העולם מתחלק לשני סוגים של מטיילים. הראשון אוהב מערות, וחושב שיש בהן מסתוריות מפתה, אפלה קסומה וקרירה, מפלט מהעולם שלמעלה. החלק השני מסרב בכל תוקף להיכנס אליהן בטענה שמתחבאים שם רוצחים אכזריים ואתרי עינויים, ובכלל, החושך הזה מתנהג בצורה חשודה. כולנו זוכרים את הילד שנשאר לשמור על העץ בחוץ בזמן שהאחרים משחקים עם הפנסים בפנים ויוצאים לספר לו סיפורי זוועות. המערה הכי ארוכה בארץ, מערת עלמה שבגליל, היא אחת שאפשר לספר עליה המון אגדות ולהפחיד איתה הרבה ילדים, שכן הסיור והזחילה בתוכה תמיד יהיו מעניינים למדי, אפילו אם אתם כבר מכירים את הדרך. אז אם אתם שייכים לחלק הראשון, זה בהחלט המקום בשבילכם.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
ריחנייה, כפר צ'רקסי חמוד במעלה ההר, שוכן כאן כבר מסוף המאה
ה-19. תושביו הגיעו לכאן מצפון הקווקז לאחר שזה נכבש על ידי הרוסים. יש בו מוזיאון קטן המספר על המסורת הצ'רקסית בלוויית סרט ומוצגים, שייפתח במיוחד בשבילכם אם תתקשרו ותתאמו מראש (פרטים למטה), וגם מסעדה טובה עם מאכלים מסורתיים ששווה מאוד להתעכב ולטעום מהם. לאחר הביקור אפשר לצאת לדרך הקצרה אל המערה. עם הסימון האדום שיוצא ממזרח הכפר הולכים כשני קילומטרים, יורדים בין הטראסות עד שמגיעים לאוכף בין הפסגות, שבחלקו המזרחי שוכנת גבעה שבתחתיתה פתח המערה. הסיור בפנים די קשה ואינו מערב הליכה, כי אם זחילה. אפשר רק להציץ פנימה או להיכנס אל החלל הראשי של המערה ולצאת. בכל מקרה, הכניסה למערה אסורה בין נובמבר למאי בשל הרצון שלא להזיק לאוכלוסיית העטלפים הזקוקה למערה יותר מאיתנו, ובכדי למנוע סכנת החלקה בחורף. ההליכה למערה וחזרה לריחנייה תיארך כשעה וחצי.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
אם אתם משתייכים לחלק האמיץ של התזה, בוודאי סוללות הפנסים כבר טעונות ואתם מוכנים לצאת לדרך. קחו איתכם סוללה נוספת להחלפה, שני ליטר מים ובגדים שאתם נהנים ללכלך, וכדאי להביא גם חבלים. הפתח שממנו אתם נכנסים הוא המערבי, והוא מסומן במחזירי אור המקובעים בסלע. הזחילה במערה אורכת בין שלוש לארבע שעות, והיא מצריכה מאמץ פיסי – וככל מערה, גם קצת מאמץ נפשי (בכל זאת, השילוב של חושך, מסדרונות צרים וארוכים ושום רעיון לגבי סוף וההתחלה – מגבירים כמעט לכולם את קצב פעימות הלב). המסלול מתחיל מירידה אל אולם הכניסה. מתוך הסלעים יוצאות יתדות הקסם הרגילות, שיעזרו לכם בירידה ובטיפוס. בתוך החלל הגדול חפשו את המחילה הימנית, המסומנת במחזירי אור לבנים, לתחילת הדרך. אם נראה שאתם הולכים לאיבוד, חזרו קצת אחורה וחפשו את מחזירי האור. לא להיכנס אחרי ימי גשם, בבקשה, אלא אם אתם עטלפים. ואם כבר עטלפים, במידה שנתקלתם בהם, נסו שלא להאיר עליהם עם הפנסים. מהיציאה מהמערה אפשר להמשיך לסיום אוורירי על הר אביתר. ממשיכים עם הסימון האדום דרומה, ועולים על הפסגה, בגובה 823 מטרים, לתצפית מדהימה (אבל זאת לא חוכמה. מכל הר בגליל יש תצפית מדהימה). המסלול מקיף את הפסגה וממשיך להר דלתון, בתצפית קצת יותר גבוהה, ומיד יורד ליישוב דלתון. מבחינה לוגיסטית, צריך הקפצה לריחנייה והחזרה מדלתון, אך אפשר גם להשאיר את האוטו באחד מהשניים ולחזור ברגל – מדובר בבערך ארבעה קילומטרים הליכה. אוטובוסים (בעיקר נתיב אקספרס) עוברים בין שני היישובים הללו מדי פעם, כך שאפשר לברר את לוח הזמנים לפני היציאה מהיישוב ולסמוך על התחבורה הציבורית בחזרה. בדרך כלל זה מצליח.
