, נראים הבתים של מושב נס הרים ועל המדרון נטועים כרמים.
אחרי הליכה של כ - 1,500 מ', כ-300 מטרים אחרי שרואים את ביתני הלולים מצפון, תגיעו אל עין חוד, מעיין קטן [2] הנובע מניקבה חצובה חבויה בתוך מיבנה. השיפוץ שעשתה כאן רשות הטבע והגנים הותיר פינה נעימה עם שוקת הבנויה מעל בריכת האבן, אליה זורמים מים צלולים.
ליד המעיין נפרד הסימון האדום מדרך העפר. הדרך ממשיכה מערבה, ואילו אנחנו פונים שמאלה (דרומה) ועולים בשביל מסומן אדום אל חורבת בית עיתאב. לאורך השביל יש פריחה שופעת של חיננית הבתה ושל כתמה עבת- שורשים, שהן מראשוני הפורחים בחורף. בימים של שמש נפרשים פרחי החיננית ומגלים את צידם העליון הלבן, ואילו בימים מעוננים הם נסגרים ואז רואים את צידם התחתון הוורוד של הפרחים. לצד חלוצי החורף פורחים המאספים של פריחת הסתיו, ובהם כרכום חורפי וסתוונית היורה. פה ושם תראו רקפות ונרקיסים, ושושנות עלים של שִינן עב-שורש שפרחיו צהובים. לרוב פורחי הסתיו יש אברי אגירה תת-קרקעיים (בצלים או פקעות), המאפשרים להם להקדים ולפרוח ללא תלות ישירה בגשם.
שני מעיינות ומבצר
מקץ עלייה מתונה של כרבע שעה מגיעים אל חורבת בית עיתאב [3] - שרידים של כפר ערבי נטוש המכונסים בתוך חצר של מבצר רבוע מימי הביניים. בחורבה ומחוצה לה גדלים בשפע צמחי קירות ומעזבות. בעונה זו של השנה בולטים כאן סירפד הכדורים (זהירות, צורב!), צלף קוצני (בחורף הוא עומד בשלכת), שיכרון זהוב, כתלית יהודה ומציץ סורי.
כדאי להיכנס לתוך החורבה ולטייל בין חדריה. כדאי גם לטפס על החומות המקיפות את הכפר החרב, או על גגו של אחד המיבנים במקום, וליהנות מתצפית מרהיבה על דרום הרי ירושלים, השפלה ודרום מישור החוף. ביום בהיר תוכלו לראות מכאן את הארובות הגבוהות של תחנת הכוח רוטנברג מדרום לאשקלון, את אשדוד ואת גוש דן.
מי שמעוניין להתרענן יכול לצרף לביקור בכפר-מבצר קפיצה קטנה למעיין חביב, שנובע מעט מדרום לחורבת בית עיתאב: מדרום לחורבה יש קבוצה של ברושים. הולכים אליה וגולשים ממנה דרומה אל ערוץ נחל מערה. במדרגת הסלע מעל ערוץ הנחל יש מעיין קטן הנובע מתוך מערה [4]. המעיין מסומן במפות ללא שם ותוכלו לזהותו על פי האלונים שגדלים קצת מעליו ובעיקר על פי עץ תאנה גדול הצמוד אליו. ביום חם, הישיבה תחת התאנה ושטיפת הפנים במי המעיין הם הפסקה הכרחית בטיול.
