אפתח בבשורה משמחת שאין להקל בה ראש: תרבות חדרי הבריחה שמשתלטת על ישראל מספקת לא רק תעסוקה לבני נוער עם נטייה גיקית אלא גם תעסוקה עבור ציבור שלם של שחקנים בוגרי בתי ספר למשחק וכולנו יודעים שהמצב בחוץ עבורם איננו מזהיר. בציבור שלם אני אמנם מתכוונת למשהו כמו עשרה שחקנים מקצועיים אבל אם תלכו לחדר של הקג"ב, תוכלו לנשום את אבק הכוכבים של מקרר מתאג"ד ויש אנשים שעבורם מדובר בריגוש. אני לא יודעת מי הם אבל אני בטוחה שהם ישנם. בניגוד לקג"ב ושאר חדרים בהם מעורב שחקן, במלון גרנד קרליבך מדובר על משהו אחר לגמרי - מפגש משמעותי בין שחקן לבין משתתף, וזו צורת הקרבה האינטימית ביותר שאפשר לשאוף אליה בלי שקוראים לך מיקי גורביץ'. תנו לי לסגור את הפסקה עם בשורה משמחת נוספת: אין עוד חדר בארץ בז'אנר של גרנד קרליבך ואם הקיק שלכם בחיים הוא, כמוני, להתרברב בפני אנשים על דברים שהספקתם לעשות קודם - רצוי להזמין מקום בהקדם.
מלון גרנד קרליבך (אם זו קריצה לווס אנדרסון, דעו שאני מעריכה למרות ועל אף שהשנה היא 2017) ממוקם דווקא לא ברחוב קרליבך אלא ברחוב מנחם בגין, אבל כל זה לא משנה מאחר שהכניסה אל החדר היא כניסה ללולאה בזמן והשנה היא בכלל 1924. גרנד קרליבך נפתח בספטמבר האחרון והצליח להשתחל במהירות ברשימת החדרים המומלצים ביותר (במקום יפה באמצע בין "מחנה 23", "פרויקט איקס" ו"הוטל קליפורניה", אם למנות כמה) אבל למרות שאני כמעט מתקשה לכנות אותו חדר בריחה, תחושת ה-FOMO שאופפת את החדר הזה? זה לא רק נפטלין בשביל האווירה המיושנת, זאת תחושת הצדקה. בגלל שמדובר בחדר ראשון מסוגו בעולם חדרי הבריחה, אגיד זאת מראש: כמות הניסיון שצברתם בחדרים איננה רלוונטית. החידות הן מועטות ומשניות, האתגרים ברמת קושי סבירה והאפשרות שלכם לצלוח את החדר בקלות גבוהה אבל בניגוד לחדרים אחרים - אל. תמשכו את הזמן ככל שמתאפשר לכם בחדר הזה, ההנאה מובטחת ואף מתגברת ולמרות שזה נשמע כמו כניסה למסאז' עם האפי אנדינג - זו לא הכוונה.
לפני שאגיע לפרטים הנדרשים, אני חייבת לציין שחשתי צורך לכתוב ביקורת על החדר הזה לאחר ביקור ספונטני ולא רק כי זה חדר מצוין, אלא כי זה חדר שמקדים את זמנו. מי שמעוניין באותם פרטים שציינתי, יכול לדלג שתי פסקאות קדימה כי אני תכף מגיעה לרפרור היפסטרי ו-וואלה, לא כולם חייבים להישאר למסיבה המורידה הזאת. אבל אם צפיתם בעונה החמישית של "גירלז" (ואם לא, אז לדעתי חבל), באחת הסצנות הכי יפות בטלוויזיה בעיני, האנה מגיעה למופע תאטרון שמבוסס על מקרה רצח מפורסם בניו יורק. הפרפורמנס כולו מתרחש בבניין דירות והצופים עוברים בין דירה לדירה, בין התרחשות אחת לשנייה, שומעים חלקים מהדירה ההיא, מביטים מהצד על הדירה הזו והחוויה משתנה מצופה לצופה, ובהכרח נשארת אינדיבידואלית. גרנד קרליבך מתקיים בדיוק בספרה הזאת - השחקנים הם חלק פעיל מהנרטיב של החדר שיכול להיכתב אחרת בכל רגע נתון והתפתחותו לגמרי תלויה באינטראקציה עם השחקנים, כך שאף קבוצה לא חווה את אותה חוויה בדיוק. כנראה שנגמרו הזמנים שבהם הקהל הסתפק בישיבה על כיסאות, אנחנו חלק מההתרחשות וההתפתחות האחרונה שנעשתה בתפיסה הזאת הייתה בעיבוד של "המלט" בקאמרי וכבר עבר עשור לפחות מאז. זמן להתקדם.
