כמו ישראלים רבים גם לי הזדמן לנדוד לא מעט ברחבי צפון הארץ בחיפוש אחר הצימר המושלם מכל הבחינות – חדר ברמה גבוהה, נוף עוצר נשימה ומחיר סביר (או לפחות שפוי). אני מוכרח להודות שמטולה אף פעם לא נראתה לי אופציה ראויה. היא תמיד הצטיירה לי כמקום שכוח אל בקצה המדינה, ומי צריך להצפין עד החלק הכי עליון של הגליל אם יש כל כך הרבה גליל בנסיעה קצרה יותר מתל אביב.
אז כאמור, כשהוצע לי לצאת לסוף שבוע ארוך במטולה קצת היססתי, אבל אחרי סקירה זריזה של תמונות הסוויטות היוקרתיות והמעוצבות להפליא של "בית שלום", מלון בוטיק שהוקם בחצר עתיקה בת למעלה ממאה שנים, לא יכולתי לסרב. באופן מפתיע, מטולה עצמה הפכה להיות אטרקציה לא פחות מלהיבה מהסוויטה המפנקת. הסערה הגדולה שהשתוללה בחוץ רק הוסיפה לחוויה ואפילו הספקתי לתפוס קצת שלג.
המקום: "בית שלום" הוא הרבה יותר ממלון – הוא אתר היסטורי. שלושת הסוויטות המרהיבות שלו משלבות עיצוב מודרני בתוך בית אבן עתיק, שהיה במקורו בית מגורים של ראשוני חלוצי המושבה. חשתי בהיסטוריה הארוכה והמכשפת של המקום מרגע שהנחתי את כף רגלי בחצר, דרך מסעדת המלון וכמובן בלובי הפרטי של הסוויטה. למעשה, מרגע שנכנסים למלון לא רוצים לצאת ממנו. ראו הוזהרתם.
החדר: מהרגע שפתחתי את דלת הסוויטה אורו עיניי, לכל פינה שלא הסתכלתי ראיתי יופי. קירות האבן העתיקים בהחלט עושים את העבודה ויוצרים אווירה שרק קירות אבן זקנים יכולים ליצור. העיצוב אלגנטי ונקי, לא עמוס בקישוטים מצועצעים שלא קשורים אחד לשני כמו שניתן למצוא בכל כך הרבה צימרים. הרהיטים, המנורות והקישוטים נבחרו בקפידה ובטוב טעם. הג'קוזי עצום בגודלו, מה שמשתלב מצוין עם מימדי המיטה הנוחה וכל זה בחלל מרווח מאוד, שכולל גם חדר מקלחת ומטבחון בכניסה. הסוויטה משקיפה לחצר העתיקה, וכאמור, השלג שירד בהחלט הוסיף למחזה הקסום שמחוץ לחלון.
מדד הפינוקים: בסלון של הסוויטה חיכה לנו בקבוק של ליקר פירות וקערת תפוחים וליד המיטה הונחה כמות נדיבה של שוקולדים. חלוקי מגבת נעימים, מיני בר מצויד ואפילו מכונת אספרסו. מי צריך יותר מזה, כשהג'קוזי כל כך גדול ומפנק בפני עצמו.
מדד השכנים: בעיקר זוגות, שהרחיקו עד מטולה כדי להתבודד. שלא כמו ראש פינה או מושבות צפוניות אחרות, בהן קהל רב של אנשים מסתובב ברחוב הראשי, מטולה מציעה סוג אחר של חוויה – שקט אמיתי, התבודדות אמיתית. גם בערב וגם ביום כמעט ואין אנשים ברחובות, סוג של עיירת רפאים אבל בקטע טוב. "בית שלום" כמו מטולה עצמה מעניק תחושה מאוד אינטימית ומבודדת שמתאימה במיוחד לחופשה רומנטית.
מה עושים: לאורך הרחוב הראשי של מטולה בו ממוקם המלון ישנן גלריות אומנות רבות ומומלץ במיוחד לצאת לטיול ארוך ברחבי המושבה. פשוט ליהנות מהשקט המלטף של הרחובות העתיקים, ומהנוף המהפנט מסביבה שכולל את הרי לבנון ולא מעט ארזים. במרחק הליכה מהמלון נמצא מרכז קנדה המחודש המציע שלל פעילויות – משטח החלקה אולימפי, בריכה מקורה, מסלולי באולינג, מטווח מקצועי וכמובן ספא, בו זכיתי לאחד העיסויים המרגיעים ביותר שקיבלתי בחיי. 45 דקות של תענוג צרוף. המרכז עצמו שוקק אדם ומאכלס בעיקר משפחות וקבוצות צעירים. בקצה המושבה נמצאת שמורת הטבע של נחל עיון (התנור). לאורך הנחל יש ארבעה מפלים. אחד המפלים, "מפל הטחנה", גולש לאורך קיר רחב מגובה 21 מטר. מדובר באחד ממסלולי הטיול המרהיבים ביותר בגליל. בנוסף, אפשר להזמין סיורי ג'יפים מודרכים לאורך הגבול.
מה אוכלים: כחלק מהאירוח זכינו לארוחת ערב ולארוחת בוקר במסעדת המלון, שמציעה תפריט עשיר שמנסה ליישר קו עם הנוף העכשווי של מסעדות השף התל אביביות. בחלק מהמנות הוא מצליח יותר ובחלק פחות. גולת הכותרת הקולינרית חיכתה לנו דווקא במסעדת הבשרים עטורת השבחים, "הטחנה". מדובר באחד מבתי הבשר הטובים שסעדתי בהם בארץ. עיצוב המסעדה הוא בסגנון המערב הפרוע, כזה שמשרה אווירה כפרית אמיתית והתפריט הוא תאוות בשרים מושחתת מאין כמוה. רק בשביל ביקור במסעדת "הטחנה" שווה לצאת לחופשה במטולה.
* הכתב היה אורח המלון
איפה עוד אפשר לטייל במטולה? היכנסו לאתר עמותת התיירות במטולה