המשך הדרך המסומנת באדום, היורדת מערבה מחורבת בית עיתאב, עובר בתוך בתה עשירה בצמחי תבלין: אזוב מצוי וצתרה ורודה, געדה מצויה וכתלה חריפה. אם תדרכו על אזוב או על צתרה, יינשא ריח "זעתר" באוויר. ממערב לחורבת בית עיתאב נמצא עין סיפלה [5], ובסמוך לו במערב מצויים שרידי הכפר הערבי הנטוש סופלה. גם עין סיפלה הוא מעיין קטנטן, קשה למציאה, שמימיו מטפטפים מתיקרת מערה טבעית. הדרך למצוא: לאחר 800 מטרים של ירידה מתונה מהחורבה, היכן שהשביל חוצה את קו המתח הגבוה, מתחילה ירידה תלולה לכיוון הנחל. לאחר דקת ירידה, חוצה השביל את קו החשמל בשנית. בנקודה זו פורשים שמאלה מהשביל אל רחבה טבעית. שני סלעי ענק השעונים אחד על השני מפרידים בינכם לבין עין סיפלה. לאחר שעוברים בין הבולדרים מגיעים לקיר העומד למרגלות עץ אלון. בתחתית הקיר נמצא פתח המעיין שאפשר להזדחל דרכו, כדאי עם פנס, אל תוך מערת הנביעה. הכניסה דורשת מאמץ שרוב המטיילים לא יראו כמשתלם נוכח הבוץ והחושך הסוררים בתוך המערה. במשטחי הסלע ליד המעיין יש צמחי סלעים קטנטנים שמקדימים לפרוח, כמו חופניים מצויים, אביבית בינונית, צורית קטנת-פרי (קטנה) ואליסון מצוי.
אל תעירו את העטלפים
ליד עין סיפלה הופך השביל לדרך עפר, וזו גולשת אל תוך ערוץ נחל מערה [6]. עוד כ - 500 מ', והשביל נכנס למעבה החורש. העצים השולטים כאן הם אלון מצוי ובר-זית בינוני, ועליהם מטפסים אספרג החורש, קיסוסית קוצנית וזלזלת הקנוקנות. לזלזלת, שפורחת בחורף יש פרחים צהבהבים שנראים כמו פנסים סיניים קטנים הפוכים.
השביל מתפתל עם הנחל. אחרי כ- 2 ק"מ של הליכה בחורש מגיעים אל משטחי סלע נטויים ששחקו מי השטפונות של הנחל [7]. כאן המקום לשפשף מעט את אחורי המכנסיים ולהחליק במגלשות מעשה ידי הטבע. אחרי ההחלקה ממשיכים ללכת בנחל ונכנסים אל תוך חורש מפותח. עוד כ - 300 מ', והשביל מגיע אל מערת התאומים בגדה הצפונית של הנחל.
מערת התאומים היא מערת המסה עצומה ששימשה בעבר הרחוק את האדם הקדמון וכיום משמשת משכן למאות עטלפי פירות. בחורף שוקעים העטלפים בשינה וביקורים במערה מעירים אותם משנתם ומסכנים את חייהם, לכן בעונה זו (עד תחילת מרץ) המערה סגורה והמטייל נאלץ להסתפק בהצצה מהפתח פנימה. עץ תאנה גדל בפתח המערה ועל משטחי הסלע מעל פתח המערה (משמאל) יש בעיצומו של החורף נרקיסים רבים. כשהמערה פתוחה מדליקים פנסים ומתקדמים פנימה, אל תוך החושך, על גבי דק עץ ששופץ ב- 2008. הדק, הרטוב דרך קבע כתוצאה מטפטוף הנטיפים והלחות הגבוהה במערה, מוביל לקצה המערה, אל נביעת מים צלולים שנאגרים בבריכה חצובה בסלע.
יוצאים החוצה מהמערה וממשיכים על שביל ההליכה עוד קילומטר במורד הנחל עד חניון מערת התאומים [8]. בקטע אחרון זה של הטיול תפגשו את כל הצמחים שראיתם קודם, וכן שיחים רבים של מרווה משולשת, שהיא צמח מרפא חשוב וריחני המתאים מאין כמוהו לחליטה של תה משובח. רכב גבוה יכול להגיע עד החניון, ולאחרים יחכה הרכב על כביש 3855, מרחק של כ - 500 מ' מחניון מערת התאומים [9].
כדאי לדעת: עד להודעה חדשה, חל איסור להכנס למנהרת המילוט בחורבת בית עיתאב.
המסלול באדיבות אתר מפה www.mapa.co.il