"פעם היה כאן יפה, ממש שאנז אליזה, רק בלי מגדל אייפל. הרבה אנשים טיילו ברחוב, זוגות עשו רנדוו, ישבו בבית קפה על המדרכה, רקדו טוויסט ושתו מילק שייק בויטמן. כולם הכירו את כולם. הגברות לבשו שמלות אלגנטיות, אנחנו לבשנו חליפה וסידרנו את השיער עם ברילנטין", מספר אברהם, בעל חנות הסדקית על אלנבי. עיניו בוהות למרחוק, מוחו מגלגל מחשבות נוסטלגיות ובקולו נשמע געגוע לימי הזוהר של הרחוב. "היו לי הרבה קליינטיות, היו נכנסות, שואלות לשלומי, מביאות בונבונים ועוגיות, קונות חוטי רקמה לגובלן, כפתורים יפים לסוודר שסרגו. היום כבר אף אחת לא קונה כפתורים, הכל מייד אין צ'יינה".
אברהם חצה את גיל 80 ועדיין מגיע בכל בוקר לחנות הדחוסה, המאובקת, בדיוק כמו לפני 60 שנה. הוא יושב בכניסה, מביט אל העוברים והשבים, רואה מול עיניו את המטמורפוזה שהרחוב עבר ולא מאמין שמשהו באמת הולך להשתנות ואלנבי שלו יחזור להיות שאנז אליזה, רק בלי האייפל.
ואברהם לא היחיד. זקני אלנבי כבר שמעו וראו הכל, והדיבורים על חפירות ורכבת קלה מזכירים להם את נפתלי ברמן (השחקן בומבה צור), שב-1969 קדח וחפר את "תעלת בלאומילך" לאורך אלנבי ועד לים. בעוד החפירות של ברמן היו במסגרת סרטו המיתולוגי של אפרים קישון, החפירות הנוכחיות, שאו-טו-טו יחלו ויחנקו להם את הרחוב ואת החיים, הן לגמרי הריאליטי של השנים הקרובות.
היסטוריה של עליות וירידות
אחרי שנים שלא הסתובבתי ברחוב הוותיק, מצאתי את עצמי לאחרונה חוזרת אליו שוב ושוב לרגל השקתם של ארבעה מלונות חדשים – "הרברט" בתחילת אלנבי, "אסמבלאז'" במרחק 200 מטר ממנו, "הוטל 75" במרכז הרחוב, ו-"BoBo", שממוקם כמעט בסופו. מלונות הם הסמן הימני שמשהו טוב קורה, או נכון יותר שמישהו - קרי יזמים ומשקיעים שיודעים לקרוא את המפה, מאמין ברחוב ושם עליו את הז'יטונים הנכונים, והשאר ממהרים לבוא בעקבותיו. ואם בז'יטונים עסקינן, הרי שהיו היה פעם קזינו עברי בראשית הרחוב, ואליו עוד נחזור.
ראשיתו של הרחוב ב-1911, בימים שהעיר צמחה מהחולות, אז קראו לו דרך הים. ב-1918 הוחלט לשנות ולקרוא לו על שם הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי, כהוקרה ותודה ששחרר את פלשתינה מעול השלטון הטורקי. אורכו של הרחוב 2.8 ק"מ שמתחילים בטיילת, בכיכר המזרקה בהרברט סמואל, ומסתיימים בכיכר המושבות, בואכם רחוב עליה ושוק לוינסקי. הרחוב תוכנן ונבנה כציר המסחר והמגורים המרכזי של העיר, שכלל בין השאר חמש כיכרות, בית כנסת גדול ושני מלונות מפוארים. היו שנים בהן אלנבי נחשב לבולוואר של תל אביב, הרבה לפני תהילתו של רחוב דיזנגוף. הוא היה אז חשוב ויוקרתי, וסוג של מוזיאון ארכיטקטוני פתוח עם הבניינים הכי יפים בארץ, שחלקם נראו כארמונות לבנטיניים מפוארים.
