אקשן וציונות: טיול טרקטורונים במרום גולן

מרום גולן, הוא ישוב קטן שממש נושק לגבול עם סוריה. כן, אותה סוריה, שאני טוענת כבר שנים שהגיע הזמן לעשות איתה שלום גם במחיר כואב. מסתבר, שמילים מנוסחות היטב יכולות להישמע כל כך צודקות. רק שיוהרה ובורות הן מתכון די מסוכן, והפעם, אני זו שחטאתי בשניהם.
הביקור בגולן גרם לי להבין שאני לא יודעת מספיק. לא על מחירים כואבים ובטח לא מספיק על שלום, כי כשהגעתי לאותו מקום שכל כך היה ברור לי שצריך להחזיר - שום דבר כבר לא היה ברור. שום דבר מלבד דבר אחד: אני, עם טורקיה, גמרתי.
כי בשביל מה לטוס לארץ זרה שמבטיחה טיולי ג'יפים וטרקטורונים מסעירים, נופים משגעים ואוכל משובח כשאפשר את כל זה, כאן, ברמת הגולן, רק בלי הטיסה המזוויעה והמבט המזלזל של הטורקים שבטוחים שעשינו את כל הדרך כדי לפלח להם מטריות קוקטייל מנייר בבר? ובינינו, הרי אף אחד מאיתנו לא באמת אוהב רחת לוקום.

לילה קודם לא ישנתי. אני? טרקטורון? והקטנה, שמריחה אצלי פחד כמו כלב ממחלק הסמים שמריח את סוכריות ה- M&M של גונן שגב, ממש לא התלהבה.

טרקטורון או טסטוסטרון?!

לקרין המדריכה לקח שתי דקות להבין עם מי יש לה עסק והיא הובילה אותנו אחר כבוד לכלי המופלא שנקרא תומקאר. התומקאר הוא בעצם פתרון מושלם למי שרוצה להרגיש שטח, אבל ממש לא בא לו לוותר על הגג שמעל הראש. השילוב של יציבות, יחד עם קפיצים הידראוליים שמאפשרים לעבור בכל תנאי שטח, התאימה לנו בול. חגורות בחגורות בטיחות, הבטנו בשני הגברברים של המשפחה, שעלו חבושים בקסדות על הכלי שלהם כאילו הם רוכבים על טסטוסטרון ולא על טרקטורון. התענגנו על הרוח המופלאה שהכתה בפנים, על הנופים עוצרי הנשימה, והדרך הכי מופלאה לחוות טיול בטבע.

טיול בטרקטורונים או בתומקאר הוא דרך נהדרת להרגיש את הארץ בלי ללכת קילומטרים ברגל בשיא החום. כן. אני מעריצה את המשפחות האלו, שעושות את שביל ישראל ברגל עם הילדים. הנקודה היא, שלצערי הרב מאוד, אני כבר וויתרתי על הסיכוי שיום אחד, אחד מילדי יסכים לסחוב אותי במנשא את כל הדרך עד למצדה. יותר מזה, יש משהו אחר ומופלא בלגמוע מרחקים, לעבור דרך מטע תפוחים סמוקי לחיים אל עבר שטחים פראיים בשמש של רמת הגולן. שיחי פטל הבר והגפנים, שלא מבקשות רשות מאף אחד להמתיק את הענבים שלהן, מזמינות לעצור לרגע - לקטוף, להתמרח באדום-אדום הזה ולא להאמין שאלו באמת אנחנו, ולא איזו פרסומת זולה לחברה סלולרית. מסתבר שהחיים יפים יותר מכל פרסומת. צריך רק להושיט יד ולקטוף.

ציונות (כמו חומוס), עושים באהבה...

המשכנו דרך שבילים הזויים ביופיים, שרות כמו תלמה ולואיז שיכורות, מקשיבות בדריכות להסברים המקסימים של המדריכה היפיפייה שסיפרה לנו, שמיד אחרי שסיימה את שירותה הצבאי כקצינה, עזבה את המשפחה והחברים והעפילה בגפה, בשם הציונות, ליהלום שבשפיץ כדי לעשות את מה שאני יודעת רק לדבר עליו: ציונות. ובזה בעצם, הכל מתחיל ונגמר. אתם יכולים לקטוף פטל כמה שרק מתחשק לכם, לצמצם עיניים מול שקיעות עוצרות נשימה, לצלם איילות שיורדות להרוות צימאונן בעמק קוניטרה, לדהור הישר דרך שלוליות עצומות ולשכוח שרק לפני יום וחצי התפללתם לאלוהי גלגלץ שיחלץ אתכם מהפקקים, ועדיין - הדבר הכי גדול שתעשו שם, מעבר לחיים משוגעים, זה לגעת בעצבים החשופים של השאלה הישראלית הכי נוקבת.
וקרין המדריכה יודעת את זה מצויין, ומבינה בחושים שיש רק למי שעוזב הכול ובוחר לגור לא איפה שהוא נולד, אלא איפה שהוא חי.

