החדר השני שעשיתי בחיי היה "הטירה המקוללת". השתטחויות על הרצפה, צרחות, לפיתות בזרוע ובכל איבר אחר, מה לא עשינו שם אחת לשנייה? בשלב כלשהו מישהי הודיעה שהיא מעוניינת לצאת מהחדר, עשר דקות לסיום, וכולנו צרחנו עליה בבת אחת: "לא!". מה זו אחוות חברות לעומת סיום חדר? כלום ושום דבר. מאז גילינו על עצמנו דבר חשוב: אנחנו חבורה של פחדניות וברגעי אמת אנחנו נדחוף אחת את השנייה רק כדי שמה שזה לא יהיה שמתוכנן בחדר הזה, יקרה קודם כל לאחרות. במקרים מסוימים, דווקא אווירה מתוחה ולא מפחידה פר-אקסלנס שיתקה אותנו והפריעה לנו לתפקד ובמקרים אחרים היו זה שחקנים שאחראים לכיווצי הלב שעברנו. כך או כך, היו לא מעט פעמים שבהם צרחנו למפעילים להנמיך את המוזיקה כי הסטרס גומר עלינו ואותנו. אז למה הלכנו ל"מוות קליני"? קודם כל כי אנחנו מטומטמות ושנית כל כי הפחדה זו תחושה מפוצצת באדרנלין וההייפ על "מוות קליני" היה כל כך גדול שהחלטנו שהפוסט-טראומה שווה את זה.

אז בואו רק נבהיר את מה שחשוב על ההתחלה: "מוות קליני" איננו חדר בריחה גם אם מישהו מאוד מתעקש לכנות אותו כך. מדובר בחדר חוויה, הפחדה, מה שלא תרצו אבל חדר בריחה הוא לא. אפשר לספור על כף יד אחת את החידות (שבמילא הן פשוטות למדי) וטוב שכך, למי יש את הפנאי לפתור חידות כשכל איבר בגוף שלך רועד בפחד? ב"מוות קליני" מאיימים - וגם מבטיחים. האפקט הכי לא נעים בחדר הזה הוא המפעיל שקיבל את פנינו. בחור עוקצני, לגלגן ובלתי נחמד בעליל שמצא לנכון להעביר עלי ביקורת אופנה בכניסה אל החדר - ולא, לא שאלתי אותו מה דעתו. הייתי רוצה לחשוב שהאופי הבלתי נעים שלו הוא חלק מהחוויה המצמררת כולה אבל הסקתי שמדובר בצירוף מקרים ותו לא וחבל, בשביל להעסיק אנשים כל כך לא נעימים בעבודה שמצריכה מהם מפגש עם אנשים אחרים, חייבים איזושהי הצדקה מופרכת כלשהי וכזאת לא הייתה. עם קבלת פנים כזו, שמחתי להתחיל את כל עניין המוות הזה ובואו נגיד שב"מוות קליני" מוכיחים לכם ממה הם עשויים על הדקה הראשונה.

חדר בריחה מוות קליני (צילום: יחסי ציבור)
ייאיקס|צילום: יחסי ציבור

הכניסה אל החדר מצמררת ומכניסה אתכם היישר אל האווירה המצמיתה. משם אתם נכנסים למסדרון שמוביל אל כל הסיוטים שלא ידעתם אפילו שיש לכם ובשילוב תפאורה ומוזיקה מודגשים, העובדה שמדובר במשחק בלבד ויש מציאות אחרת בחוץ נשכחת מכם לחלוטין. מה שבאמת גורם ל"מוות קליני" להתעלות על כל הפחדים כולם הוא דווקא גורם אחר שאחסוך מכם את הגילוי מהו כדי לאפשר לו לתפוס לכם את הלב ולתלוש אותו החוצה מהבגדים כי קשת התחושות שנעתי בהן התחילה בצרחות ואימה, המשיכה בבלבול מוחלט ונגמרה בפאניקה טוטאלית. ב"מוות קליני" עושים הכול, אבל הכול, כדי להפחיד אתכם ואם הם מזהירים אתכם שלא מדובר בחדר לבעלי לב חלש - הם ממש צודקים ותקשיבו להם.

כתובת: משה בקר 13, איזור התעשייה הישן, ראשון לציון.
מחיר: 120 ש"ח לאדם, בסופ"ש המחיר עולה.
כמות אנשים מומלצת: 3-5 אנשים.
למי לא: אנשים מתחת לגיל 16, נשים בהריון, חולי לב, בעלי מוגבלויות.
חנייה: רוב הזמן יש שפע של חנייה באיזור, בימים עמוסים באיזור (חמישי בערב וכו') כדאי למצוא חנייה
סביבה.
טלפון: 03-9213324. לפרטים.

>> לכל ביקורות חדרי הבריחה שלנו