אל הפאר האקלקטי הצטרף גם הקזינו, שלמרות שמו לא תפקד מעולם כבית הימורים אלא כקפה-מסעדה ומועדון ריקודים. הוא הוקם ב-1922 במבנה מפואר על החוף, בקטע שחיבר את אלנבי לים. בקפה נהגו לבלות כל השמנא והסלתא מהארץ ומהעולם, לצד תושבים בעלי ממון, שהעניקו לקזינו ולטיילת את התואר הנחשק - הריביירה העברית הראשונה.
"תקופת הזוהר של הרחוב הייתה בשנות ה-20 וה-30, אז היה מאוד מוקפד, אירופאי, שהביא את תל אביב למקום משמעותי", אומרת שירה לוי בנימיני, מתכננת ערים, אוצרת תערוכות ופרויקטים אמנותיים ואדריכלים, ומנכ"לית בית ליבלינג, שמוסיפה: "ברחוב היו כיכרות ובתי קולנוע שייצרו תרבות בילוי. ליד כל כיכר היה בית קפה מפורסם – קפה נגה בכיכר מוגרבי, קפה חפציבה, קפה שלג הלבנון, וקפה ספיר בביאליק, בסמוך לכיכר מגן דוד, שיצרו תרבות בילוי".
ואז הגיעו המהפכים והשינויים ברחוב. ב־1929 חל השינוי הראשון, אז חויבו בעלי הבניינים להפוך את קומות הקרקע לקומת מסחר ונפתחו חנויות בגדים, רהיטים, קונדיטוריות ובתי קפה בניחוח אירופה הקלסית. וזה לא היה המהפך היחיד. באותה השנה חולל האדריכל יהודה מגידוביץ', מי שהיה המהנדס הראשון של העיר ותכנן לא מעט בניינים ברחוב, מהפך נוסף כשהעביר את האדריכלות התל־אביבית מסגנון הבניה האקלקטי לסגנון הבינלאומי, המודרני.
"אלנבי יוצר חיץ בין העיר הלבנה לבין השכונות הדרומיות וממלא תפקיד חשוב – מצד אחד מחזק את החלק הבורגני של העיר ומצד שני מחזק את השוליים שלה", אומרת לוי בנימיני. "מדובר ברחוב רלוונטי ודינמי שיודע להחזיק את הכל, כולל אלנבי של מעלה ושל מטה."
עד שנות ה-60 הרחוב נחשב ליוקרתי ועמד בסטנדרטים שהועידו לו הבריטים אבל אז הגיע המהפך השני כשהרחוב הפך לציר תנועה מרכזי עמוס באוטובוסים. חלק גדול מתושבי הרחוב, יחד עם תושבים ממרכז העיר, עזבו אותו לטובת מגורים בפרברים. עם עזיבתם השתנתה האוכלוסייה, הגיעו הרבה סוחרים, נוצרה תנועה ערה והרחוב היוקרתי, האלגנטי, הפך למחוספס, רועש והמוני".
בסוף שנות ה-80 סומן מהפך נוסף, שהפעם לקח את הרחוב נמוך, להכי סליזי שיש – מועדוני חשפנות, חנויות סקס, בתי קולנוע שהקרינו סרטים פונוגרפים מסביב לשעון, זונות שישבו בפתחי החנויות, מלונות מעופשים עם דיי יוז וברים עם שומרי ראש אימתניים שעמדו בכניסה אליהם.
שנות ה-90 היו הרנסנס של המועדונים ברחוב ובראשם קולנוע אלנבי, שהפך ב-1994 למועדון אלנבי 58 וסימן את המהפך הנוסף – רחוב עם חיי לילה סוערים ומופרעים, שהתמקדו במשולש אלנבי-שנקין-קינג גורג'. כאן נולדה סצנת מועדונים לוהטת וכאן שמעו לראשונה את המושגים God is a DJ ו- After party – המסיבות שלאחר המסיבות שנמשכו עד שעות הבוקר המאוחרות. מבחינת תושבי הרחוב הוותיקים חיי הלילה הסוערים היו סוג של סדום ואמורה, ובמטרה להשיב להם את השקט ואיכות החיים העירייה סילקה את הזונות והורתה לסגור את כל מועדוני החשפנות, הברים והדיסקוטקים שפעלו בו, ובא לאלנבי הגואל.
