כבר שמעתם על כפר עין ראפה? הוא לא בגליל או בגולן, הוא ממש קרוב במרכז הארץ, על כביש 1. כ-10 ק"מ מערבית לירושלים, בוואדי שבין אבו גוש מצפון וצובה מדרום.
הנוסעים על כביש 1 מכירים את הירידה ימינה במחלף לאבו גוש וקריית ענבים, הפניה הבאה ימינה מובילה אותנו לאזור מיוער ושלו. הכניסה לכפר מעט צפופה, בתי אבן בנויים משני צידי הכביש הראשי היורד אל העמק. אם נוסעים עד סוף הכביש מגיעים למעיין קטן על שמו נקרא הכפר - מעיין ראפה.
עין ראפה הוקם אחרי מלחמת העולם הראשונה על ידי שלושה אחים למשפחת ברהום מהכפר סובא הסמוך והוא בעצם כפר של משפחה אחת. תושבי סובא ברחו מבתיהם בזמן מלחמת העצמאות. מתוכם, 20 תושבים בני משפחת חמולת ברהום, להם היו אדמות ושני בתים בקרבת המעיין, בחרו להישאר במקום ולימים הם הפכו לגרעין הראשוני של הכפר. הכפר מונה היום 1,300 תושבים (700 בוגרים ו-600 ילדים ונערים).
יצאתי לסיור היכרות בכפר עם יסמין ברהום, הבטיחו לי סיור מעניין עם אישה מיוחדת בעלת סיפור חיים ייחודי, ולא המעיטו במילה!
מאנגליה לכפר קטן בהרי ירושלים
נפגשנו בבית הקפה קפרסקו במרכז הכפר בבוקר שמשי של חורף. האוויר צלול והנוף הנשקף ממרפסת בית הקפה היה עוצר נשימה. יסמין נולדה בשם ג'סיקה בעיר ניו מרקט באנגליה, לאב בריטי ואם שוויצרית. עד גיל 10 גדלה בשוויץ, משם עברה המשפחה לעיר סולסברי בדרום-מערב אנגליה שם גדלה בבית חילוני עד גיל 18.
בתחילת שנת 2000, בהיותה סטודנטית לאדריכלות נוף, הגיע ג'סיקה (לימים יסמין) לירושלים כחלק מתהליך הלימודים להתמחות בגינון בגן הבוטני בעיר. כאן הכירה את מוסא ברהום שגם הוא הגיע ללמוד גינון כדי לקבל הסמכה כגנן.
"בתחילת דרכנו המשותפת", מספרת יסמין", אני לא דיברתי ערבית ומוסא לא דיבר אנגלית, אז 'נאלצנו' לשפשף את העברית כדי לתקשר, מה שחיזק את יכולות השפה של שנינו. למרות שאנחנו הגענו מעולמות שונים כל כך מצאו חיבור ואהבה".
יסמין חזרה לאנגליה בסוף שנת 2000 אך ליבה נשאר בירושלים, מה שגרם לה לעשות שינוי. היא החליטה ללמוד ערבית באוניברסיטה וכך ובאמצעות חברים מוסלמים נחשפה לאסלם ולקוראן. בשנת 2003, אחרי לא מעט תלאות בדרך, החליטה להתאסלם. לטענתה, היא בחרה בדת האסלם ללא קשר להיכרות עם מוסא. "התאהבתי בדת, התאהבתי בירושלים – העיר הכול כך מיוחדת", מעידה יסמין.
בשנת 2004 יסמין התחתנה עם מוסא ועברה לגור בעין ראפה, שם הקימו ביחד את ביתם ולהם 4 ילדים. יסמין ומוסא הקימו מיזם של בית פתוח המציע אירוח ביתי עם חלון לכפר לסובלנות דתית עם תרבות ואוכל ערבי מסורתי.
