ים המלח, המקום הנמוך בעולם, היה אמור להפוך לאתר תיירות מצליח ברמה בין-לאומית, אבל במקום זאת הוא הפך לקלישאה על ועדי עובדים, אנשים שבאים להירפא וגמלאים. במשך שנים הושקעו משאבים, נזרקו כספים ומלונות נפתחו ונסגרו, אך הים הזה עדיין לא מצליח להתעלות מעל הסטיגמות שדבקו בו.
עם כל הכבוד לפלא העולמי, הנוף הבראשיתי וההבטחות לחופשה חלומית עם יתרונות בריאות, שקט, רוגע ונוף מדברי קסום – אחרי שהתיירים מתמקמים במלון, ששילמו עליו לא מעט, הם למעשה מגלים שאין להם הרבה מה לעשות.
"היו שואלים אותי בקבלה לאן יוצאים לארוחת ערב, ולא היה לי לאן לכוון אותם. יש חדר אוכל, מסעדת המבורגרים ומסעדה מקסיקנית. יותר מזה אין. את רוצה לבוא עם ילדים? אין מה לעשות איתם חוץ מהבריכה של המלון", מספרת מיכל (22) מערד, שעבדה במלונות המפורסמים בים המלח כארבע שנים. "היו מתייעצים איתנו ולא היה לי מה לענות, זה היה מביך נורא. מעט התיירים שמגיעים מחו"ל מתבאסים מאוד שאין מה לעשות שם, ובמיוחד האמריקאים, שאוהבים אטרקציות ושהכל גדול. היינו צוחקים שזה לפעמים נראה כאילו אנחנו עובדים בבית אבות. בכל שנה עם תחילת הקיץ אנחנו רואים שבמלונות – באילת, למשל – יש הרבה צעירים, משפחות וילדים, אבל אלינו היו באים רק ועדי עובדים, אגודת הפסוריאזיס, נכי משרד הביטחון, מבוגרים ופנסיונרים".
>> היפהפייה הנרדמת: צפת היא כנראה העיר הכי מפוספסת בישראל
למיכל אין ביקורת על הקהל, כמובן, והיא אפילו מספרת שנוח מאוד לעבוד איתו. ובכל זאת, באתר נופש שאמור להיות בליגה בין-לאומית – לאן נעלמו כל הצעירים? "זה האזור הכי מבוזבז בארץ, לדעתי. אין מסעדות, אין חנויות, ואני לא יודעת למה אף אחד לא מרים את הכפפה", תוהה מיכל. "גם אין ברים, מסיבות או פאבים. יש בר אחד, והוא אפילו לא בדיוק בר אלא מעין בר-מסעדה. בשנה שעברה עשו רייב יום עצמאות גדול שעזר, אבל זה חד-פעמי. גם המלונות דופקים מחירים וזה לא באמת שווה את זה. אפשר להגיע ל-3,500 שקל בלילה על כלום ושום דבר – בלי ספא ועם חדרים בינוניים במקרה הטוב. צריך לעשות שינוי תודעתי רחב".
ים המוות מת
אז מה בעצם קרה אחרי כל ההבטחות, החלומות הגדולים על נחילי תיירים שיפקדו את המקום הנמוך בעולם והתקווה שיכירו בכך שבארץ יש אחד מפלאי הטבע היפים בעולם? "ים המלח הוא אזור תיירות ותיק בישראל ובעבר הוא היה יעד פופולרי, הן לתיירות הפנאי והנופש והן לתיירות המרפא, מישראל ומהעולם. חולי פסוריאזיס (ספחת) מאירופה היו מגיעים לשהייה ממושכת במלונות ים המלח במימון קופות החולים, כדי להקל את תסמיני מחלת העור, וכך הייתה תפוסה גבוהה במלונות האזור", מסביר ד"ר ערן כתר, יועץ וחוקר תיירות מהמכללה האקדמית כנרת.
"במרוצת השנים התיישן היצע בתי המלון בים המלח", מוסיף ד"ר כתר, "מפלס ים המלח עלה ואיים על תשתיות המלונות, האזור לא הציע פעילויות אחרות שיכלו לעמוד בדרישת המבקרים – כמו מרכזי קניות, מסעדות, מרכזי בילוי וחיי לילה – וקופות החולים באירופה הפסיקו לשלוח מטופלים לים המלח. הים הפך ליעד תיירות, בעיקר תיירות פנים, בדגש על ועדי עובדים. יתר על כן, מבחינת מרבית התיירים שמגיעים לישראל, ים המלח לא מצדיק לינת לילה. הם לנים בירושלים כמה לילות וים המלח הוא בעיניהם יעד ל'טיול כוכב' מירושלים, אשר משולב עם אתרים אחרים כגון מצדה, עין גדי ומערות קומראן".