מהפך נוסף, ויש שיאמרו מפנה חיובי שלקח את הרחוב לתחייה והתחדשות, החל בראשית שנות ה-2000. לוי בנימיני: "בשנים אלה התחילה יזמות אינטנסיבית של מלונות, מסעדות ובתי קפה, שנפתחו בשל הענקת יותר היתרים, זכויות בניה ותוספות, שמושכים יזמים ומשקיעים שמניעים את השינויים ברחוב, בהם גם את השינוי החברתי, התרבותי והתיירותי. תקופת התחדשות נוספת, עתידית, תחל עם נסיעת הרכבת הקלה, שעם תמהיל שימושים נכון בין מגורים ומסחר, פיזור נקודות עניין ומוקדי השתהות לאורך הרחוב, שיפוץ חזיתות הבניינים ומפלס הרחוב וטיפוח המרחב הציבורי, יביאו לו את הרנסנס הגדול".
מה יקרה לאלנבי אחרי שכל הבניינים יעברו שימור?
"הרחוב ישנה את צביונו ואופיו. סופסוף הוא יהיה יותר נעים ונגיש לכולם ויחזור להיות רחוב יוקרה, גם לתיירים".
המהפך התחיל
על אלנבי נאמר שהוא כמו תיבת אוצרות שמתגלה תוך כדי טיול לאורכו, וברגע שיוסרו מהבניינים האבק והפיח, וידללו את עצי הפיקוס העבותים, המסתירים אותם, הם יתגלו במלוא יופיים ויחזירו לרחוב את תפארתו. הרחוב לא מתיימר להיות משהו נעלה אבל בנושנות, באפרוריות, בחספוס, בצפיפות ובחנויות של 'פעם', יש משהו אחר, אמיתי, אותנטי. יש שאוהבים, יש שפחות, אבל מה שבטוח קשה להישאר אדיש נוכח האקלקטיות שלו.
בדומה לשכונות נווה צדק, כרם התימנים, פלורנטין, מתחם נגה ויפו העתיקה, גם אלנבי עובר סוג של ג'נטריפיקציה - תהליך עירוני-חברתי-תרבותי של התחדשות פני הרחוב, תחלופת עסקים, דחיקת הדיירים המקוריים, החלשים, שבמקומם מגיעה אוכלוסיה חזקה יותר שמשנה את אופיו. קשה לדמיין כיצד אלנבי, ציר התנועה העמוס, הרועש, המפויח, יהפוך בשנים הקרבות שוב לשאנז אליזה, וצריך דמיון מאוד פורה כדי לראות את זה מתממש. מצד שני, במשך עשור אמרו את אותם דברים על רחוב יפו הירושלמי, וצאו וראו איך הוא הפך לרחוב התיירות והשופינג הכי תוסס בעיר. התוכניות התל אביביות מדברות על שילוב אולטימטיבי בין מסחר, מגורים, תיירות ותרבות עירונית, שיעניקו לו את אופיו המתחדש ויהפכו אותו שוב לרחוב משמעותי.
כדי שזה יקרה יש צורך ליצור ברחוב הסואן תמהיל חדשני, מעניין, אחר, ואומר לא רק פתיחה של עוד מלונות אלא גם מוקדי תרבות, תיירות, בילוי, קולינריה ושופינג אטרקטיביים, אטרקציות, אירועים ופינות ישיבה מוצלות, שיהוו גורם משיכה מעניין לתיירות הפנים, ובעיקר לתיירות הנכנסת.
