מה בין שואה לנהנתנות? לכאורה שני עולמות מקבילים שלא ייפגשו לעולם, אבל רק לכאורה, כי כשעולים למרומי הגבעה הירוקה מגלים שהיא מנפצת כל סטיגמה אפשרית, כמעט, ושני העולמות האלה מתקיימים בסינרגיה מפתיעה, מחזקת, אופטימית, משמחת וטעימה במיוחד.

ראשיתה של הגבעה ב-1949 אז התנחלו עליה ניצולי שואה שנטעו יתד, הקימו קיבוץ והחלו בחיים חדשים מלאי תקווה ואופטימיות. בשנה האחרונה התיישבו על אותה הגבעה יזמים צעירים מלאי חזון ואנרגיה והקימו מתחם בילוי וקולינריה שהוא לכאורה דיסוננס גדול. מצד אחד מוזיאון שמנציח את זכר השואה, משמאלו אמפיתיאטרון בו נערכות הופעות מוזיקה, ומולו מסעדות ובתי קפה – הנהנתנות והחיים הטובים, שרק מדשאה מטופחת חוצצת ביניהם אבל גשר אחד, בלתי נראה, מחבר ביניהם. גשר של תקווה, תקומה ואופטימיות שחיים בהרמוניה זה מול זה. כזהו קיבוץ לוחמי הגטאות, שהקימו מי שניצלו מהתופת, הגיעו לארץ בדרך לא דרך והחלו כאן חיים חדשים.

אבל הטיול שלנו הפעם לא עוסק בכאב, בעצב ובחושך. להיפך, הוא הכי אור גדול שנותן זרקור על אתרים ומיזמים תיירותיים שמנהלים דיאלוג מרתק בין הבחירה בחיים לבין ההיסטוריה, המורשת, התרבות, האמנות, הקולינריה והאירוח. את אלה הביאו בני הדור השני והשלישי שהסתובבו בתל אביב ובעולם הגדול וחזרו לקיבוץ כדי לגדל ילדים ועסקים.

לוחמי הגטאות  (צילום: Samion Buchas, shutterstock)
המקום שהפך את הכאב לאור. לוחמי הגטאות|צילום: Samion Buchas, shutterstock

בין אור וצל

פתחנו את הבוקר הקיבוצי בהכי מתוק ומשמח שיש, עם העוגות והמאפים הנהדרים של עטר מקורון פטיסרי, והמשכנו במרתון קולינרי עד השקיעה, אליו עוד נחזור. בין לבין טיילנו עם טלי שנר, דור שני לניצולי שואה שנולדה וגרה בקיבוץ שהוריה היו ממייסדיו. טלי הובילה בעקבות "ילדות בין אור וצל - לגדול בלוחמי גטאות" – סיור מרתק בין ראשית הקיבוץ לבין שבילי ילדותה, שהיה מרגש, קצת עצוב וגם קצת מצחיק, אבל הכי לא קודר כמצופה ממקום שעבר, חי ומנציח את השואה.

"יום השואה היה אצלנו חג עצרת, אירוע משמעותי בו כל החברים היו מגויסים, כולל הילדים שהיו מכינים כריכים לעובדים ובערב היו מניחים את  הזרים. אחר הצהריים, טרום פתיחת הטקס הרשמי, היה שמח במשק. החברים היו מתכנסים בבתים, שותים קוניאק, אוכלים דג מלוח, קרפלך, פליגלך, פיפיקלך, רוגלך, ועוד מיני מזונות שמסתיימים ב"לך", מארחים את ראשי המדינה ומרימים איתם כוסית. בערב כולם לבשו בגדי "חג" והלכו לעצרת", היא נזכרת ומוסיפה, "היו שלושה פרקים קבועים שהתקיימו תחת הכותרת של החורבן, המרד והתקומה, וזו בעצם מהות הקיום של הקיבוץ ושל הסיור שלנו – הרצון לחיות חיים רגילים ולתת לשואה לרחף מעל כמו ענן, ולא לגדל דור שני לשואה".