למי שרק רוצה לצעוד
מסלול מעגלי מקסים – היוצא מריחנייה, עובר במערת עלמה וממשיך אל מורדות הר אליעזר ושמורת נחל דישון – מתחיל בסימון האדום למערה (כמו במסלולים הקודמים). מהמערה ממשיכים על הסימון השחור, דרום מזרחה. אותו סימון שחור נפגש אחרי קצת יותר משני קילומטרים משמאל עם שביל בסימון ירוק המוביל לחורבת מרות, שם תמצאו שרידי יישובים משלל תקופות – הלניסטית, רומית, ביזנטית וערבית, וגם בית כנסת, שארית לשהותו הארוכה של יישוב יהודי על השטח. זהו לא סתם אתר עתיקות, אלא באמת אתר מעניין, וכל צלם חובב ימצא כאן יופי של זוויות צילום. מה שכן, לפה צריך לתאם כניסה עם צה"ל, מאחר שזה עורך כאן מדי פעם אימונים. ממרות ממשיכים צפונה בסימון הירוק, עד שזה מתחבר אל נחל קציון ומתנגש בסימון כחול. פונים ימינה וממשיכים מזרחה על הנחל, וכעבור כקילומטר הסימון שוב מסתיים, הפעם לטובת אדום, שאיתו פונים שמאלה וממשיכים על נחל דישון. לאחר כמה מאות מטרים הסימון האדום יתחבר לשביל ישראל, וימשיך איתו כשמונה קילומטרים נוספים, עד למפגש עם הכביש המוביל לריחנייה. כאן חותכים ופונים לריחנייה, דרום מזרח למסלול. המסלול כולו, מריחנייה וחזרה, חולף על פני פחות או יותר 20 קילומטרים של עליות, ירידות, מערות ושאר מטעמים. אפשר לחלק את העניין ליומיים או לצאת לפני השחר. אה, ואם טורפות אתכם בדרך מוטציות ענקיות של עטלפים ומשחררות רק אחרי שאתם מסכימים לישון מהתקרה, לכו תמצאו מישהו אחר לספר לו.
פתוחים: להולכים במסלול השלישי, יש לבדוק עם צה"ל אם לא מתחשק לו לערוך אימונים בזמן שלכם מתחשק דווקא לטייל - 04-6979007.
משלמים: כלום.
מגיעים: לריחנייה אפשר להגיע או מכיוון צפת או מכביש עכו-כרמיאל (85). מכביש 85 פונים צפונה בצומת שבע וימינה בצומת מירון. מכיוון צפת צריך להמשיך צפונה על כביש 89 ולפנות ימינה בצומת זיתים (לכביש 886).
מתקשרים: המוזיאון הצ'רקסי, לתיאום מראש: 04-6980349, 050-5203146.
מצטיידים: מים, פנסים וסוללות להחלפה, מפת סימון שבילים מספר 2, אהבה למערות וזרזיף של פחד מהחושך (בשביל האתגר).
ואם אתם כבר בעניין של מערות, מערת פער הרבה פחות מאיימת
ואם אתם כבר באיזור, למה שלא תרביצו איזה טיול בטרקטורון