בימים אלה מציינת תל אביב עשור להכרזתה כעיר עולם, והיא נושאת בגאון לא מעט תארים תיירותיים בינלאומיים, שהוענקו לה על ידי חשובי המגזינים והאתרים בעולם. ב-2020 נבחרתה על ידי מגזין פרובס לאחד מ-20 יעדי התיירות הכי טובים ומבוקשים בעולם, לצד לאס וגאס, בנגקוק, טוקיו ודובאי; במרץ 20 הנשיונל ג'יאוגרפיק בחר בה לאחד מחמישה טיולי החובה בעולם; באוגוסט אשתקד נכנסה לרשימת ערי המסיבות הכי טובות של חברת התיירות הבריטית Slotsia, והשנה הוכתרה על ידי EuroNews כאחת מ-11 ערי המסיבות הטובות בעולם.
למרות התארים, פרנסי העיר לא נחים על זרי הדפנה ובשנים האחרונות הפכו אותה לאתר בניה ולפקק תנועה אחד גדול, במסגרת העבודות להקמת הרכבת הקלה והכשרת מסלולי האופניים. השיפוצים והשדרוגים לא יפסחו גם על אלנבי, בו צפוי לעבור הקו הסגול, מקווי הרכבת המרכזיים שיוביל מפתח תקווה לים. העבודות יכללו בין השאר גם תוכניות לפיתוח תיירותי, שישפיעו באופן דרמטי על עתידו. כדי לשמור על מאפייניו ביום שאחרי קידמו בעירייה מסמך מדיניות שבחן נושאים רבים לאור השינויים שיחולו ברחוב, בין היתר סקר תשתיות טבע עירוני, שמירה על העצים, שימור מול פיתוח והתחדשות, מסחר בין הבניינים והחזרת הקיוסקים, חצרות פנימיות, שיפוץ כיכרות קיימות ויצירת כיכרות חדשות. כך למשל בית הכנסת הגדול, עמודי הקשתות והכיכר המקיפה אותו במתחם הר סיני, עומדים לעבור שימור, כך גם כיכר המושבות וככר האופרה (באלנבי פינת הרברט סמואל), שתהפוך למדרחוב בין הטיילת לרחוב הירקון. גם חלק גדול מ-150 הבניינים ברחוב יעברו הליך שימור, שיפוץ ושדרוג, שיחזירו להם את יופיים.
במסגרת השיפוצים קטע הרחוב מיהודה הלוי ועד בן יהודה יהפוך למדרחוב ללא תנועת כלי רכב, פרט לרכבת ולאופניים. העבודות צפויות להתחיל באוקטובר 2022 וסיומן צפוי ל-2026-7, מועד הפעלת הקו הסגול, שיעצור ב-4 תחנות לאורך הרחוב.
הרחוב יהפוך לציר תיירות מרכזי שינקז אליו כמה מהפרויקטים העירוניים, החשובים ביותר בתחום. בין הפרויקטים: שדרוג שוק הכרמל; פתיחת תחנת מידע תיירותית בכיכר מגן דוד; הקמת בית העיר החדש ברחוב ביאליק.
אל אלה מצטרפים לשביל העצמאות, שעובר גם באלנבי, שהפך לסיור הכי פופולארי בעיר. גם בית הכנסת הגדול, בפינת אחד העם, יעבור תהליך שחזור ושימור בהיקף עצום, ויכלול הקמת מרכז מבקרים לתולדות המקום וחיי הדת בעיר.
מלונות על רחוב אלנבי
מלונות הם לא דבר חדש ברחוב, להיפך. בשנותיו הראשונות פעלו בו שנים חשובים - סן רמו, שעוצב בשיק איטלקי והתמקם בכיכר הרברט סמואל, מול הים, והשני בן נחום, באלנבי פינת רוטשילד, שמוכר גם בשם גנוסר ונחשב למלון המפואר הראשון בעיר. הוא הוקם ב-1921, עוצב בסגנון אקלקטי עם עמודים, קשתות ומגדל ובראשו כיפה. הבניין עבר שימור מחמיר, מתפקד כבית משרדים ונחשב גם היום לאחד מהיפים בעיר. לאורך הרחוב יש 20 מלונות, חלקם קלאסיים, חלקם בוטיקים, לשלושה ווייב בלייני והשאר סוג של הוסטלים משודרגים. בנוסף, צפויים להיפתח עוד מלונות לאורך הרחוב וכן בצירים המקבילים, בהם ברחובות הרצל ונחלת בנימין, שיצטרפו למלונות החדשים שהושקו לאחרונה באוף אלנבי – בהם Sam and blondi ברחוב שנקין, INK ברחוב ברנר ומלון אלברטו ברחוב אחד העם, שיפתח ב-2022 על ידי רשת ישרוטל.
