סיר היתוך: טיול אוכל בעיר הקודש

רוב הסיבות לטייל בירושלים ברורות ומובנות מאליהן: יש בה חומות עתיקות, כנסיות עתיקות, מסגדים עתיקים, סמטאות עתיקות, מוזיאונים עם דברים עתיקים, קברים של מתים עתיקים – ושיק של קדושה בטונות. אבל לא רק - יש עוד הרבה סיבות לבוא לביקור קצר, ואף אחת מהן לא עתיקה. או לפחות ככה אנחנו מקווים. כי כשתעצרו לחומוס ב"לינא", תלקטו קצת חלבה בשוק ותרביצו משהו בפיתה באגריפס – תבינו שההווה הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות כרגע.
יצאנו לטיול אוכל אולטימטיבי בעיר הקודש וכל מה שצריך להכין בשבילו זה מקום בבטן. אה, ולהשאיר את הפוליטיקה בבית - כי ביס אחד בוופל של "בבט", ואתם לא נותנים לאף אחד להחזיר אפילו שעל.

מתאבנים: חלבה בשוק

אם לתיאבון שלכם לוקח זמן להתעורר – שוק מחנה יהודה הוא כנראה הדרך הכי טובה לנער אותו, והמקום שבו הטיול שלנו מתחיל: אוכל ססגוני, ירקות ופירות ססגוניים, כדורי לבנה בצנצנות, קדחת קניות ירושלמית כהלכתה והמקום המושלם לרכישת גושי חלבה עסיסיים. הדוכנים האחראים על הסקנדל הקלורי מפנקים בטעימות, אז אל תתביישו לקחת. זה יהפוך את המשך השוטטות לנעימה בהרבה.
כמה זה: 30 שקל לקילו. אל תתפלאו אם חצי קילו יעוף כנשנוש על הדרך. את השאר מומלץ לקחת הביתה. וטיפ קטן – אם יש לכם סבלנות לחכות אז לקראת סוף היום המחירים יורדים.
איפה זה: כנסו לשוק מרחוב יפו, ממש ממול מאפיות אנג'ל (יפו 102); כעבור מספר מטרים קדימה תראו מימינכם את דוכן החלווה המהולל. אלה שדגים גוססים עושים להם רע – לא חשוב מה קורה, אל תביטו שמאלה.

בראנץ': משהו בפיתה באגריפס

אחרי השוק, מה יותר טבעי מאשר לצאת לרחוב אגריפס הסמוך. שתי אופציות עומדות לרשותכם. האחת – צעדו במורד הרחוב ל"סטקיית חצות" המיתולוגית שבאגריפס 123, ובמקום לשבת בפנים ולהביט על תמונות של הבעלים עם אורנה ומשה דץ בימים הטובים, קחו מנה בעמידה וצאו לסיבוב ברחוב. השנייה - ממש ביציאה מהשוק נמצאות שתי פלאפליות חביבות: "פלאפל האחים לוי" ו"פלאפל מספר 1". אין שם איפה לשבת, אבל זה חלק מהעניין. זה לא המקום להיות מפונקים.
כמה זה: בסטקייה תשלמו 30 שקל למנה בפיתה, בפלאפליות הרבה פחות.
איפה זה: "סטקיית חצות – המעורב ירושלמי המקורי", אגריפס 123, 02-6244014 10:30-חצות, "פלאפל מספר 1" ו"פלאפל האחים לוי", בכניסה לשוק מחנה יהודה מרחוב אגריפס.

צהריים: חומוס לינא

אחרי שזללתם את המנה עם השם הכי מקומי, אתם בשלים למעט פלורליזם. אנחנו בדרך לעיר העתיקה. הדרך הקצרה היא לפנות מאגריפס לאחד הרחובות הקטנים שמתחברים לדרך יפו, ופשוט להמשיך ישר עד סוף הרחוב ותחילת העיר העתיקה, אבל אתם מוזמנים גם להתבחבש ברחובות הקטנים עד שאתם מגיעים. בשוק של העיר העתיקה תמצאו שלל דברים שאתם לא צריכים – החל בתיקים של ג'רוזלם, דרך מאפרות של ג'רוזלם וכלה בחולצות של ג'רוזלם. המלצת הבית: דלגו על כל אלה עד שתגיעו להיכל החומוס – "לינא".
כמה זה: 12 שקל למנת חומוס. יש עם פול, עם צנוברים, עם גרגרים, מסבחה וגם אחלה לבנה, אבל שלא יהיו אכזבות – פה יש רק חומוס ואין צ'יפס, פלאפל, וכל שאר הדברים שהרגילו אתכם אליהם באבו-אדהם.
איפה זה: הדבר הנבון לעשות הוא להגיע אל לב השוק ושם לשאול את בעלי הדוכנים: "אקסיוז מי, וור איז הומוס לינא?". הם ידעו. 

