כל הדרך לנשר הם רבו. על הבמבה, על "מי יחזיק את המצלמה", על "מי ישב מאחורי הנהג" וכשנגמרו להם הסיבות, הקטנה החליטה שאסור לגדול להסתכל דרך החלון שלה.
אחרי חצי שעה שבמהלכה ניסינו את כל העצות שקיבלנו מכל הסבתות ומהמדריכה בקבוצת אדלר עברנו לתכנית ב' שהיא להראות להם איך מבוגרים מתנהגים במצבי לחץ, והתחלנו גם אנחנו לריב (על הבמבה, אלא מה?).
מחפשים טיסה זולה לחו"ל? היכנסו ל-smartair
בדיוק כשסיימנו להתווכח איפה הכי כדאי לחפש חניה, גילינו שהקטנה ישנה וכדי שלא תסתנוור מהשמש, הגדול בנה מסביבה סככה בעזרת העיתון עליו הם רבו חצי דרך.
בעודנו מתלבטים איך להעיר אותה מבלי להסתכן בתביעה ייצוגית של השניים, רכן הגדול ונישק לה את העיניים העצומות והרטיב לה את הריסים. בנשיקה העשירית היא התעוררה, חיבקה אותו ונישקה אותו חזרה. "איכס, מגעילה!" רטן הנסיך, מנסה להסתיר ללא הצלחה את שמחתו.
צריך היה לראות אותם כדי להבין שכמו רוב הדברים השלמים, גם אהבה גדולה מסכום מרכיביה. בכלל, יש דברים, שמי שלא מרגיש אותם לא יעזרו לו גם אלף הסברים. לך תפרק את התרכובת הכימית הזאת למילים. אותו דבר גשרים. מי שמת עליהם, פשוט מת עליהם. אי אפשר להסביר את זה באופן הגיוני. בדיוק כמו באהבה - ככל שתנסה להסביר תצא דביל יותר.
אחרי הכל, מה כבר אפשר להגיד, מה? שזה נורא כיף ללכת על משהו שאין מתחתיו שום דבר? שתמיד חלמת לעוף? עזבו. אם אתם בעניין גשרים אתם בטח לא צריכים הסברים.
ספיידרמן של קק"ל
היופי הזה, של צמרות העצים, הרוח שעוברת מתחתיך, הנוף עוצר הנשימה, הריח של המחטים כשהן נצרבות בשמש ומשמיעות קולות פצפוץ כמו פס קול מושלם של הטבע, והעוצמה ההנדסית הזאת שמתוחה מעל כל אלה בחוטים של פלדה, כאילו נוצרה בידי ספיידרמן של קק"ל, מחברת בן שתי קצוות שאלוהים הפריד. כל אלה לא יעזרו להבין למי שלא מאוהב.
אבל למי שכן, יש לנו עכשיו כאלה בארץ. והם יפים בדיוק כמו שאהבה יכולה להיות ואפילו מתאימים לבעלי הצורך בסיפוק מידי. רוב הילדים בגיל שלוש ומעלה יעשו את המסלול בקלות יחסית וגם אלו שיבקשו לקראת הסוף על הידיים, די במראה הגשר בלבד, כדי שימצאו כוח להתניע ולרוץ לעברו.
פארק נשר נמצא בחלק המזרחי של שמורת הכרמל ומציע למבקרים מתקני שעשועים, מקומות מסודרים לפיקניקים ואת הגשרים התלויים מעל חורש טבעי של עצי אלון ואורן הנמתחים לאורך 70 מטרים ומשקיפים על נחל קטיע. לא צריך ללכת שעתיים הלוך ועוד שעתיים וחצי חזור עם קרסול נקוע, ולא צריך מאצ'טה כדי לפלס דרך השיחים, בסך הכל הליכה קלה של 15 דקות.
מה? זאת אהבה?!
הייתם צריכים לראות את שאר ההורים שצעדו לצידנו על השביל, אכולי קינאה מהזוגיות שדיגמנו שני הקטנים שלי, כשרצו יד ביד אל עבר הגשרים. מה יכולתי לעשות? לעצור אותם ולשכנע אותם שהם טועים? לספר להם שכל הדרך הם משכו אחד לשני בשיער? להישבע שהאודם על הלחי של הגדול זה בגלל הציפורניים של הקטנה ולא בגלל שהוא סמוק מהתרגשות ואהבת אמת? עזבו. ממילא אף אחד לא היה מאמין לי. כי איך שהוא, מריבות של אחרים נראות תמיד יותר פוטוגניות מאילו של הילדים שלנו. אולי בגלל שאנחנו לא מעורבים רגשית, אולי בגלל שבמסגרת ה"קונטרול פריק", אנחנו לוקחים אחריות גם על זה ומרגישים אשמים, אולי, בגלל שבאהבה כמו באהבה, יש דברים שאי אפשר להסביר.
גם את הגשרים בנשר אי אפשר. אבל אתם מוזמנים לנסוע לשם ולהרגיש. כי גם אם אתם כבר לא ילדים, עדיין, באחריות, אין נשמה שלא תתרחב לנוכח היופי הזה.
בנוסף לגשרים המופלאים יש בפארק גם מתחם של שולחנות פיקניק, מתקני שעשועים, תליה, טיפוס וגלישה, מתקני כושר ומצפורים.
בחניון הגדול הסמוך יש אוטו גלידה שיכול לשמש מטרה עבור הקטנים בחזור שזקוקים לסיבה להמשיך ללכת ומסעדה שווה ביותר בדרך הביתה (ראו פירוט) אז מה צריך יותר?
אה בטח, אהבה. אבל לכו תסבירו את זה למי שלא מאוהב.
כרטיס ביקור
אמא אפשר שקל?: אהבה חברים, זה לגמרי בחינם.
אמא יש צ'יפס?: אפשר להביא מהבית ולהתפקנק בשולחנות שפזורים בפארק או ללכת אל מסעדת "הבית" בכניסה לכפר עין חוד - מסעדה מזרחית-ביתית. מי שיגיע לשם, יבין שטיול הגשרים הוא סתם תירוץ לדבר האמיתי. המסעדה מתמחה במאכלים ערביים כפריים המוכנים במטבח המשפחתי, בטעמים ובניחוחות מזרחיים משכרים. כאן, השילוב בין חומרי הגלם שמרכיבים מנות קטנות ומקסימות מזכיר לנו שגם משוררים משתמשים במילים בדיוק כמונו ובכל זאת התוצאה שונה לגמרי. אם אפשר אז עדיף לא בשבת כשמפוצץ באנשים, למרות שגם אז טעים. המקום אינו כשר. 04-8397350, 052-4606343 צריך להזמין מקום מראש.
אמא מתי מגיעים?: מהכביש החדש המחבר בין נשר לאוניברסיטת חיפה פונים לרמות יצחק, שם שמאלה בכיכר לרחוב החרוב עד שרואים את השלט פארק קק"ל- נשר משמאל.