סיור בין אור לצל שביל החלב (צילום: אריאלה אפללו)
עוברים בשביל החלב של הקיבוץ|צילום: אריאלה אפללו

בית התינוקות (צילום: אוצרות הגליל)
בית התינוקות של הקיבוץ|צילום: אוצרות הגליל

היא הובילה אותנו ברחבי הקיבוץ היפה, כשנקודת ההתחלה הייתה בגבעה עליה הקימו את האוהלים והצריפים הראשונים. אחד מהצריפים שימש כארכיון בו נאספו חפצים, מסמכים, תמונות, מכתבים ועדויות שסיפרו את סיפור השואה והגבורה, שהפכו לתערוכה חינוכית ואת הצריף למוזיאון קטן אליו נהרו מכל הארץ. המשכנו למבנה המקלחת הציבורית, עם כל הסיפורים והפיקנטריה, לבית הילדים, שם סיפרה על החינוך המשותף שפסק ב-1982, ומשם לבית התינוקות שממוקם בסמטת שביל החלב.

ראשית הקיבוץ נוף (צילום: ארכיון קיבוץ לוחמי הגטאות)
הקיבוץ הוקם על ידי ניצולי השואה|צילום: ארכיון קיבוץ לוחמי הגטאות

לשאלה למה שביל החלב סיפרה טלי על האימהות המניקות שהיו רצות להניק את התינוקות ששהו בתינוקייה כששדיהן גדושים בחלב. האגדות המקומיות מספרות שהחלב טפטף להן כל הדרך אליהם. תחנה נוספת עוברת בחדר האוכל, שם מוצגת תערוכת צילום של ראשוני הקיבוץ והקהילה. ואגב חדר האוכל, הוא פתוח לארוחות צהריים לכולם ובשישי אפשר לקנות אוכל מוכן לשבת (11:00-14:30, 35-45 שקל לארוחה).

מחיר: 500 שקל לסיור לעד 20 אנשים | לפרטים נוספים בטלפון: 054-4993219

בית לוחמי הגטאות

הבית הגדול והמרשים, הממוקם בראש הגבעה ולצד האקוודוקט העתיק, הוא מוזיאון שהתחיל כארכיון קטן בצריף וב-1959 עבר אחר כבוד למוזיאון השואה הראשון בעולם והיחיד שהוקם על ידי ניצולי שואה. המוזיאון עובד על כל מנעד הרגשות תוך שהוא מציג, מספר, ממחיש ומנציח את השואה, את גבורת הלוחמים והניצולים ואת יכולתם לבנות חיים חדשים בארץ.

במוזיאון חללים  גדולים עם תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות ועיקר העניין הוא באולם יזכור החשוך, עם המסך הענק עליו רצות אותיות שעולות מלמטה עד שהן מתלכדות למעלה ויוצרות שמות של 4,700 קהילות יהודיות. כל שם נבנה ב-90 שניות וכשהוא מגיע שלם למעלה הוא מתנפץ בשנייה ומסמל את הקהילות שנעלמו ונחרבו בלילה אחד.

מוזיאון לוחמי הגטאות מבנה (צילום: אוצרות הגליל)
מוזיאון השואה הראשון בעולם. מוזיאון לוחמי הגטאות|צילום: אוצרות הגליל

המוזיאון עושה שימוש במסכי טאץ' שבמגע פותח עשרות  מגירות וירטואליות שנדלקות ומציגות פריטים וחפצים אותנטיים בהן מגירה עם מזוודה בה הוטמנו כלים משפחתיים, מגירה עם תכשיטים ופודרייה, מגירה עם תפילין וטלית שנתפרה ממדי אסירים ומגירה עם ספר תורה שהוברח מהעיר דסאו שבגרמניה. בחלל נוסף מוצג התא המקורי, המשוריין, בו ישב אייכמן בזמן משפטו.