הסיור המודרך בבית הספר לקצינים סורים, הוא חוויה מאלפת, שיעור בהיסטוריה מהסוג שאף מורה לא יוכל לו. שם, על חורבות המבנה המפואר והעוצמתי הזה, שנשאר עדות לחיים שפעמו בו, שמעט מאיתנו בכלל שמעו על קיומו, התחברנו למקום ממנו חושבים אנשי רמת הגולן – הלב.

תגידו שאני רכיכה, שאין לי עמוד שידרה, שאני ממירה את דתי בקצב שבו מדונה מחליפה תסרוקות. אבל גם אם לא להסכים, הצלחתי להבין את קרין. בנעלי שטח, ג'ינס משופשפים ומשקפי שמש היא עמדה, יפה כמו שרק מי שחי את האמת שלו עד הסוף, על הגג של בית הספר לקצינים והסבירה לגדול שלי, את כל היתרונות האסטרטגיים שיש במקום. והוא הקשיב. הבטתי בשניהם, בקרין ובבן שלי, שהקשיב לה בעיניים גדולות ותמימות ושאלתי את עצמי אם יש סיכוי שהיא הייתה משנה את דעתה, אילו היו לה ילדים. וחשבתי על כל הילדים שחיים שם את החיים שכולנו חולמים שיהיו לנו: את השלג לפרקים, עדרי הבקר, מטעי הדובדבנים והתפוחים, השקט ואי הוודאות הזאת הבלתי אפשרית.

חזרנו למרום גולן בדרך מקסימה, משפריצים מים ובוץ, מתענגים על היכולות המרגשות של הכלי הזה שאיפשר לנו לגעת בטבע וללמוד אותו כמו עיוור שלומד במישוש תווי פנים של חבר חדש – קרוב יותר משאפשרנו לעצמינו אי פעם.

הולכת בעקבות האהבה (לבשר)

כששבנו, היה ללירי הקטנה קשה להפרד מהתומקאר הנאמן. אבל הריח המשגע שעלה ממסעדת הבוקרים הסמוכה היה מספיק משכנע. אין סיום יותר מושלם מאנטריקוט עשוי היטב, בליווי פרצופם המקסים של חבורת סוסים יפיפיה ומטופחת. מסעדת הבוקרים, שלמרבה ההפתעה היא גם כשרה, הפתיעה אותנו, האלרגיים לחלב בקינוחים נפלאים שאינם עומדים בקנה אחד עם השם הרע שיצא לקונדיטורים מאותגרי כשרות.

כרטיס ביקור

אמא יש צ'יפס?
מסעדת הבוקרים - מסעדת בשרים מצוינת ימים א'-ה' 04-6960206 – 12:00-21:00 (בשישי שבת רק בהזמנות מראש דרך משרד )
"קופי ענן" (04-6820664) - מסעדה חלבית הממוקמת על הר בנטל 1,200 מטר מעל פני הים, ומשקיפה על נוף שמיימי עוצר נשימה המשקיף לעבר יישובי רמת הגולן, סוריה והעיר קוניטרה. במקום שופץ בונקר שהיה שייך לצבא הסורי ולאחר כיבוש הרמה השתמשו בו כוחות צה"ל, בשל מיקומו האסטרטגי. הבונקר משמש כיום אתר תיירות ועמדת תצפית כוללת. באתר מדריך קולי המופעל על ידי כפתור וטלסקופים לצפייה מרחוק. הכניסה חינם.9:00-18:00 – כל ימות השבוע.

אמא משעמם לי! עוד במקום:
*הפסל ההולנדי יופ-דה יונג חבר הקיבוץ יוצר פסלים מרהיבים ממתכת ומזמין לבקר ללא תשלום להתפעל מהקסמים שהוא עושה אצלו בסדנה. הפסלים העצומים שלו, פזורים ברחבי היישוב אבל שווה להיכנס גם כדי להתרשם מהיצירות הקטנות יותר שמוצגות בתוך הסדנה.
*טיולי סוסים למשפחות החל מגיל 10. לקטנים יותר אפשר לפרגן רכיבה קצרה במנאג'. יש להצטייד במכנסיים ארוכים ונעליים סגורות. טיולים מומלץ להזמין מראש!
*פינת חי וליטוף- הכוללת חיות בר הנמצאות בטיפול, אגם מים עם ברווזים, מערות דורבנים ועוד.

רוצים עוד: מסלולים ואטרקציות בגולן