טמפרטורות קיצוניות, מי ים קפואים, מחירים בשמים, צפיפות, מפלצות אדריכליות, שדה תעופה קטן ומיושן ומדי פעם גם נחיל ארבה אחד או שניים - כל אלה לא מצליחים לערער את מעמדה של אילת כבירת הנופש המובילה של ישראל.
הישראלים נוהרים אליה בהמוניהם בחודשי הקיץ, וליתר דיוק: כ-1.5 מיליון ישראלים פקדו את מלונותיה ביולי-אוגוסט 2011; כ-1.6 מיליון ביולי-אוגוסט 2012; והצפי הוא למספר גבוה קצת יותר ביולי-אוגוסט השנה.
הווקאנס הישראלי הוא ללא ספק שעתם היפה של מלונאי וסוחרי העיר, שמנצלים את התפוסות (כ-85%) ואת הביקושים הגבוהים בעונה זו של השנה כדי לעשות קופה. בישראל כמו בישראל, הגרידיות עולה לעתים על גדותיה ומקוממת.
חופשת קיץ באילת יקרה יותר מחופשה דומה פחות או יותר ביעדים שונים באגן הים התיכון כולל טיסות. כך למשל, בעוד חופשה בת 4 לילות באמצע יולי במלון המלך שלמה באילת (על בסיס ארוחת בוקר וטיסות הלוך ושוב) מוצעת באתר של סוכנות הנסיעות "גוליבר" ב-9,500 שקל למשפחה בת 4 נפשות (זוג הורים ושני ילדים) - 4 לילות באותם תאריכים במלון אושן בלו ברודוס על בסיס הכול כלול מוצעים לאותה משפחה ב-1,464 שקל פחות.
המלונאים, אגב, מנמקים את המחירים בעלויות תפעול גבוהות כמו אנרגיה, מזון וכוח-אדם ובהוצאות שאין לעמיתיהם מעבר לים כמו למשל אבטחה.
ואם לא די בכך, גם רשתות בתי-הקפה והמסעדות בעיר מנצלות את הקהל השבוי ומוכרות לו את כוס הקפה או את ארוחת הצהריים במחירים הכוללים מע"מ. הן לא טורחות לגלגל את הנחת המע"מ לצרכן, כיאה לעיר המוגדרת אזור סחר חופשי הפטור ממע"מ, ומשאירות את רווחי המע"מ בכיסן.
שאלה של מחיר
אז למה בכל זאת לנפוש באילת? אווירת החופש; נוף המפגיש בין מדבר והרים מרשימים; ומצפה תת-ימי, הנחשב לאחד מ-10 אתרי התיירות הפופולריים בישראל למרות דמי הכניסה הגבוהים: 94 שקל למבוגר ו-74 שקל לילד.
שבי שי, מנכ"ל התאחדות המלונות באילת, מוסיף: "לא צריך לתכנן הרבה זמן מראש. אמנם יולי-אוגוסט מלאים, אבל תמיד אפשר למצוא חדר פנוי. זאת רק שאלה של מחיר".
עוד לדבריו, חופשה מעבר לים, זולה ככל שתהיה בהשוואה לאילת, כוללת טיסות שכר המאופיינות ברוב המקרים בהמתנות מורטות עצבים. "גם הרגשת הביתיות והביטחון הופכים את אילת לבת-תחרות לאתרי נופש אחרים מסביב לאגן הים התיכון. הישראלים לא טיפשים: אם העיר הייתה כזאת גרועה, לא היו נוהרים אליה כ-2.4 מיליון מהם בשנה".