מוזיאון לוחמי הגטאות תמונות (צילום: אריאלה אפללו)
המקום דואג להנציח את הקהילות שהושמדו בשואה|צילום: אריאלה אפללו

מוזיאון לוחמי הגטאות תא (צילום: אריאלה אפללו)
התא המקורי שבו נשפט אדולף אייכמן |צילום: אריאלה אפללו

המוזיאון והאמפיתאטרון (צילום: אוצרות הגליל)
האמפיתאטרון הוא ההמשך הישיר של המוזיאון ובו מתקיימות הופעות גדולות|צילום: אוצרות הגליל

ואם לא די לכם בריגושים, סורו ל"יד לילד", מוזיאון נוסף הממוקם במבנה ספירלה ייחודי שמנציח את הילדים שנספו בשואה בעזרת תמונות, חפצים, בגדים, קולות ונגינת כינור שמתנגנת ברקע ומפלחת את הלב. הסיור במוזיאונים הוא חופשי, בקצב שלכם, ותוכלו להיעזר במדריך קולי או להצטרף לסיור מודרך.

כבר ציינו שהקיבוץ משלב את שמחת החיים וכאן זה תרתי משמע כי למרגלות המוזיאון ואמת המים המפוארת ממוקם אמפיתיאטרון בו נערכות הופעות, בהן של עידן עמדי (28.8), אמיר דדון (7.9) ושלומי שבת שיארח את זהבה בן, פבלו רוזנברג ואהוד בנאי (9.9).

מתי: ראשון-חמישי, 09:00-16:00 | לפרטים נוספים היכנסו לאתר בית לוחמי הגטאות 

האוסף של קופפרמן

משה קופפרמן היה חבר קיבוץ ואמן יוצר בקהילה של ניצולים בתנועה הקיבוצית שבה לא היה מקובל לתת ימי אמנות. קופפרמן הצליח בשנות ה-60 לשכנע את החברים שהיצירה היא צורך שלו ושל הקיבוץ ולכן כמו כל חבר שיצא לעבוד במשק הוא עבד בסטודיו מ-08:00 עד 17:00 ולא חיכה למוזה. מעבר להיותו צייר מחונן, ומבכירי הציירים בארץ, שזיכה אותו בפרס ישראל, הוא יצר מסורת שכל זוג שנישא בקיבוץ מגיע לסטודיו לבחור לו ציור כמתנה.

האטליה של הצייר משה קופפרמן (צילום: אריאלה אפללו)
המקום נשאר כמעט כפי שהיה. האטלייה של הצייר משה קופפרמן|צילום: אריאלה אפללו

האטליה של הצייר משה קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגטאות (צילום: אריאלה אפללו)
היצירות של קופפרמן הפכו אותו לאחד מהסמלים של הקיבוץ|צילום: אריאלה אפללו

עם השנים נוספו לסטודיו חללים המציגים את יצירותיו, וכן תערוכות של אמנים בראשית דרכם, כשהשיא הוא ביקור באטליה שנותר בדיוק כשהיה מאז מותו ב-2003, כולל המכחולים, צנצנות הצבע הפתוחות וחולצות העבודה שתלויות על הכיסאות כאילו עוד דקה ישוב. את בית האמנות מנהלת היום רוני בן דור, נכדתו, שמנציחה את מורשתו ועורכת סיורים מודרכים.

מתי: שישי-שבת, 10:00-15:00 ובאמצ"ש בתאום מראש | לפרטים נוספים היכנסו לאתר האטליה של משה קופפרמן

הסטודיו של קובי סיבוני

נראה שקופפרמן פרץ דרך לאמנים נוספים בקיבוץ, עבורם הסבו את לול האפרוחים לחדרי סטודיו. אחד מהאמנים הוא קובי סיבוני, אמן פיסול בחוטי ברזל שנכנס לפני כעשור לסטודיו לקרמיקה שננטש, ומאז הוא יוצר ומציג במקום את עבודותיו מכיתה ג' ועד היום, המספרות את סיפור חייו.

