בדיוק כמו תכנית האימונים של נאס"א, רק מעטים וטובים מוצאים עצמם בתערוכת החלל המרשימה בתל אביב. התורים הארוכים לנמל, החניון המפוצץ והמוני הצעירים שמסתובבים חסרי מעש ונטולי שעת עוצר בכניסה נעלמים ברגע שצועדים לתוך התערוכה. אין צפיפות, אין תורים כמעט בכלל ויש המון מקום לילדים להתרוצץ ולהתלהב. סוף סוף אטרקציה קיצית שלא מרגישה כמו התור לשירותים במימדיון.
הבעיה היחידה היא, שמי שקבע את המחיר - 110 שקלים לאדם ועוד 15 שקלים לאודיו גייד אחרי שנכנסים - גם כנראה לא ממש היה מחובר לקרקע. כשמדובר בבילוי קיץ לכל המשפחה, אחד מני רבים, ומצרפים את עלות החנייה והנשנושים, אפשר בקלות לפשוט רגל לפני שמגיעים אפילו לנחיתה על הירח.
צריך לראות כדי להאמין
מבלי להיכנע לתכתיבים מגדריים, נראה שקהל היעד הם בעיקר אבות ובנים, אבל הקהל העיקרי הוא באמת הם ילדים סקרנים. כאלה שנולדו בתקופה שתחנת החלל הבינלאומית היא עובדה קיימת וחוקרי החלל כבר חולמים על חיים בפלנטות אחרות.
בכניסה לתערוכה עוברים דרך מבוך פלקטים מושקעים, שמספרים את תולדות האסטרונומיה עד ימינו. טלוויזיית שטוחה קטנה מספקת הסברים לילדים, אבל ברגע שנכנסים לאולם הגדול מתחיל הקסם האמיתי.
כשמסתכלים על הקפסולות הקטנטנות והקלסטרופוביות, שחזרו מהחלל, קשה שלא להיגנב ולשאול: איך הדבר המצ'וקמק הזה היה מחוץ לכדור הארץ? איך עם הטכנולוגיה שקדמה למכשירי הטלפון שדמו לבלטות הגיעו בכלל לירח? עד שלא רואים את זה בעיניים לא באמת מבינים את גודל ההישג - הדבר הקטן הזה מול כדור הארץ הגדול הזה. ערימת ברגים מקרקשת שעשתה היסטוריה נמצאת כעת מול עינינו.
לגעת בירח
הדגמים המוצגים בתערוכה מאוד מושקעים וממש אפשר להבין את הפרופורציות. בעיקר מבינים פתאום כמה קלסטרופובי זה להיות אסטרונאוט בחלל. התאים הקטנים והקומפקטים שעומדים בחוד הקדמה האנושית נפרשים כמו סלמי, כדי לאפשר לכל המבקרים לראות את כלי הטיס החלליים מנקודת המבט של האסטרונאוטים והקוסמונאוטים, שסיכנו את חייהם ושעטו במהירות אדירה אל הלא נודע כשרקטות ענקיות דוחפות אותם מעבר לגבולות הדמיון.
חלק מהמוצגים היו בחלל, חלק רק נראים ככה, אבל כולם מעבירים את תחושת ההישג. מארגני התערוכה דאגו לעבור תחנה-תחנה לאורך ההיסטוריה של עשרות השנים האחרונות ולא שכחו לתת מקום של כבוד לאסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, שנספה באסון הקולומביה בשנת 2003.
והמחירים? בשמיים
התכתבות שלו עם ישעיהו ליבוביץ בשאלות פילוסופיות על מקום האדם בעולם, התג שהוא עיצב, הכפפות שהוא עטה - כולם מעבירים צמרמורת בעמוד השדרה, אבל החלק הכי מגניב כנראה בכל התערוכה זה לא הדגמים הגדולים, אלא פיסת הירח הקטנה שמוצגת מאחורי זכוכית עם חור, בה כולם מוזמנים להושיט אצבע ולגעת. זו חתיכת אבן חלקה, כמו השיש במטבח, שמסתתרת בין פלקטים ולווינים ענקיים אבל זה באמת מרגש.
אזור המשחקים האינטראקטיבי הוא מסחרה אחת גדולה. פינת ישיבה בחסות מזרני הולנדיה, דלפקים עם פרצעלים מסתובבים, פופקורן ושתייה קלה במחירים מופקעים ומסכים ענקיים ממותגים של אקסבוקס מציעים לילדים לשרוף את כל הביקור על משחקי מחשב.
אם מצליחים לצלוח את האזור הזה מגיעים לסימולטורים - חוויה אינטראקטיבית הרבה יותר מוצלחת לכל הגילים. סימולטור הנחתת המעבורת מגניב מבחינת הלוק והסאונד. ממש רגע לפני שנוחתים בחנות המזכרות ושבים לישראל, אפשר לשרוף עוד כמה שקלים על שלושה סימולטורים ייחודיים (המחייבים הגעה בנעליים סגורות), המדמים חוסר כבידה. הילדים ממש אוהבים את זה ושם תעמדו בתור לראשונה בתערוכה. בהנחה שתמיד תהיתם איך זה לעבור סחיטה וייבוש במכונת כביסה.
שעות פתיחה: ראשון – חמישי 9:00-23:00, ימי ו' 8:30-17:00
* הנחות: דרך הסופר פארם אפשר לרכוש כרטיס ב-70 שקל, ומי שחבר לייף סטייל יכול לרכוש כרטיס ב-66 שקל.
* הכתב היה אורח התערוכה