"לא תמצאי כאן חומוס, צ'יפס, סלט"
את הבוקר המשותף שלנו פתחנו בארוחת בוקר נהדרת בבית הקפה קפרסקו, בבעלות גיסה של יסמין, מונדר ברהום. בית הקפה ממוקם על צלע ההר ומהמרפסת נפרסת תמונה נהדרת של הרי ירושלים. על ההר רואים את המבנים של קיבוץ צובה ובעמק את החלקות החקלאיות הקטנות בהם התושבים מגדלים את ירקות. את כל האוכל בבית הקפה מכינה אמא של מונדר. ירקות טריים מאוד שנקטפו הבוקר וגם צמחי ליקוט שאופייניים לחורף כמו חובזה וג'רג'יר, שמאוחר יותר הופכים לחביתה נהדרת עם כרשה וחובזה וסלט שאין טרי ורענן ממנו. לצד החביתה, מגיעים לשולחן מבחר מטבלים – יוגורט עם קישואים חמצמץ, טחינה , צמחי תבלין עם שמן זית והלהיט – מקדוס, שהוא חציל ממולא באגוזים ומוחמץ. וגם לבנה מטובלת. לצד הממרחים הגיע מאפה שמרים ריחני במילוי גבינה וירק – פשוט מושלם. מחירה של ארוחת בוקר עשירה הוא 72 שקלים והנוף כלול במחיר.
מונדר מספר שהוא ומשפחתו הם דור 5 בכפר. "הצעירים היום חוזרים למסורת ושבים לגור כאן. חוזרים לחקלאות המסורתית שהייתה מוכרת לאבות אבותיהם. בנוסף, קרן קיימת לישראל פרצה מסלול רכיבת אופניים נהדר שעובר אצלנו, כך שמידי שישי-שבת מגיעים רוכבי אופניים לנוח ולאכול טוב. חשוב לנו לשמור על האותנטיות של האוכל הערבי הביתי. בסופי שבוע אנחנו מגישים גם כנאפה אמיתית – כזו שמכינים עם גבינת עיזים מקורית".
לאחר שנפרדנו ממונדר, המשכנו יסמין ואני לטייל בין שבילי הכפר. הגענו למרכז העתיק יותר של הכפר בו בתי האבן ניצבים לצד חנות מזכרות קטנה. המשכנו ללכת בנחת ועלינו במעלה ההר תוך כדי צפייה בנוף ההררי הנהדר. השילוב המיוחד בין הצמחייה הטבעית לבין החלקות החקלאיות הקטנות ממש כמו נלקח מאלבומו של צייר נוף.
הכביש פתאום הסתיים והגענו לשביל מסומן הנכנס אל תוך החורש. ריח החורש הרענן באוויר – מה צריך בן האדם יותר כדי להירגע? הלכנו עוד כ-500 מטר והגענו למעיין ראפה הנובע מתוך מערה קטנה לבריכת אגירה. מעיין זה הינו חלק מנחל כיסלון שבשמורת יער הקדושים. "בעבר רועי הצאן היו מגיעים לכאן להשקות את צאנם", מספרת יסמין.
יסמין מספרת שעין ראפה התפתחה כמעט באופן טבעי למעין בועה בה הזמן הקולינרי עמד מלכת, או אולי יותר מדויק - חזר לאחור. "לא תוכלי למצוא כאן מסעדות המגישות את 'הפורמט' של חומוס, צ'יפס, סלט, עם בשר על האש, שבאופן מוטעה קיבל את התואר אוכל ערבי". אוכל ערבי אמיתי הוא אוכל המבוסס על ירקות עונתיים טריים ומדגיש את החיבור העמוק לאדמה המקומית, כזה שנותן כבוד לתוצרת המקומית – הגבינה שמיוצרת מהחלב בדיר המשפחתי ועוד.
