רמלה היא עיר של ניגודים וגם עיר של חיבורים. יש בה תמהיל מרשים של תושבים מכל קצות תבל, משלוש דתות לפחות. הרבה אינפורמציה כבר שמעתם על רמלה, אך על כך שהיא עוברת בשנים האחרונות גל נהדר של פריחה אומנותית נראה לי שלא ידעתם.
זה הזמן לעשות ספוילר קטן – בכתבה זו לא תקראו מילה על השוק וגם לא תאמר אפילו פעם אחת המילה חומוס. המיתוג החדש של העיר שנעשה בעידודו הצמוד של ראש העיר "רמלה עיר עולם" מאוד נכון. תמהיל יוצא דופן של אומנים עם הרבה רצון טוב ותעוזה התקבצו לחגיגת האומנות העוברת בשנים האחרונות על העיר.
> רוצים להגיע לביקור בעיר? המלצה לביקור של כל המשפחה
המוזיאון העירוני של רמלה, ובו גם מרכז יד לבנים, נחנך בשנת 2001 בבניין היסטורי שנבנה בשנת 1922, אשר שימש את עיריית רמלה תחת המנדט הבריטי ממוקם במרכז הלב הפועם של העיר ברחוב הרצל. מיקומו המיוחד יוצר קשר בין העיר והאומנות שבה.
אוספי המוזיאון כוללים פריטים ארכיאולוגיים, תמונות ומסמכים מתולדות העיר. מבחר אוספים מיוחדים, כמו אוסף סבונים מסורתיים מראשית המאה העשרים, אוסף כרטיסי ברכה "שנות טובות" וכן אוסף של חפצים ביתיים וכלים למלאכות הבית מתקופת המעברות.
מוקד הביקור שלי במוזאון היה המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR הכולל שני חדרי תצוגה בהם מוצגות בימים אלו שתי תערוכות מעניינות במיוחד. אוצרת: ד"ר סמדר שפי.
'ואז יבוא השקט' - רותי הלביץ כהן
ברגע שנכנסים לתוך המבנה נחשפים למייצב עם 3 עבודות על בדי ענק היורד מהתקרה ועד לרצפה היוצר חלל רב ממדי מרגש. השימוש במראות המוצבות על הרצפה ומשקפות את הבד הצבוע מגביר את עוצמת החוויה. כשניצבים מול הציור מבחינים בדמות נשית שסועה המתארת פרוק ובנייה מחדש של הגוף. האומנית רותי הלביץ משלבת ביצירה שלה חומרים ממוחזרים המקשרים אותה לילדותה בחדרה (להוריה היה בית מסחר לחומרי בניין) שכל המוצרים בו הודבקו בסרט דביק עם לוגו בו אפשר לחזות בכל המיצגים .
הדמות הנשית מהתקופה המיתולוגית ועד ימינו מהווה חוט מקשר בו אפשר להבחין בכל יצירותיה של הלביץ כהן. "יצירותיה האינטנסיביות, לעיתים באורח קשה, מספרות סיפורים, סיוטים, חלומות ואגדות. הן אומרות שירה ומשמיעות זעקה כישויות עצמאיות שמחפשות את דרכן בעולם", כותבת האוצרת ד"ר סמדר שפי.
'קרעים וחיבורים וקרעים'
תערוכה נוספת המוצגת במקום הינה של הזוג ליצירה וגם בחיים אנה חייט וסלבה פירסקי בשם 'קרעים וחיבורים וקרעים' - עבודות יפהפיות שנוצרו במיוחד לתערוכה. צילומים המודפסים על בד, חלקם קרעי צילומים תפורים ביד, ואחדים רקומים בחוטים משתפלים. "כל הצילומים צולמו ליד ביתנו " מספרים בני הזוג תוך שימוש במצלמת פולרואיד ישנה מסוג שייצורו נפסק ב- 2007ו הודפסו על בד קנוואס בשיטות "של פעם". המיצגים מעבירים את התחושה החזקה של הכאב החד הפרוק וההרכבה מחדש של העולים ממדינות מזרח אירופה/ רוסיה , מהמתרחש בשנה האחרונה במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, בשילוב עם החיים המורכבים שלהם כאן בארץ כאומנים יוצרים.
אנה חייט מספרת ש"תפירת הצילומים, מהלך חדש, החלה בהשפעת היכרות עם ה'קינצוגי', טכניקה יפנית המדברת על ריפוי / תיקון של כלים שבורים על ידי טיפול עדין - ריפוי קרמיקה המדגישה קווי שברים, כלומר משמרת את ההיסטוריה של הכלי ולא מנסה להסתיר פגמים. השימוש בתפירה ורקמה בתוך צילומים יוצר עבודות הנעות בין דו-ממד לתלת-ממד. אנחנו יוצרים הכול ביחד, מלאכת הרקמה היא עלי". "חייט ופירסקי יצרו עבודה בה זר אדמוניות מונח על צדו, כנוע כאילו הוכרע במאבק, וטלאים וחיבורים וחוטים פרומים משלימים את תחושת הייאוש המלנכולי העולה מהדימוי", מספרת ד"ר סמדר שפי.
הביקור בתערוכה ריגש אותי בצורה שממש קשה לי לתאר במילים העוצמות והאמירה בצבע בציור, בחומר הינה ברורה בלי לומר מילה אחת מפעימה כל פעם מחדש.
ממליצה להגיע לראות את התערוכות – מדי יום נעילה: 28.2.23
תרבות בכל פינה
מפעלי התרבות המתחדשים אינם מסתיימים במוזיאון רמלה. לפני כשנה שופץ המתנ"ס המקומי בו אולם מופעים מרשים בו מתקיימות הצגות למבוגרים ולילדים.
כמו כן, הוקמו קבוצות צעירים הנפגשים ושרים ומעלים הפקות מקומיות נהדרות לדוגמת הרכב ווקאלי רמלה שמציג את "אשת שיר" . שירים שנכתבו על נשים שנשזרו יחד בסיפור חביב המועלה בימים אלה ברחבי העיר בפני צופים מבוגרים וגם בני נוער.
את בריכת הקשתות של רמלה כולנו מכירים עוד מהסרט האייקוני של חסמב"ה . המתחם כולו עובר בימים אלה שיפוץ עמוק – נבנה במקום מרכז מבקרים ובו יוקרן סרט המספר את תולדות הבריכה. לאחרונה הוסף לחוויית השייט בבריכה מיצג אור קולי – "בבואה" עבודה של דור זליכה לוי המדגימה את המיוחד בין ערבים ליהודים.
היצירה, בת 20 דקות, מבוססת על שירים ערביים פופולריים שפייטנים יהודים חיברו להם מילים בעברית. השירים בשתי השפות הוקלטו מחדש והם מושמעים במקביל משמונה רמקולים שנתלו ברחבי הבריכה. מנגינת השירים הערביים והפיוטים היהודיים זהה, כך שהשמעתם במקביל יוצרת יחסים הרמוניים מורכבים בין קולות השירה בעברית ובערבית. במקביל לשירה על קירות הבריכה מוצג עיגול שהינו מרכזו של העוד – כלי מיתר מזרחי שבזמן השירה מיתריו רוטטים.
הביקור ברמלה הרשים אותי מאוד. היכולת של האומנות המיוחדת להיות גשר, מטפלת והחברת את המפריד רגשה והדגישה עבורי את הצורך הקיומי היום לחיבור.