מלון פוליהאוס
אלנבי 62
הראשונים בגל המלונות החדש אלנבי היו ליאון אביגד, ניצן פרי ושותפיהם, בעלי רשת מלונות בראון, שזיהו את הפוטנציאל, התמקמו ברחוב לפני כעשור וסמנו את המהפך. נכון להיום הם מחזיקים בארבעה מלונות ברחוב, וידם נטויה.
פוליהאוס הוא הראשון שלהם ברחוב והוא ממוקם בפריים לוקיישן – צומת אלנבי-נחלת בנימין, בואכם לשוק. בניין המשרדים היפה זכור לוותיקי העיר, ובכלל, בשל "הפיל" - חנות נעלי הילדים המיתולוגית שפעלה בקומת הקרקע.
המלון מחובר לדופק של העיר ולאהבות של הצעירים (והצעירים ברוחם) המתארחים בו. הוא משדר קצב של בילויי מסביב לשעון במלון עצמו ובסביבתו הצמודה – בחמארות ובדוכני השוק, בשנקין, בים ובכל המסעדות והברים הכי טרנדיים, שנגישים במרחק צעד וחצי. במלון 40 חדרים וסוויטות שעוצבו על ידי המעצב הבינלאומי קארים ראשיד. רוב החדרים קטנים מעט אך מעוצבים ומנוצלים בצורה מקסימאלית וארגונומית. הוא מומלץ למי שאוהב להסתלבט ביום בבריכת האינפיניטי שעל הגג, בסאונה, בג'קוזי ובעיסוי טוב, ולאחריהם להתרווח על הספות עם קוקטייל מהבר שחולש על העיר מגבוה, להתענג על מוזיקה טובה מול השקיעה, לבלות אל תוך הלילה ובסוף יום להיזרק על מיטה נוחה.
בעניין ארוחת הבוקר, יש תפריט בקטנה שמוגש בבר, ואפשר לסעוד באחד מבתי הקפה הסמוכים שמאפשרים ולהתחבר לקצב המקומי.
מלון הרברט סמואל אופרה
אלנבי 1
בראשית היה כאן קולנוע קסם, ב-1948 שימש את מפקדת חיל הים, אחר כך היה מקום מושבה של הכנסת הראשונה ובהמשך עבר לידי האופרה הישראלית. כשהאופרה עזבה הפך לקניון שלא צלח. לפני שנתיים בדיוק, בצעד נועז, החלל הפך למלון יפה ואלגנטי שמעוצב בצבעים בהירים שמנהלים דיאלוג עם כחול הים הנשקף ממול. המלון עושה הרבה כבוד להיסטוריה של ראשית העיר ומציג מוצגים ארכיוניים ותערוכת תמונות היסטוריות, מרגשות, מעברו של המקום, הרחוב וסביבתו, שמוצגות בכל החללים והמסדרונות. הלובי ממוקם בחלל מרכזי, גדול וגבוה, שנשאר כשהיה, ומסביבו שתי קומות פנימיות שהגישה אליהן באמצעות מעלית שקופה.
במלון 115 חדרים גדולים ומרווחים ומיטת קינג סייז גבוה במיוחד. חלק מהחדרים צמודי מרפסת עם פנורמה לים ולחלקם נוף לעיר ולחצר הפנימית. כאן תוכלו להתענג בספא, בחדר הכושר, במרפסת השיזוף, בבריכה האינפיניטי שמשקיפה לים, בפינת הקריאה ועם כוס יין בבר שבלובי. בונוס למלון - מיקום מרכזי ונגיש לטיילת, לחופים, ולכל המסעדות והברים בסביבה.