מבנה הסטודיו של קובי סיבוני (צילום: אריאלה אפללו)
הפכו את הלולים לסטודיו של אומנות. הסטודיו של קובי סיבוני|צילום: אריאלה אפללו

הסטודיו של קובי סיבוני (צילום: אריאלה אפללו)
יצר פסל שעשוי כולו מזוגות משקפיים. קובי סיבוני|צילום: אריאלה אפללו

עבודותיו של סיבוני, שהחל כאוטודידקט וסיים כבוגר עיצוב תעשייתי בבצלאל, הן מרשימות וייחודיות בטכניקה, במקוריות וביופי, וחלקן הוצגו בתערוכות נחשבות בהן במוזיאון ישראל, במוזיאון העיצוב ובבית הנסן בירושלים. אחת מיצירותיו המרשימות היא "איש משקפיים" – פסל בגודל אדם שיצר עבור חברת אופטיקנה מ-500 זוגות משקפים ישנים.

קובי מזמין לבקר בסטודיו, לראותו בעבודתו, להתרשם, לרכוש, ולהצטרף אליו לשיח גלריה או לסדנת יצירה חופשית בחוט ברזל, בסופה תצאו עם יצירה מעשה ידיכם להתפאר.

לפרטים נוספים היכנסו לאתר הסטודיו של קובי סיבוני

איפה אוכלים?

קורון פטיסרי

התור שהשתרך בפתח הקורון התאים בול ונתן עוד קצת זמן להתלבט מה בוחרים מכל המבחר המפתה שמוצג בוויטרינות. לא הצלחנו אז ביקשנו שייבחרו עבורנו את ההיי-לייטים שאנחנו חייבים לטעום.

קורון פטיסרי  קיבוץ לוחמי הגטאות (צילום: אריאלה אפללו)
לשבת ולאכול בשקט הנעים של הקיבוץ. קורון פטיסרי|צילום: אריאלה אפללו

עופרי וינטרוב היא התאומה של עטר כהן טורנוא, ילידות וחברות לוחמי הגטאות, שבראשית השנה העבירו את הפטיסרי מקיבוץ עברון לגבעה הקולינרית בקיבוץ הולדתן. בעוד עופרי אחראית על השיווק והאינסטגרם, ודואגת לתמונות שיוצרות את הפקק האנושי בכניסה, עטר היא הקונדיטורית המדופלמת, שעשתה סטאז' אצל השף-קונדיטור כריסטוף מישלאק ומביאה לקיבוץ את הניחוחות והטעמים של פריז עם הפרשנות המקומית שלה. והפרשנות אומרת שאת הכל מכינים במקום, באהבה ובעבודת יד, החל ממאפים מיופייפים, עוגות מדוגמות, עוגיות, שוקולדים, קינוחים ועד לכריכים מלחמים שהיא אופה.

קורון פטיסרי  מאפים (צילום: אריאלה אפללו)
קשה לעמוד בפני המאפים של קורון פטיסרי|צילום: אריאלה אפללו

קורון – כתר בצרפתית, שמתכתב גם עם שמה, הוא מקום של בוקר וכדאי שתקדימו אם אתם לא רוצים שיחסלו לכם את מאפה הפטריות עם בשמל כמהין ופרמזן, את הבריוש פטיסייר עם קרמל מלוח, את הברד פודניג השוקולדי ואת הקרואסון העגול עם פינסייר שקדים, קרם צנוברים וקונפי אוכמניות, ששווה לטוס בשבילו. ולמביני עניין, שלא מתרשמים מקרמים ומקישוטים לכו ישר על השוסון או פום לפני שיגמר.

