ישראל מתייבשת, כך שמענו אינספור פעמים. ולמרות החינוך הקפדני שקיבלנו בנושא משמעת מים, הצריכה שלנו רק הולכת וגדלה. עפ"י מקורות, ביחס לעשור הקודם, חל גידול של כ- 23.3% בצריכה הכללית של המים. הגידול המשמעותי ביותר היה בצריכה הביתית – גידול של כ- 95% בעוד שהצריכה התעשייתית גדלה ב- 4.3% בלבד ואילו הצריכה החקלאית קטנה ב- 9.4% , עקב הקיצוץ בהקצבות המים לחקלאות.
רשות המים היא האחראית לחלק את משאבי המים לשימושים שונים: צריכה ביתית, חקלאית ותעשייתית. רק הטבע, כצרכן מים, נשכח מאחור, ואיתו כל הנחלים, המעיינות, בתי הגידול הטבעיים צמחי המים ובע"ח המימיים. המצב הגיע לידי כך שמקורות מים טבעיים רבים התייבשו, או על סף התייבשות. בשנה האחרונה, חברו רשות הטבע והגנים עם המשרד להגנת הסביבה ורשות המים לגיבוש תכנית העוסקת בהשבת המים לטבע. התהליך רק החל ולפניהם כברת דרך ארוכה שתארך שנים רבות. אז איך מחזירים את המים לטבע?
גם הציבור סייע לשיקום
מקורות המים העיקריים בישראל נמצאים באזור הצפון: מקורות הירדן, עמק החולה, גליל ודן, וככל שמדרימים כך הם הולכים וקטנים. "כמובן שלא ניתן להחזיר את המצב שהיה כאן לפני 100 שנים, אבל עם תכנון נכון, אפשר שכל הצרכים יקוימו: הטבע, הבית, החקלאות בייחוד כשיש מתקני התפלה", אומר ניסים קשת, מנהל אגף סביבה וחטיבת מדע ברשות הטבע והגנים, ומספר שלמעשה, המעורבות וההתעניינות הציבורית בתהליך הייתה קריטית, והיא זו שהביאה את מקבלי ההחלטות להבין שגם הטבע זכאי למים.
"לפני 10 שנים היה רק בסיס של רצון טוב והסכמות", מוסיף קשת, "שצריך מים בטבע, אבל לא מחויבות שלטונית, מאז התפכחנו. לא רק חובבי טבע הציבור, אלא הציבור כולו הבין שכשהוא מסתובב בטבע, הוא רוצה לראות את הנחלים נקיים, את המעיינות זורמים, ואת הטבע היפה של ישראל". כמובן, שכל אחד ואחת צריכים להמשיך את השליחות הזו, לדאוג ולשמור על מקורות המים הטבעיים, לא ללכלך או לזהם אותם, ובעיקר לזכור שהטבע הזה שייך לכולנו והאחריות לשמר אותו נמצאת בידנו.
תלות גדולה במי גשמים
"בעבר לא הכירו בטבע כגורם לגיטימי שרשאי לקבל מים", אומר קשת. "לפני 10 שנים היה תיקון לחוק המים, בו הכירו בטבע כצרכן לגיטימי, הזכאי למים". משמעות התיקון לחוק היא שההקצאות של כמות המים הארצית השתנו.
בישראל, המשקעים בחורף דלילים, ואין זה מקרי כאשר יש רצף של שנות בצורת. כאשר משאבי המים הטבעיים תלויים בעיקר בגשם, עתידם אינו אופטימי. אבל לא רק בגשם הם תלויים, אלא גם באדם. גם אם ירד הרבה גשם, האדם ישתמש במים אלו לקידוחים או לשימושים אחרים, וללא בקרה וסדר, האדם ייבש את כל המקורות הטבעיים.
"כשהבינו שהצריכה הרבה יותר גבוהה ממה שהטבע יכול לתת, החלו ליצור מתקני התפלה שמייצרים כמות מים, המגשרת על החסרים, במיוחד בשנים שבהם הגשם לא מספיק", אומר קשת.
צריכת המים הביתית גדלה, משום הגידול באוכלוסייה ובגלל השימושים השונים, אך גם הקריטריונים לאיכות המים השתנו. המים, שהציבור מקבל, צריכים להיות ברמת האיכות שמשרד הבריאות קובע כמים בריאים לשתייה, והקריטריונים כל הזמן ממשיכים לעלות.