אז מה עושים בחדר כזה בכלל? קשה עד בלתי אפשרי לדבר על חדר בריחה מבלי להסתכן בספוילרים, במיוחד בחדר כזה ולכן תאלצו להסתפק בכל מה שמסביב. זהו חדר טוטאלי לחלוטין ולכן אל תצפו לממתקי גומי, סרטוני הדרכה ושיחת סמול טוק גנרית עם המפעילה (מים ושתייה חמה דווקא יש). מדובר בפרפורמנס שמתקיים למן הרגע הראשון כשעליכם להזדהות בשם שניתן לכם מבעוד מועד ובעיקר להבין מה נדרש מכם כדי שהחדר הזה יעבוד עבורכם - לזרום. התפתלויות ורגעי מבוכה הם לגמרי לגיטימיים כמובן אבל בסך הכול יקלקלו לכם את ההנאה. אתם חלק מההצגה, לכו עם זה. ממילא דמיינתם אתכם עושים את זה לפחות פעם אחת בחיים שלכם. ולמרות שחלק ניכר מהזמן שמבלים בחדר הוא במחיצת השחקנים, יהיה לכם די זמן לפתור את החידות ולשהות לבד בחדר. זו הזדמנות שכדאי לנצל כדי לבחון מקרוב את הפרטים הקטנים בחדר וההשקעה הניכרת בעיצוב שלו. כמו כן, בדיוק כמו בחדרים אחרים, גם כאן אתם עוברים מחדר לחדר אך הדרכים מסתעפות, משתנות ובמקרים מסוימים תמצאו את עצמכם זוחלים, במקרים אחרים תמצאו את עצמכם נופלים ואת השאר אותיר לכם לגלות בעצמכם.
בניגוד לחדרים אחרים בהם אפקט הוואו נגרם מהרמה הטכנולוגית של החדר או מהתעופה העצמית שלכם על יכולות הפתרון שלכם, אפקט הוואו של החדר הזה שייך כולו לשחקנים שלפחות בביקור שלנו, היו אמינים וסוחפים. זאת בדיוק הסיבה שבגללה לא כדאי להגיע בכמות גדולה של אנשים - ישנן הרבה התרחשויות, קולות ותפניות בעלילה ועומס של אנשים בחדר רק יעמעם את העוצמות של כך. החידות עצמן אינן קשות מדי (ובכל זאת, נעזרנו במפעילה יותר מפעם אחת) כך שכמות קטנה יותר של אנשים תגרום לזמן פתרון גבוה יותר ולכן לשהייה בחדר להתארך ושוב, מדובר בדבר שמומלץ לעשות. אנחנו יצאנו מהחדר לאחר 52 דקות והצרנו על כך שלא ניצלנו את שמונה הדקות הנוספות שהיו לרשותנו כדי להסתובב עוד בחדר ולהתרשם מהשחזור התקופתי המרשים. עניין חשוב נוסף בחדר הוא הוויכוח על רמת הפחד. לא מדובר בחדר אימה עם גרזנים ויצורים אלא בחדר שנשען על אווירה של מתח ומסתורין. שני גורמים שלטענתי מפחידים בהרבה מכל חדר אימה מתוכנן מראש כך שאני מודה, קצב הלב שלי עלה במהירות אבל אולי זה קשור לעובדה שאני מעשנת הרבה יותר מדי. כך או כך, מדובר בחדר שגם הפחדנים שבכם יוכלו ליהנות בו.
פרטים
הגעה: מדובר באחד מאזורי בניית הרכבת הקלה בתל אביב. מצאנו חנייה קרובה מאחר שמדובר היה ביום שבת חורפי אבל בימים עמוסים יותר - כדאי לתכנן על פי אזורי חנייה.
זמינות: חדר מבוקש אמנם אך הצלחנו להזמין בהתראה קצרה.
מחיר: 110 ש"ח לאדם אבל מהמוצדקים שבהם.
תפאורה ועיצוב: קחו אותי בחזרה לשנות ה-20 הרומנטיות.
רמת קושי: לא רלוונטית.
כמות אנשים: 3-4 אנשים מקסימום, רצוי שלושה.
זמן ממוצע בחדר: 50 דקות.
אקססוריז בסיום: פרטי אולדיז כיפיים, כובעים, פרחים.
מלון גרנד קרליבך. דרך מנחם בגין 65, תל אביב. 03-3760346. לאתר.