מסעדת שנקליש נקראת כך על שם הגבינה המיוחדת אותה מייצרת בעלת המקום, הנאא טקש. שנקליש הוא כדור גבינה קשה מתובלת היטב ומצופה בעלי זעתר מיובשים, בעלת טעם חריף קלות ועשיר מאוד. הגבינה מיוצרת מחלב עיזים או כבשים. ייצורה נועד לשמר גבינה, מימים בהם לא הייתה אפשרות לשמור חלב לזמן ארוך. "השנקליש במקורו מאכל סורי-לבנוני שהולך ונכחד", מספרת הנאא. "את הכנת הגבינה למדתי מסבתא שלי שהגיע לארץ מסוריה עם כל משפחתה".
הנאא, ילידת הכפר, מפעילה את המסעדה יחד עם ילדיה, בקומת הכניסה לביתם. היא מגישה ארוחות בוקר וצהריים עשירות, ובנוסף מפעילה מעדנייה קטנה בה אפשר לרכוש חומרי גלם איכותיים, כלים אותנטיים וכמובן את המאפים הנהדרים שהיא אופה.
ארוחת הבוקר בשנקליש כוללת מגוון מטבלים מצוינים, מאפיים חמימים וחביתת ירק נהדרת. אל תפספסו את הטבון שנקליש, שהוא מאפה דק, עליו ממרח זעתר ושמן זית ומעל מגורדת בנדיבות גבינת השנקליש המופלאה, בעלת טעם נהדר של זרעי אניס שכל כך הפתיעו.
אף שמספר המנות המופיע בתפריט אינו גדול, מגוון הטעמים שטעמנו עם כל ביס היה רב. שילוב מעניין בין ירקות וצמחי תבלין לבין תבלינים מיוחדים עם חומרי גלם איכותיים המייצרים ביחד קרנבל של טעמים.
אם אתם מגיעים לכפר בשעות הערב יש מסעדה שפתוחה לאירוח צהריים וערב ומגישה גם היא אוכל נהדר בשם רשטא בניצוחו של שף ראנם. במסעדה מוגש אוכל ערבי אמיתי ואותנטי שנותן כבוד לחומרי הגלם המקומיים הנובע מהשורשים הקולינריים של הכפר והאזור. שילוב מיוחד של מסורת עם ידע קולינרי מקצועי ועכשווי.
לא מדברים על דו-קיום אלא על קיום משותף
לא אתעלם מהפיל הגדול שמטייל כאן לאורכה ולרוחבה של הכתבה – ביקור בכפר ערבי בימינו. במפגש עם יסמין דיברנו על הכול וכמובן גם על התחושות הקשות שאנו חשים בתקופה זו. שאלתי את יסמין איך עוברת התקופה הזו אצלם, איך מתקיים דו הקיום בן תושבי הכפר לשכנים ולאורחים? יסמין מיד השיבה שבמשפחתה מאוד לא אוהבים את המושג "דו-קיום", כי ברגע שמדברים על דו-קיום זה אומר שיש כאן שתי קבוצות – דו . לכן היא בוחרת יותר לדבר על קיום משותף. "כל חיי האמנתי, וגם היום במיוחד, אני מאמינה בקבלה וכיבוד האחר", היא אומרת.
את הסיור שלנו סיימנו בביתם החדש של יסמין ומוסא, שם פגשתי את מוסא ושניים מילדיהם שבדיוק חזרו מבית הספר הדו-לשוני בו הם לומדים. בסמוך לבית, ממש בחצר, נבנה לאחרונה דיר עיזים ממנו חולבים ומייצרים חלב לגבינות. לצד הבית גינת ירק קטנה וגם מטבח חיצוני בו יסמין מבשלת לקבוצות המתארחות בבית הפתוח שלהם. ממרפסת האירוח הענקית ניתן לראות כמעט את כל הכפר המיוחד. לא קשה להתאהב בעין ראפה - הוא רגוע ומאוד אותנטי.
יסמין מקיימת סיורים וגם מפגשים קבוצתיים בביתה בתאום מראש. קבוצות של מעל 6 משתתפים תתקבלנה בברכה. מספר הטלפון של יסמין: 052-2878951