ממש בכניסה למסלול נחל מסור, להקה של ראמים נעמדת על אחת הגבעות ומביטה בי בדממה, כמו חבורת מלאכים שנעצרו להם באמצע מרוצה מוזרה אל עבר האינסוף. אני משתדלת שלא להניע אף עצם בעודי מושיטה את ידי אל רוכסן התיק, לשלוף את המצלמה. אבל אז אני פשוט נעצרת ומסתכלת עליהם בחזרה. מי צריך מצלמה, אני חושבת, מתי הפסקתי להאמין ביכולת לנצור דברים יפים בזיכרון שלא בא בכרטיס? הדרך מבית ספר שדה חצבה – אחד המקומות הרגועים ביותר עלי אדמות – אל נחל מסור, מלאה בשברי מטוסים ושאריות צבאיות למיניהן, תופעת לוואי של הפיכת המרחב הפתוח לשטחי אימונים. עם כל הזוועה שבלראות עצמים שכאלה מפוזרים בטבע, ובעיקר בטבע שהוא במקרה גם מדבר, אי אפשר להגיד לרגע שהשביל הזה לא מרהיב ביופיו. בקונוטציה השמשית הזאת אפילו הזבל מצליח להפוך לעיצוב מעניין. חוץ מזה, כל אלה הם סתם טיול הכנה – מעין ניסיון חביב של הטבע לקחת אתכם הרחק מכביש הערבה ולהרגיל אתכם, לאט לאט, לשממה הרדומה.
למי שאוהב להביט על המדבר מלמעלה
לאחר כ-13 קילומטרים של הליכה תבחינו בהר מסור, שממש לא ניתן לפספס אותו: את פניו יקדימו שורות ניצבי אבן בצורות משונות, יצירת אמנות של ממש, ולאט לאט כל אלה יתגבשו לכדי שביל מובנה שאפשר לעבור בו ובתוכו, עד שמתחילים ממש לטפס על ההר. מכאן המסלול הופך להיות קשה יותר, וכבר לא מותאם לילדים או למי שהטיפוס קשה לו. לא הייתי קוראת לזה "מיטיבי לכת", כפי שאנשי המפות משתדלים להגיד, אבל בהחלט לא כדאי להסתכן ולהביא לכאן את מי שגבהים ומדרונות לא עושים להם טוב בבטן.
עקבו אחרי השביל הירוק ואחריו הסימון האדום, בהתחלה בין המצוקים ומתחתיהם, ועם הזמן בעלייה להר עצמו. בשלב מסוים, כשהמצוק נהיה חלקלק, גבוה ותלול גם יחד, יצוצו מן הסלע יתדות הקסם האלה, שנוטות לנבוט פעמים רבות בשמורות טבע מתוך סלעים חלקים ותלולים במיוחד. צמח המתכת המוזר הזה, שאיש לא באמת יודע מי שותל אותו ואיך לעזאזל הוא מצליח לעשות את זה, יציל אתכם מנפילה די מבאסת לקרקע המאוד רחוקה.
המסלול מגוון מעין כמוהו, למרות שאורכו קצר, יחסית. תוך שלוש שעות כבר תהיו בסופו, אם לא תתעכבו יותר מדי. אך בין לבין, הוא ישחק בכם, יעביר אתכם במסלולי מכשולים ויהפוך את המסע הקטנטן הזה למרתק.
למי שאוהב, אבל לא מתכוון לטפס בשביל זה
מי שלא יכול להרשות לעצמו את הטיפוס בגלל מגבלות טכניות או רצוניות, יכול להתפעל מיופיו של ההר והסלעים המיוחדים גם מלמטה. אחרי שתסיימו את הדרך המישורית מחצבה לכיוון הר מסור, תוכלו להקיף אותו ולשבת בצל אחד ממצוקיו לפיקניק חביב (וכמובן לדאוג שלא להשאיר שאריות בשטח, בניגוד לדוגמה שצבא ישראל תרם לחינוך הדור הבא).
בתום הפיקניק אפשר לחזור לבית ספר שדה חצבה ולנוח קצת. אותו בית ספר שדה מקסים מארגן תצפיות וסיורים רבים בתשלום אל השמורות סביב, אך גם ישמח להציע ולייעץ לכם בחינם על אפשרויות לטיולים עצמאיים. אם החלטתם להמשיך לבד ומתחשק לכם לעשות זאת הפעם בפשטות מה, כדאי מאוד לחצות את הכביש ולהמשיך ברגל אל שמורת שזיף. שם ישנם עשרות מסלולים מאולתרים ואפשר ללכת ללא דאגה מפני דרגות קושי או מצוקים מאיימים – פרט לגבעות בנות מטרים ספורים לא תיתקלו שם במכשולים מאין אלה, אלא רק בהרבה זנבנים ושקט.
הכי כדאי להגיע לכאן לקראת השקיעה ולנסות להזדחל אחר עקבות בעלי החיים הרבים שמשוטטים בסביבה כמוכם. זה אזור מושלם לחיפושים כאלה, בעיקר מפני שאין סיכוי גבוה להיתקל בהרבה מהיונקים הגדולים שממלאים את שאר אזורי הארץ ברעש בלתי פוסק. אחרי שסיימתם להעמיד פנים שאתם מבינים משהו בהתנהגות הדורבנים, אפשר להתיישב על אחת הגבעות האלה, לתצפת בשקט על הציפורים ולהאמין, לרגע, שאתם בני האדם היחידים בעולם.
פתוחים: השמורה פתוחה תמיד, אבל כן נתונה לשינויים שמוכתבים על ידי הצבא. התקשרו למפקדה הצה"לית הקרובה והורו להם שהיום מתחשק לכם לטייל. 08-6581171.
משלמים: חינם, זה בטבע.
מגיעים: על כביש הערבה (כביש 90), כשנוסעים לכיוון דרום, פנו ימינה בצומת בית ספר שדה חצבה.
מתקשרים: לבית ספר שדה חצבה, אם צריך ייעוץ, עזרה, מקום לינה: 08-6581546/76 או 052-8744484. הם מאוד מאוד נחמדים – וחוץ מזה, הם גרים בבתים בצורת משושים. אל תגידו שלא אמרנו לכם. אפשר גם להציץ באתר שלהם.
מצטיידים: מים, מים ומים. נעליים טובות לא יזיקו, ספר לזיהוי עקבות בעלי חיים, וכמובן שקצת צידה מדברית (נו, אתם יודעים - קופסת טחינה גולמית, שני לימונים וראש שום. קפה טוב ייתן סיום מוצלח במיוחד).