מעבר לעובדה שים המלח הפך להיות אתר לתיירות נישה שנותן מזור לבעיות רפואיות, פיתוח האזור נעצר כבר לפני שני עשורים, ובאופן מסוים אפילו הידרדר. "בשנות ה-90 היה שיעור התפוסה סביר באזור המלונות של ים המלח, בעיקר עקב הגעתה של 'תיירות הפסוריאזיס', וגם עקב העובדה שתל אביב הייתה אטרקטיבית פחות במסלול הסיור הקלאסי", מוסיף ליאור גלפנד, יו"ר לשכת מארגני התיירות הנכנסת החדש. "מאז עלתה קרנה של תל אביב בעיני התיירים, ואילו ים המלח לא השתנה יותר מדי. בתי המלון, למעט אחדים, מזכירים מלונות משנות ה-2000. הטיילת נחמדה אך חסרת תוכן, ואין בה שום אטרקציה אמיתית למעט הנוף. חוץ מזה, סגירת חוף מינרל ועין גדי הפחיתה באופן ניכר את היצע אתרי הטבילה של תיירים בים, ולמעשה כך הגענו למצב שלו היום".
עד היום נראה שהאזור רדום ומנומנם למדי, ואפילו תיירות המרפא לא מצליחה למלא את החדרים בבתי המלון. "תיירות הספחת די נעלמה מאז שקופות החולים האירופיות לא מממנות את החולים. האזור רדום והתדמית היא ש-The Dead Sea is dead", קובע גלפנד. "המוצר לא מזמין. מה שמשופץ לא באמת אטרקטיבי. אין נקודת משיכה חזקה מספיק, וכשהתיירים מגיעים לאזור ורוצים לצאת לטיולי מדבר או לביקור במצדה, הם לא חייבים בהכרח לעבור בעין בוקק. מתחם עין בוקק מפסיד בתחרות על תיירות המדבר מול הנגב ומרחב הערבה עד אילת – שם למדו בצורה מיטבית לשלב בין הטבע למלונאות במתחמים בודדים וייחודיים יותר, עם חלופות מדבריות מעניינות יותר".
כהוכחה לכך, גלפנד אומר שכשמחפשים אפשרויות לינה בים המלח באתרי חיפוש בין-לאומיים, התוצאה הראשונה היא הצד הירדני ולא הישראלי. "יש הרגשה של החמצה גדולה מאוד בכל מה שקשור בתיירות החוץ. איבדנו את הבכורה לירדנים, שידעו לעשות זאת מהר וטוב יותר, ואנחנו נותרנו עם מוצר שהזדקן", הוא מדגיש. "חסרים מלונות אטרקטיביים, התחדשות אמיתית, פעילות מעבר למלונות – ואין מקומות בילוי בערבים. גם אין תחבורה נגישה ונוחה אל ים המלח וממנו, אין חיבור למרכז ולנתב"ג. אין באמת מוצר תיירותי אמיתי של תרבות, פנאי, מרחב, עניין, מסחר איכותי ומשלים. למעט קניון שנבנה, אין לתייר הישראלי או הזר מה לעשות במרחב רצועת המלונות. ואם כבר הגיעו תיירים, הם בעיקר משתקעים במלונות וצורכים בהם את מרבית האוכל, השתייה והבילויים שלהם. ההיצע הקיים מיושן, דל ואינו מן האיכותיים בישראל".
"לצוף בים, להצטלם עם עיתון, קצת בוץ ויאללה ממשיכים"
לדברי אבי קורנס, מקבוצת היועצים ראש תיירותי, העוסקת בייעוץ, בליווי ובתכנון של מיזמים בשוק התיירות, בכל שנה מבקרים בים המלח יותר מ-2 מיליון תיירים מחו"ל, אך מרבית הקהל שבוחר לישון באזור הוא דווקא מקומי. "74 אחוז מהלנים בים המלח הם ישראלים. יש בעיה כלכלית באזור, כי עוברים בו יותר מ-2 מיליון תיירים בשנה אך רק מיעוט קטן לן בו. זו תופעה שצריך להביא בחשבון, כי כלכלת תיירות מתחילה בלינה. הכלכלה של ים המלח היום מסתמכת על ישראלים. אומנם זה היה טוב בקורונה, אבל יש פה פספוס", אומר קורנס. "יכול להיות שחלק מהפספוס נובע מהעובדה שאילו היו מפתחים יותר מוקדי בילוי או אטרקציות לילה, זה היה גורם לאנשים לרצות להישאר. כיום האטרקציות הן רק לצוף על פני מי ים המלח, להצטלם עם עיתון, קצת בוץ ויאללה ממשיכים".