מתי: ראשון-שישי, 08:00-14:00 | לפרטים היכנסו לעמוד הפייסבוק של קורון פטיסרי 


נוקי

נועה שילה, נוקי בפי החברים, נולדה וגדלה בקיבוץ, עברה לתל אביב, הייתה דיילת ועסקה בעולמות האירוח. משנולדו שני ילדיה חזרה לקיבוץ ופתחה לפני שלוש שנים חנות להלבשת הבית. כמי שאוהבת לארח הוסיפה לחנות פינת קפה-מאפה לטובת הלקוחות, שהפכה מיד ללוהטת והשתלטה על החנות. אז היא הבינה שהיא יותר נהנית מהאירוח והאוכל ובפברואר האחרון שינתה קונספט והפכה את החנות לבית קפה בלבד.

בית הקפה, כמו גם החנות לשעבר, ממוקם במבנה מנדטורי על הגבעה. "ראיתי את המבנה הנטוש ואת הפוטנציאל שלו ונדלקתי. הייתי הראשונה כאן ומי חשב אז לפתוח מקום ליד מוזיאון השואה, שיהפוך למתחם קולינרי", היא מספרת. השינוי הוביל לטיפוח של גינה מתוקה, בניית פרגולה עם פינות ישיבה שהפכו את הקפה למקום מקסים לפתוח בו את היום ואת הסתלבט של שבת. 

נוקי חברה לשף ליאור גולדברג, שעבד בחקלאות בקיבוץ, ועכשיו עובד במטבח ומכין קישים, כריכים, מאפינס, בראוניז, סלטים מלאים כל טוב,  ובראנצ'ים גדולים ונדיבים. חובה – מגוון הברוסקטות כשהכוכבת היא ברוסקטת השף: לחמניית מחמצת קלויה בחמאה ומעליה שמנת, סלמון, ביצה ורוטב פטריות שנוטף מעל הכל.

נוקי, קיבוץ לוחמי הגטאות (צילום: אריאלה אפללו)
בראנצ'ים גדולים ונדיבים. נוקי|צילום: אריאלה אפללו
 
מתי: ראשון-חמישי, 08:00-14:00, שישי-שבת, 09:00-13-00 | לפרטים נוספים היכנסו לאתר NOKI


קולמבו

אורי כהן הוא ייבוא ירושלמי שנשוי לבת קיבוץ. ברזומה שלו סו-שף ברופטופ של מלון ממילא ובמחניודה לצד השף אסף גרניט, משם הצפין לקיבוץ ועבד בנחלה. לפני 3 שנים פתח "חור בקיר" ליד הרפת שם הכין 2-3 מנות מתחלפות – יום המבורגר, יום סביח ויום תבשילים. לאור הביקוש סגר את החור ופתח דיינר מדליק בשירות עצמי בשטח שהוא חולק עם נוקי.

מסעדת קולומבו גריל (צילום: אריאלה אפללו)
השיטה של הצלייה יוצרת טעם מיוחד. קולומבו|צילום: אריאלה אפללו

מסעדת קולומבו (צילום: אריאלה אפללו)
התפריט משתנה אבל תמיד טעים. מסעדת קלומובו|צילום: אריאלה אפללו

ברוח הטרנד את רוב האוכל הוא מכין על פאריז'ה – גריל עצים עם אש גלויה, שלו גלגל שמעלה ומוריד את משטח הגריל בהתאם לרמת הצלייה המבוקשת, והתוצאה שיפוד אנטריקוט שהצלייה הוסיפה לו טעם וארומה מיוחדת. גם כאן, כמו בחור, התפריט יומי ומשתנה כשברביעי יש המבורגרים משוגעים וסלט קיסר מעולה, ובשישי סוגי חומוס, סביח "חלה של שישי" ואוזו אשכולית אדומה. "חמישי הוא היום הכי מיוחד", הוא אומר בהתלהבות, "בערב המקום עולה ברמה והופך למסעדה עם מלצרים, דגים, פירות ים ובשר שאני מביא מהגולן. אני פותח את המרפסת, שם שולחנות על הכביש הסגור, יש מוזיקה טובה, יש אלכוהול ואווירה שמחה אל תוך הלילה".