הרברט
אלנבי 4
הרברט הוא מלון בוטיק חדש, מלא קסם, ולמרות מיקומו בכיכר הומה ותוססת מול הטיילת והים, ברגע שפותחים את דלתות העץ הגדולות, ונבלעים לתוכו, הוא משדר שקט, חמימות ורוגע בסגנון המלונות הקטנים בסמטאות פריז. הוא ממוקם במבנה לשימור ואל תתנו לסיפורים ולמיקום שלו להטעות אתכם במה במה שהיה שם בעבר, להפך. רשת הרברט סמואל, בעלי המלון, שיפצה גם את חיצוניותו, וכן את קטע הרחוב וכל המבנים הצמודים אליו, והעניקה להם מראה בהיר ורענן, ששדרג את סביבתם.
במלון 30 חדרים בגדלים שונים ורובם צמודי מרפסת שמשקיפה לים. בלובי יש בר בסגנון אנגלי, ואת הארוחות, הבריכה, הספא ושירותים נוספים, מקבלים מהאופרה, המלון השכן שגם שייך לרשת.
WOM
אלנבי 21
בשיא תיירות הלואו קוסט בארץ היה למעצבת ליהי גרסטנר רעיון גדול, מלון פודים, או קפסולות בפי התרמילאים, שמציע חווית אירוח קומפקטית במחיר נגיש לכל כיס. מדובר במסדרונות עם 47 חדרוני שינה בגודל 5 מ"ר, ללא חלונות (לא לקלסטרופובים), ומיטות שמסודרות בדרוג, בסוג של טטריס, כך שאחד ישן מול השני ולא מעל. יש גם חדרוני יחיד וחדרונים זוגיים עם במה ומזרן גדול שצריך לטפס אליה בסולם. לכל מיטה הניצול מקסימאלי של השטח, הנגיש במרחק הושטת יד, גם בשכיבה, – מגירת אחסון עם כספת, שולחן עבודה, טלוויזיה, מערכת שמע, כיורצ'יק, מנורה, מדפים וווי תליה. השירותים משותפים לכל מסדרון, כך גם המטבחון המאובזר, שולחן האוכל והסלון, הפונה לרחוב.
מעבר לאירוח המקום מחזק את המעורבות בקהילה במסגרת תערוכות אמנות שהוא מציג בגלריה החברתית, הצמודה, בסיורים עירוניים, בעדכון לגבי אירועי תרבות וקולינריה ועוד. ליהי חברה לרשת מלונות בראון וחולקת את אותו הבניין של מלון הלייטהאוס, ואומר שאורחי הפודים מוזמנים להשתמש בכל המתקנים, השירותים, הברים ומסעדת המלון.
הוטל 75
אלנבי 75
ההוטל הושק החודש מחדש לרגל שיפוצו ותוספת של עוד 20 חדרים (סה"כ 40 חדרים), שהפכו אותו למלון בוטיק אורבני, צעיר, מזמין ובמיקום מעולה. הסלוגן של המלון הוא
– Feel Local וככזה הוא רוצה לגרום לאורח להתחבר לסצנה העירונית ונבנתה לו שפה עיצובית קלילה וייחודית, הכוללת כניסה מלאת חן וצבעוניות, שמעצבה כרחוב עירוני עם חלונות, חבל עם כביסה תלויה, ורוכבי קורקינט. בקיר אמנות נוסף, שזכה לכינוי "הרכלניות" שולבו ביטויי סלנג מקומי מלאי הומור. כמו בכל מלון בוטיק בעיר, כמעט, גם כאן החדרים לא גדולים במיוחד אבל מאוד נוחים וצבעוניים. חלק מהחדרים פונים לרחוב ומהחלונות נשקפים צמרות עצי הפיקוס העבותים שמסתירים אותו ומכניסים קצת ירוק פנימה. למרות שהוא ממוקם ברחוב הראשי הרעש לא נשמע בשל החלונות עם הזכוכית הכפולה.
