אחת הסיבות המרכזיות למעמדם הייחודי של דיילים ודיילות בתרבות הם כמובן המדים. דייל הוא לא רק איש צוות שעובר הכשרה ייעודית ומוסמך ללוות טיסות בינלאומיות תוך שהוא ממונה על ביטחונם ורווחתם של הנוסעים, אלא גם הגורם שמייצג את חברת התעופה ואחראי על מתן מידע ושירותים.
למעשה, מראה מטופח וחינני הוא בין הדרישות המרכזיות לעבודה כדייל. על אנשי צוות האוויר להקפיד על תלבושת מסודרת, לבוש אחיד של חברת התעופה וללא פירסינג או קעקועים על הידיים והפנים. בחלק מחברות התעופה הדיילים נדרשים להיות מעל גובה של 1.60 מטר, עם עבר נקי מעבירות פליליות ועם שליטה בשתי שפות זרות לפחות.
הייצוגיות היא ערך עליון בתפקיד הדייל ולכן חברת התעופה מקצה עבור אנשי הצוות מדים מיוחדים. בעזרת המדים ניתן לזהות את הדייל או הדיילת מרחוק ולרוב מדובר באלמנט אופנתי שעולה בקנה אחד עם המסר העיצובי, הלוגו והצבעים של חברת התעופה.
איך השתנה מראה המדים לאורך השנים?
מי שרוצה להבין את השינויים שעברו על ענף התעופה יכול לעשות זאת גם באמצעות סקירה של מדי צוות האוויר. הכל התחיל בשנת 1930, אז חברת בואינג טרנספורט שכרה 8 אחיות כדי להוסיף ביטחון לנוסעים שפחדו לטוס בין שמיים וארץ. בימים האלה הדיילות לבשו מדי אחות אפורים בדיוק כמו שהיה מקובל בבתי החולים, עם חליפות צמר וכומתה על הראש.
בשנות ה-40 וה-50 החלו הדיילות להיות חלק דומיננטי יותר בצוות האוויר של חברות התעופה ואף קיבלו מדים משלהן. כמו כן, צריך לזכור שמדובר בתקופה צנועה והמדים כללו רק כפפות לבנות, חגורות מותן, כובעים ונעליים ללא עקבים.
כל חברת תעופה והסטייל שלה
באמצע המאה הקודמת ניתן היה לראות את ההבדלים הגדולים והברורים ביותר בין המדים השונים של חברות התעופה. בארצות הברית למשל הבליטה כל חברה סטייל אחר, כדי למשוך קהל יעד שונה ועל מנת לבדל את עצמה על רקע כניסת אמצעי התקשורת החדשים והפרסומות בטלוויזיה.
חברת יונייטד איירליינס האמריקאית שידרה פטריוטיות ועיצבה את המדים שלה בהשראה צבאית, לעומת TWA שאצלה היו גרסאות שונות לחורף ולקיץ והדגש היה על נעלים, תיק ואקססוריז בצבעים תואמים. אצל נורת'ווסט איירליינס בחרו בחליפה כחולה, ז'קט עליון וחצאית A על חולצה לבנה אבל הוסיפו גם צעיף מפרוות מינק.
בשנות ה-60 ובמקביל לתקופה התוססת של שנות ה-70 החלו חברות התעופה להשתמש במדי צוות האוויר על מנת להכתיב קו אופנתי ולנסות לבלוט מול המתחרים. אמנים ומעצבי אופנה התבקשו לתת את הנגיעה הייחודית שלהם, והחליפות הצנועות פינו את מקומן לתלבושות צבעוניות עם חצאיות מיני ומגפיים גבוהים עם עקב נמוך ("מגפי גו-גו"). הטרנד הלוהט היה מראה בינלאומי עם חצאיות, חולצות צווארון וז'קט – כמו אצל נשות עסקים שעובדות בתאגיד.
בינתיים בישראל: כחול לבן עולה
חברת התעופה הישראלית "אל על" לא יכלה להרשות לעצמה להישאר מאחור וגם היא הראתה לא מעט יצירתיות בעיצוב מדי הדיילים. מאז טיסת הבכורה שהתקיימה בעיצומה של מלחמת העצמאות כדי להביא את נשיא המדינה ואשתו מז'נבה לארץ חלפו הרבה שנים, ובכל תקופה היו במדי צוות האוויר של אל על נגיעות של כחול ולבן.
בשנים הראשונות של אל על הדיילות עדיין נבחרו באקראי ולכן גם צוידו במדים מאולתרים. עם התארגנות חטיבות ההדרכה הממשלתיות נפתחו מסלולי הכשרה לדיילים ודיילות, כשדרישות הקבלה מבוססות על קריטריונים של גיל: נשים עד גיל 27 וגברים עד גיל 31. גם הופעה חיצונית נאה, שליטה בעברית ואנגלית וכישורי אינטליגנציה תרמו לסיכויי הקבלה של המועמדים.
את חליפת המדים הראשונה של אל על עיצבה לולה בר והיא כללה חצאית צרה ומקטורן צמוד בצבע כחול כהה. תמורות אופנתיות כלליות תמיד השפיעו בצורה כזו או אחרת על המדים של הדיילים הישראלים, עד שנות ה-80 בהן הם הוחלפו.
חברת "בגיר הייתה" זו שנבחרה לעצב את המדים החדשים ב-1984, ובשיתוף עם מעצבים צעירים ועם הדיילות עצמן נמצא הפתרון המושלם: מקטורן, חצאית ומכנסיים בצבע כחול נייבי, עם חולצות לבנות, מותניית בורדו ושני צעיפים בתכלכל ולבן. כמו כן, דיילות האוויר ענדו על דש הבגד כנפונים מוזהבים שהעניקו להן את הטוויסט האקסקלוסיבי.
המסורת המקומית שמעדיפה גזרה סולידית וצבעי כחול לבן נשמרה עד לא מזמן, אז החליטה חברת "ישראייר" להלביש את צוותי האוויר בחולצות פולו ובמכנסי ג'ינס, ולאחר מכן אף השתנו הצבעים מאפור לכתום. במקביל, חברת אל על המשיכה לבצע את ההתאמות הנדרשות וכיום תמצאו על מטוסי החברה דיילות עם חצאיות עיפרון כחולות שמגיעות עד הברך, וסט תואם מעל חולצה לבנה וכמובן מטפחת עדינה עם הכנפונים המפורסמים על המקטורן.