תה מנחה: שטרודל של אוסטרים

אחרי שהבנתם שאתם יכולים לקום מהכסא ב"לינא" (קחו את הזמן, בכל זאת – חומוס) וריחה של שעת אחר הצהריים באוויר, אחרי שמאסתם בכפיות וקדושים ממוסגרים - אתם מוכנים להכיר את פניה האירופאיות של העיר.
בסמטאות הצפופות של העיר העתיקה נמצאות קפלות, כנסיות ומזבחים, צריך רק לפקוח עיניים וללכת בעקבות הארומה של ג'יזס. אחרי שבחנתם שלוש-ארבע כנסיות מבפנים (או מבחוץ – ראיתם כנסייה אתת ראיתם את כולן), זה הזמן למשהו מתוק. ועוד יותר הזמן להוספיס האוסטרי - פעם הוספיס, היום בית הארחה שעדיין קוראים לו הוספיס, שנמצא על דרך ויה דולורוזה. יש בו קפלה מרהיבה באמת, מסדרונות ארוכים, גג שרואים ממנו את כל העיר העתיקה ושטרודל תפוחים ביתי שיכול לשכנע גם את שונאי האוסטרים לעודד את הנבחרת שלהם. ואף מילה על אנטישמיות עכשיו.
אפשר לשבת בחוץ, בין העצים לקקטוסים, לנגוס קלות בשטרודל תוך עיון ב"הראלד טריביון" – תחושה אצילה וקרירה מובטחת. ככה נשמע שקט של נוצרים.
כמה זה: 20 שקל לשטרודל תפוחים ושתייה, כולל קצפת. הרבה יותר זול מאשר לנסוע לווינה.
איפה זה: "ההוספיס האוסטרי", דרך ויה דולורוזה 37 (ממש מול התחנה השלישית), 02-6265800. הדלת סגורה, אז צלצלו בפעמון משמאל. שעות פתיחה: 10:00-22:00. 

דינר: מרק וסטודנטים

ערב הירושלמי יורד על העיר ונהייה קצת קריר. סיבה טובה מאוד לקפוץ ל"המרקייה" – מעוז המרק של אנשי הקמפוס גבעת רם או הר הצופים - מעבר לזה שנורא טעים שם כמובן.
הניחוח הטרנדי, התערוכות המתחלפות, העיצוב הביתי הנינוח והמטריה התלויה מהתקרה הפכו את המרקייה למקום ששווה לעלות אליו לרגל. אם נפלתם על ערב טוב (מאורע שכיח למדי) יופיעו בפניכם אמנים מוכשרים במידה כלשהי, בוסריים במידה רבה, אך ללא ספק מגניבים. בערב האחרון שלי שם, למשל, ניגנו בפנינו קונטראבסיסט, אקורדיוניסט, זמרת, גיטריסט ותרנגולת מפלסטיק. האוכל? באמת משני, אבל לגמרי לא מובן מאליו: בכל יום מוגשות מנות מרק מתחלפות שמוגשות עם לחם, חמאה ופסטו. אם אתם מאלה שיושבים שעה מול התפריט ומגרדים בפדחת – יתנו לכם לטעום ואז להחליט.
כמה זה: 25 שקל לצלחת מרק מהביל ומענג עם לחם. עשו לעצמכם טובה, תשקיעו עוד עשרה שקלים במשקה מסתורי וסמיך שמכונה בפשטות "שוקו".
איפה זה: "המרקייה", כורש 4, 02-6257797. פותחים רק ב-19:00, אז אל תבואו סתם.

ארוחת לילה: ופל בלגי ב"בבט"

ההופעה נגמרה, הנגנים הלכו, יש לך מספר של סטודנטית מהממת מבצלאל בכיס והרבה אופטימיות בלב. או להבדיל: הג'אז הכניס אותך למצב תוגה מתקדם, רבת עם חבר שלך ובאופן כללי היית מעדיפים למות על פני כל שאר האופציות שהלילה מציע. בשני המקרים, וגם בכל השאר שאתם מסוגלים להעלות בדעתכם – "בבט" היא מה שאתם צריכים עכשיו. וגם קודם. מוסד ירושלמי שקם בטעות, והפך במשך השנים מדוכן קטן של ופלים בלגיים לפינה קטנה וצפופה של ופלים בלגיים. לא תוכלו להתחמק מהריח גם אם תנסו – מדובר בוופלים שאלוהים נגע בהם. ושימו לב ללוח המודעות האלכסוני שמעל ראשיכם, אם תמצאו מקום לשבת. יש בו הזמנות לאירועים השווים באמת. בסיכומו של עניין, לא תמצאו דרך מופלאה יותר לסגור את הלילה.
כמה זה: סביב 20 שקל לוופל. מאחר שיש יותר מדי טעמים, נסו לשכנע את שותפכם לקחת חצי-חצי. השילוב הבנאלי של קרם וניל ורוטב שוקולד לוקה בפופולאריות יתר, אבל פחות ריגש אותנו. לכו על שוקולד חם עם גירודי שוקולד לבן, שמנת וקינמון, או הספציאליטה שתעלה לכם בעוד חמישה שקלים חדשים – גבינה מוקצפת ומרקחת משמשים.
איפה זה: "החגיגה של בבט" ("Le Festin de Babbete"), שמאי 16, 02-6257004, בכל ימות השבוע 12:00-2:00. בסופ"ש - פתוח עד שעה לפני כניסת שבת ובמוצ"ש. 

>>רוצים להמשיך את הכיף? צאו לסיור לילי בשכונת נחלאות