למלון בית קפה וגינה מתוקה, וכן מעדנייה קטנה מלאה בגודיס מבית סיליה ורביבה וקפה של mauro. הקפה בשירות עצמי ופתוח גם למי שאינו אורח המלון.
מה אסור לפספס ברחוב אלנבי והסביבה?
באלנבי אין באמת אטרקציות תיירותיות, מוזיאונים או אתרים היסטוריים להתעמק בהם. הרחוב עצמו הוא סוג של מוזיאון פתוח לשוטט בו בכיף. חובבי האדריכלות יקבלו כאן סחרחורת והשראה, אוהבי הנוסטלגיה ימצאו את מבוקשם בחנויות הישנות, ומחפשי המציאות, שמלות הפיאייטים והשופינג הזול יחגגו בו ביג טיים. ואם תרצו עוד, תמיד תוכלו להתפצל מאלנבי לטיול בשדרות רוטשילד, ברחוב שנקין, בנוה צדק ובכרם התימנים, או לרדת לטיילת ולים.
אם אתם בעניין קולטורה, ביאליק הוא הרחוב שלכם, שם תקבלו מנה גדושה ואיכותית של מוזיאונים לאמנות (בית ראובן רובין ובית העיר), שירה וספרות (בית ביאליק) היסטוריה, עיצוב וארכיטקטורה (בית ליבלינג) והיסטוריה עירונית (בית העיר). אמנות מסוג אחר תוכלו לראות ביריד האמנים במדרחוב נחלת בנימין (בימי שלישי ושישי).
איפה אוכלים ומבלים?
אלנבי הוא רחוב של הרבה אוכל רחוב מכל המינים, הצבעים, העדות, העמים והטעמים. וגם של בתי קפה היפסטרים להתנחל עם אספרסו, נשנושים ולפטופ כמו למשל בבר גאולה המדליק (אלנבי פינת גאולה), שבערב מוציא למדרכה שרפרפים, כיסאות נוח ושמשיות, משל הייתם בחוף ים אורבני. אתם כבר שם? ממש ממול נפתח השבוע הבייקרי של הקונדיטור ערן שרויטמן שמבטיח הרבה קלוריות טעימות לתושבי השכונה. ואם בהמלצות עסקינן, אי אפשר בלי ג'סמינו באלנבי 99 , שבשביל הפיתה קבב שלו שווה לעמוד 20 דקות בתור גם שבחוץ שרב למות.
אם אתם בענייני ארוחה איטלקית, רומנטית, שריינו מקום בק'וצינה תמר, בפינת הס. שבו בחוץ, סביב שולחן עם מפה צחורה, נר קטן, כוסות יין, ותרגישו לרגע שאתם סועדים על מדרכות פריז או פרינצ'ה, או רומא. נו, בטח הבנתם.
קפה אסמבלאז'
אלנבי 48
יש לו חזית חמודה פתוחה לרחוב, שנראית כמו בר-מזנון של כריכים, סלטים ושתייה לעצירת קיווקי על הדרך. אבל זה רק בחזית, והיא מטעה. אם תכנסו פנימה הברמן ילחש על החצר הסודית שמסתתרת בין המטבח לשירותים. כנסו, תופתעו כי באחת תתגלה חצר גדולה ומוצלת להתנחל עם בן זוג, חברה, חבר'ה, מחשב, ספר. יו ניים איט. נכון, חם אבל היי, הם מחזיקים במזגנים ניידים שהם תותחי על מקררים עד הצטננות. אה, והאוכל, וקוקטייל האבטיח, הם בהחלט סיבות לבוא במיוחד, כי הם טובים, קלילים ובינגו לליל קיץ. התפריט משתנה לאורך היום ואנחנו, שהגענו בערב, זכינו להיות שפני טעימות ולטעום ממנות הטסט של השף אופיר טוטי, שברזומה שלו בישול בבית רומנו ובסלון של אייל שני.