מתי: שני-רביעי, 12:00-15:00 ו-17:30-20:00, חמישי-שישי | לפרטים נוספים היכנסו לאתר קולומבו 


מרקטו

התאריך 11 במאי 2021 הוא טראומתי עבור האחים עומרי ונועם שחר, יום בו ראו את המוות בעיניים כשהסתתרו במסעדה הנצורה וראו את מפעל חייהם עולה באש ונחרב במסגרת פרעות שומר חומות שהשתוללו בעכו. "אני, הצוות ועוד 10 אורחים היינו כלואים בפנים", מספר נועם. "למזלנו אחרי ארבע שעות שהיינו נצורים השכנים הערבים חילצו והצילו אותנו" ומאז לא שבו לבזאר הטורקי. "לשמחתנו מרקטו זורמת לנו בעורקים, לצערנו נאלצנו לעזוב את עכו ולהעתיק למקום אחר". שנה אחרי הם התחילו הכל מהתחלה, הפעם על הגבעה הקיבוצית, מול המדשאה והנוף. כאן המסעדה גדולה ומרווחת יותר ובעיצוב שחזרו קיר לבנים בהשראת קירות הבזאר, והשבר בבטון יוצר את השילוב בין הישן לחדש

מרקטו לוחמי הגטאות (צילום: אריאלה אפללו)
התחילו מחדש בלוחמי הגטאות. מרקטו|צילום: אריאלה אפללו

מרקטו היא מסעדה איטלקית שעל האוכל אחראי עומרי, שהוא השף, ונועם על הלוגיסטיקה והאירוח. "התפריט המקורי והפרודוקטים מהשוק נשמרו והמנות קבלו טוויסטים המותאמים למיקום החדש", אומר שחר בזמן שעומרי שולף מהגוספאר ומהטאבון הלוהט פיצות, פסטות, בשרים, דגים ופירות ים.

מתי: שני- שבת, 13:00-23:00 | לפרטים נוספים היכנסו לאתר מסעדת מרקטו 

איפה לנים?

 סלינה מנתור גליל מערבי

מנתור הגלילי, מבית רשת הגסטהאוסים והמלונות של סלינה, ובשיתוף עם הזמר מוש בן ארי והשחקן אורי גוטליב, התמקם לפני כשנה במתחם האירוח של בית וקיט לשעבר. המתחם ממוקם בשוליים של הקיבוץ, מוקף מדשאות ועצים עבותים ומשדר שקט, שלווה ואווירת שאנטי, בתנאי שלא מדובר באוגוסט וילדים נופשים שמתרוצצים בין השבילים, המדשאות וגן השעשועים. במקום 18 חדרי אירוח בגדלים שונים כשלכולם מטבחון ומרפסת פתוחה שפונה לגינה, למדשאה או לחורש.

סלינה מנתור (צילום: יחסי ציבור)
מקום רגוע עם אווירה של חופש. סלינה מנתור|צילום: יחסי ציבור

במרחב הציבורי תמצאו לובי עם בר-קפה, פינות ישיבה, ספרייה וחנות, למי שחייב שופינג בנופש שלו. בחוץ יש פרגולת אירוח גדולה להתנחל ולא לזוז, ואם לזוז אז תשאילו אופניים ותדוושו לחוף הים שמעבר לכביש, או תרחיקו לטיול בנהריה ובעכו השכנות.

עוד במקום: הבריכה של הקיבוץ, חלל עבודה, סדנאות וולנס, ארוחות בוקר וערב, ערב פיצות מהטאבון בשלישי, ורחבת דשא בצמוד ללובי, שבשעות הערביים הופכת למקום התכנסות ספונטני וכן לפעילויות, הופעות ואירועים חברתיים.

מחיר: 400-600 שקל ללילה | לפרטים נוספים היכנסו לאתר של סלינה מנתור גליל מערבי 

*הכתבת הייתה אורחת של מיזם אוצרות הגליל