תהליך שיימשך שנים רבות
"התהליך של השבת מים לטבע הולך להימשך הרבה מאוד שנים", אומר קשת, "התכנית שנקיים היא רב שנתית, ולמעשה, בכל מקום שהיה בו מקור מים טבעי, בין אם הוא זוהם או רוקן, או אם בית הגידול שהיה סביבו נפגע, אנחנו נמצא לזה פיתרון". אחד מהנחלים שמצאו להם פיתרון הוא הירקון, שבמימיו נעשה שימוש, כדי להשקות את הנגב ולצריכת מים ביתית בגוש דן, התוצאה הייתה שהוא התייבש. בתהליך של השבת המים לירקון, הוציאו ממנו את מי הביוב וסיפקו לו מים בצורה מלאכותית. בתהליך של השבת המים לטבע, פועלת רשות הטבע והגנים ורשות המים על מנת למצוא לצרכני המים מקור מים חלופי, כמו ערים מסוימות בהן מתקבלים מים ממתקני התפלה, במקום לשאוב אותם ממי התהום. רשות הטבע והגנים, רשות המים והמשרד לאיכות הסביבה, מקבלים תקציב של 10 מיליון ₪ בשנה כדי לשקם את בתי הגידול, וכדי להחזיר את המצב לקדמותו.
מסלול 1: נחל עיון
נחל עיון הקניוני חוצב את דרכו העקלקלה במסלע קשה בין בקעת מרג' עיון ובין עמק החולה. הנחל מרהיב ביופיו במיוחד ועתה הודות לפעילות משותפת של רשות הטבע והגנים, נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה, הושב לו נוף נחל האיתן גם בחודשי הקיץ היבשים. מפעל השיקום והזרמת המים לנחל, החל בחודש תשרי הנוכחי וכבר מניב פירות.
המגיע בנסיעה משאון הערים לא יוכל שלא להבחין בשינוי המיידי באווירה - אוויר צלול וקריר נושב מהחרמון המושלג, בתי מטולה הציוריים, והמטעים הנשירים שנצבעו זה מכבר בשלכת אדמדמה, מעניקים ליום הטיול תחושה של חו"ל.
נמשיך דרך שביל חצוב. שימו לב ליוני הסלע ולשאר הציפורים המקננות במצוקי הסלע. עין סוכרה הוא מעיין ששימש לכל תצרוכת תושבי המושבה עד 1957.
השטח הפתוח שנלך בו מכונה "גבעת החצבים" על שום הפריחה היפה של החצבים בסתיו. מדרום לנו מורדותיו של תל אבל בית מעכה, המוכר אף הוא ממקורות יהודיים ולא פעם נקשר בתנ"ך עם סיפורי קרבות ומרידות. מכאן תצפית מרהיבה על מפל התנור. מפל זה הנו הגבוה והמרשים מבין ארבעת המפלים. שמו ניתן לו עקב היותו סגור בחלקו העליון כמו ארובה של תנור בישול מקומי (הטאבון) אחרים יאמרו שצורתו היא כ"תנורה" כינויה של החצאית הערבית המסורתית. על כל פנים המפל מרהיב בעוצמתו ומתיז רסס וטיפות מים על כל מי שמעז להתקרב אליו. מתחת למפל בריכות המשמשות כבית נאמן לדגי הנחל ולשאר מיני רכיכות.
מכאן הדרך קצרה לחניון כלי הרכב ושביל נוסף מתפצל ממנה המוביל לעמדת תצפית יפיפייה למפל -לאילו שעוד לא תש כוחם, מומלץ בהחלט.
מסלול 2: חוף בית ינאי, גן לאומי נחל אלכסנדר
בכביש החוף נעלה למחלף בית ינאי ונפנה לכוון מערב (הים) עד לצומת T . נפנה ימינה ומיד שוב ימינה לחניית חוף בית ינאי (לא רצוי לחנות במושב בית ינאי עקב גרירת רכבים).
צב הים הירוק וצב הים החום, הינם צבי ים הנמצאים בסכנת הכחדה. בעבר היו צבות הים מטילות ביצים לאורך כל חוף הים של הארץ, אך פיתוח החופים, המרינות, ונוכחות מתרחצים רבים, השאירו נקודות בודדות לאורך החוף שאליהן עולות צבות הים להטיל את ביציהן. כדי להגן על המין הנכחד, שריד לתקופות קדמוניות, אוספים פקחי רשות הטבע והגנים את ביצי הצבים ומעבירים אותם לחוות קינון הנמצאת מצפון לסלעים, להמשך תהליך הדגירה.
לאחר הסערה אז אפשר יהיה למצוא הרבה דברים מעניינים שנסחפו עם הנחל אל החים, ונפלטו אל החוף על ידי הגלים.