אז אכלנו קלמרי על מסבחה, שיפוד שרימפס עם יוגורט וסומק, ברוסקטה סביצ'ה מצוינת, רוסט שייטל מעולה צרוב עם סלט עלים, ושרימפס אנד צ'יפס עם 3 מטבלים, שכבר חוזרת בשבילו. הקפה ממוקם במלון אסמבלאז', בבניין לשמור בין 92, שעורך ערבי תרבות ומוזיקה ומציג תערוכות אמנות במדרגות, במסדרונות, בחדרים ובביתן שבקצה החצר. אז בין מנה למנה קפצנו לאתנחתא אמנותית ושילבנו בכיף בין קולינריה לקולטורה.
Méli-Mélo
השף מאיר אדוני חזר לעיר והוא מנצח על המסעדה, הממוקמת ברופ טופ של מלון BOBO, ומשקיפה ממרום הקומה ה-20 על העיר. התפריט שלו אקלקטי, ואומר שילוב של מטבח ישראלי, ים תיכוני, יפני וצרפתי, ותסמכו על אדוני שהוא יודע לג'נגל איתו טוב-טוב. המנות מקוריות, מסודרת יפה על הצלחת, הטעמים נהדרים כמו שאדוני יודע, רק שאין הלימה בין הגודל למחיר, ואומר מנות קטנות מידי בכסף גדול מידי (שני פאני פורי במילוי סביצ'ה טונה ב-64 שקלים, צ'זיקי עם סלט מנגו 81 שקלים, קרפצ'ו חציל ופיסטוקים 73), וכדי לשבוע באמת צריך להזמין את הכל, כמעט. הקוקטיילים מהבר עושים את העבודה, המוזיקה טובה, וככל שנכנסים אל תוך הלילה המסעדה הופכת ללאונג' באווירה סקסית.
המלון ממוקם בצנטרום של אלנבי פינת רוטשילד ויש בו בר נוסף צמוד בריכה על הגג, בינגו לבילוי בלילות החמים.
לייטהאוס סקיי-בר
אלנבי פינת בן יהודה
גם הלייטהאוס הוא מלון בוויב של בילוי סביב השעון, שנותן חוויה מסוג אחר. יש בו משהו מגניב, מסתורי, ומאחר והוא מותאם לבלייני הלילה (אבל לא רק) המסדרונות שלו אפלוליים כדי לטשטש בין היום ללילה. יש לו 180 חדרים וסוויטות, בהם עם ג'קוזי בטרסה, חלון הפונה לים או יציאה לגינת חדר האוכל. אבל אנחנו לא פה בשביל המלון או הספא, אלא בשביל הברים שלו, שנחשבים להכי לוהטים בעיר. אחד ממוקם במרתף, והוא דאנס-בר גדול, שני סקיי-בר שממוקם בקומה 18, על גג המגדל שחולש על פנורמת 360 על העיר.
המלון אגב, ידוע גם בארוחות הבוקר המעולות שלו, שפתוחות גם לאורחים מבחוץ, והבונוס, אפשרות לאכול במרפסת הג'ונגל לצד המזרקה, הנדנדה והג'ירפה.
בית ליבנלינג
אידלסון 29
אם תרצו לגלות עוד על אלנבי, סורו לבית ליבלינג, שם מוצגות תערוכות מעניינות בנושא שימור הרחובות והבתים בעיר, בהן תצוגה מעניינת של השימור והפיתוח ברחוב, העוסקת בהשתנות הרחוב ב-4 נקודות מבט שונות - עירייה, אדריכל שימור, יזם ותושב. הכניסה ללא תשלום.
ב-30.7.21, ובכל שישי האחרון בחודש, נערכים באלנבי וברחובות הסמוכים לו סיורים מודרכים בנושא אדריכלות, אמנות ומה שביניהם | מחיר: 60 שקלים | לעוד פרטים