למעשה, אי אפשר להסתכל בים המלח כבמקשה אחת, אלא לפי אזורים בעלי מאפיינים שונים ובעיות שונות. "המוצר בבעיה. כמעט כל מי שנמצא בבתי המלון מאזור עין גדי דרומה לא יודע, אבל כשהוא רוחץ במים, לא שזה משנה לו, זה לא ים המלח האמיתי אלא בריכות תפעוליות של מפעלים", מציין קורנס. צפון ים המלח, לעומת זאת, סובל מהתייבשות חמורה. "מעין גדי צפונה מפלס הים בכל שנה בורח ובורח, וכשבאים לחופים הצפוניים צריך לרדת המון מטרים כדי להגיע למים. חלק מהקהל מבוגר ולא פשוט לו לרדת, ובטח שלא לעלות. יש גם בעיית הבולענים. יש כל מיני ניסיונות להפוך בולענים לאטרקציות, אבל אוי לנו שאנחנו צריכים להסתמך על תופעה שנוצרה בעקבות בעיה כעל אטרקציה".
יש אפילו מי שחוששים שים המלח ייעלם בעתיד. "אולי בעוד 20 שנה לא נקיים עליו דיון, כי כבר לא יהיה ים המלח. ואלה הבעיה והזעקה הכי גדולות שצריך לזעוק: יש מדינה שיש לה משאב טבע תיירותי – ים המלח, המקום הנמוך בעולם, שבו יש תופעות טבע מדהימות והיסטוריה עשירה – והיא נותנת לו להשמיד את עצמו מול העיניים, בלי שיעשו שום דבר לטובתו, חוץ מהפעולה החשובה של החברה הממשלתית להגנות ים המלח (חל"י), שדואגת שבתי המלון לא יתמוטטו על יושביהם", אומר קורנס.
למרות החששות, מומחים בתחום מרגיעים וטוענים כי למעשה ככל שים המלח מצטמצם, כך קטֵן קצב האידוי שלו. "הים לא ייעלם כל כך מהר. הוא יהפוך לתמיסה מרוכזת יותר ויותר, וקצב האידוי שלו ילך ויקטן, ואיתו גם קצב ירידת המפלס יפחת. יש לנו כמה עשרות שנים ליהנות מים המלח כפי שהוא", מסביר פרופ' שמואל (שמוליק) מרקו מהחוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. "הכל תלוי בהתחממות הגלובלית, בכמויות הגשם שיירדו, בכמה דרישה לדשן תהיה, בכמות האשלג שתיוצר במפעלים, במפעלי ההתפלה שלנו ובעוד גורמים רבים".
לדברי פרופ' מרקו, כבר אין דרך חזרה. "אין דרך לעצור את ירידת המפלס. אנחנו לא נסגור את מפעלי ים המלח, והרעיון להזרים מים מהים התיכון או ממפרץ אילת יהרוס את ים המלח לגמרי. שום דבר לא יעצור את תהליך ההתחממות הטבעי ואין דרך פרקטית לבלום את זה. זה כמו שנגיד שכדי לעצור את ההתחממות הגלובלית נצטרך רק להפחית את טמפרטורת האוקיינוס ב-2 מעלות צלזיוס. זה רעיון נהדר, אבל אין דרך לעשות זאת. צריך לזרום עם הטבע ולנצל את מה שיש".
האם דווקא מהמשבר תצמח הזדמנות תיירותית? "יש כאן תופעה גיאולוגית מרתקת, ים המלח הוא יחיד במינו בעולם. הבולענים הם תופעה יפהפייה, אולי הם עושים קצת נזק, אבל זה לא נזק לטבע – זה הטבע עצמו", אומר הפרופסור. "אפשר להפוך את כל ים המלח למוזיאון טבע גיאולוגי ולהראות בו תופעות יחידות במינן בעולם. אנשים נוסעים לאירופה כדי לראות מערות נטיפים, לתאילנד בשביל להצטלם בחופים יפים – אז שיבואו לראות בים המלח את התופעות המדהימות הללו, שכרגע אינן נגישות לציבור הרחב אלא רק לקומץ גיאולוגים. רוב הציבור לא יודע על הדברים היפים שיש שם. עם השקעה לא גדולה אפשר להפוך את זה ממה שנתפס אצלנו כרגע כאסון למשאב תיירות יחיד במינו בעולם".
עשרות מלונות חדשים, אטרקציות ומתחמי בילוי
ייתכן שלא היינו נמצאים כלל במקום שבו ים המלח עומד כיום אלמלא המאמצים הרבים שהשקיעה החברה הממשלתית להגנות ים המלח בעשור האחרון. "ים המלח הוא מרחב ייחודי מאוד, אטרקטיבי, והמקום עצמו הוא אטרקציה. אני חושב שיש כמה סיבות שהמקום לא מומש במלוא הפוטנציאל שלו", אומר תא"ל (במיל') שימי דניאל, מנכ"ל החברה. "הסיבה הראשונה היא האגן הדרומי, בעיקר בגלל סוגיית עליית המפלס שהייתה בעבר. היו חוסר יציבות וחוסר בהירות, ובמשך שנים קפא פיתוח המרחב. הסיבה השנייה, במרחב הצפון, קשורה לסוגיית נסיגת הים והיפערות הבולענים, שיוצרים אתגר לא פשוט מבחינת הפיתוח והמיצוי. לאורך השנים הייתה תיירות ויש תיירות, אבל האם זה הפוטנציאל המקסימלי? נראה שהתשובה היא לא".
עם זאת, כמה פעולות דרמטיות נעשו כדי לשפר את המצב. בשנת 2012 החליטה הממשלה על פתרון קבע ארוך טווח לסוגיית עליית המפלס באגן הדרומי. "הוחלט על תוכנית לשיקום ולפיתוח תיירות בים המלח – תוכנית שמוגשמת היום", אומר דניאל. "אנחנו הופכים המתחם הדרומי לאזור ברמה עולמית, וכל מי שיגיע לשם היום כבר יראה בעיניו את התוצאות. הסוגיה של עליית המפלס נפתרה, והיום אין מקבילה לאזור הזה בארץ מבחינת התשתיות והשירותים – 16 חופי רחצה ציבוריים עם טיילת, שבילי אופניים, מקלחות, חופים מוצלים ומונגשים לאנשים עם מוגבלויות. היציבות אפשרה את כל התוכנית של הפיתוח. כבר היום יש 13 מגרשים שמיועדים בעיקר למלונאות, כמו מלון בסגנון המלדיביים, והם בהליך מתקדם לקבלת היתרי בנייה. מלונות אחרים כבר בשלבי בנייה עם תוספת חדרים. יש תנופה גדולה לתיירות, והמציאות השתנתה ב-180 מעלות".
נוסף על זה, בשנת 2017 קיבלה הממשלה החלטה נוספת לסיוע ליישובים באזור לנוכח נזקי הבולענים. "זו תוכנית שקושרת את האגן הצפוני עם האגן הדרומי, תוכנית תיירות שלמה למרחב כולו", מציין דניאל. "אפשר לדמיין את ים המלח הופך למרחב אחד שמחבר את כביש 90 ככביש תיירות, עם שלושה מוקדי מלונאות שלמים ומכלולים שלמים של מסחר, אכסון תיירותי, אטרקציות, הנגשה וכל מה שצריך. כמו שבדרום לקחנו את האירוע ההנדסי והפכנו אותו להזדמנות של פיתוח, כך נהפוך את הבולענים והאירוע הסביבתי הקשה להזדמנות תיירותית. התוכניות האלו היום בשלבים אחרונים של אישור".
לכל זאת עתידות להתלוות גם מגוון אטרקציות שאמורות למשוך את התיירים מהארץ ומחו"ל. "החברה הממשלתית להגנות ים המלח מקדמת מיזם גדול מאוד בכל הקשור לארץ המנזרים, אחד מהמקומות היפים בארץ, שהיה סגור וממוקש. לידו כמובן יש קאסר אל-יהוד, המקום שעל פי המקורות בו הוטבל ישו. מגיעים לשם כבר אלפי תיירים", מוסיף קורנס.
"אנחנו בשלבים מתקדמים של הקמת מרכז חוויה שיהיה שער הכניסה אל ים המלח מצפון, באזור צומת קליה. יש עוד ועוד אטרקציות ותוכניות, ומטבע הדברים אנחנו מדברים על תהליכים שלא קורים בן לילה. כבר היום ניכר שינוי של ממש במספר האנשים שפוקדים את ים המלח, רואים יותר צעירים, ואנחנו מאמינים שלאורך הזמן נראה את התוצאות", אומר דניאל ומדגיש כי מה שנעשה בים המלח בשנים האחרונות הוא אירוע דרמטי. "אין לכך אח ורע מבחינת ההשקעה, הביצוע והתוצאות. תנו לי מיזם אחד בישראל שאחרי חמש שנים משלב התכנון ההדמיות, הוא כבר קיים בשטח. זה חסר תקדים".