את הפעם הראשונה בחיי שהייתי בנתניה לא אשכח לעולם. לסבא וסבתא סלונים היה מנהג ביזארי לבלות פעם בשנה שבוע שלם במלון אחר על הטיילת בנתניה, אותה הם אהבו במיוחד. פעם אחת כשהייתי ממש ילד, הצטרפתי אליהם ללילה אחד. אני לא זוכר הרבה מנתניה של סוף שנות השמונים, אבל רגע אחד מאז נשאר צרוב בזיכרוני. התבוננתי במראה הגדולה במרכז חדר המלון, ופתאום, משום מקום, נחתה עליי כאפה רצינית על העורף. "מה אתה מסתכל על עצמך כל הזמן בראי?", נזף בי סבא נחום בדאגה, כאילו ידע שמדובר באות לבאות. לא הייתי ילד שברירי אבל בהחלט רגיש, וזה הספיק כדי לגרום לי לייבב. למחרת הוא קנה לי כמחוות פיוס קלטת של זמרת חדשה בשם מרגלית צנעני. "עוד יהיה לי" כבש את מצעדי הפזמונים באותם ימים, והמרגול הזו באה לי ממש טוב. כמובן שסלחתי לו מיד. אין לדעת מה עלה בגורל הקלטת, עם מרגול פחות נשארתי בקשר וגם סבא נחום זכרונו לברכה הלך לעולמו לפני כמה שנים. הכאפה ההיא, לעומת זאת, מהדהדת בתוכי עד היום. עדיין מחזיקה מעמד אחרי כל השנים. בדיוק כמו נתניה.

כנראה שגם את הפעם השנייה שביליתי סוף שבוע בנתניה לא אשכח כל כך מהר. הפעם למזלי לא הייתה מעורבת אלימות (וגם לא מרגול), והאמת שלא יכולתי לבקש חוויה מתקנת מוצלחת יותר. נתניה הייתה טובה אליי הפעם, ובעיקר בזכות מלון הבוטיק "מדיטרה" בו התארחתי. כבר זכיתי לשהות בכמה מלונות יוקרתיים בארץ, כולל על המרינה בתל אביב, ואין ספק שהמלון הנתנייתי החדש נותן להם פייט רציני עם ווייב אירופאי במיוחד. בעוד שהשיק הצרפתי שנתניה מתהדרת בו בשנים האחרונות מרגיש קצת מאולץ ובעיקר מזויף, מלון "מדיטרה" הוא הדבר האמיתי.

המקום

מלון הבוטיק האקסקלוסיבי נבנה על פי סטנדרטים בינלאומיים קפדניים, וזה מורגש בכל פינה - מהלובי והשנדלירים המרהיבים, דרך המסדרונות המעוצבים ועד הטאצ'ים הכי קטנים בחדר. 60 החדרים במלון פרוסים על פני שבע קומות, ובחלקם מרפסת שממנה נשקפת פיסה רחבה מהטיילת הצפונית של העיר, וים תיכון אחד כחול וגדול שמאתגר את האופק. "מדיטרה" מציע חדרי משפחה, חדרים זוגיים, יחיד, דלוקס וארבע סוויטות מפוארות עם ספא פרטי בכל אחת. בהזמנת שני חדרי אירוח סמוכים, הופכות הסוויטות למתחם פרטי, שבנוסף לספא יכלול גם חדר אוכל פרטי. ל"מדיטרה" אין בריכה, אבל המלון ניצב ממש (אבל ממש) מול שפת הים, ברמה של לחצות את הכביש ואתם על החול.

מלון מדיטרה (צילום: ניר סלונים)
חזית המלון. משאיר תמיד של עוד לנתניה|צילום: ניר סלונים
לובי המלון (צילום: ניר סלונים)
נבנה בסטנדרטיים בינלאומיים. לובי המלון|צילום: ניר סלונים

מסדרונות המלון (צילום: אדוארד שטרן)
בניחוח של חו"ל. מסדרונות המלון|צילום: אדוארד שטרן

החדר

הדבר הראשון שהדהים אותי כשנכנסתי לחדר הדלוקס הוא הגודל, ואחר כך העיצוב המפונפן בטוב טעם, אבל אז כשיצאתי למרפסת, הבנתי שהחדר הוא רק התירוץ. אי אפשר שלא להתהפנט מכל הכחול הכחול הזה. כבר ישבתי במרפסות מול הים בחיי, וזו הייתה אחת המושלמות. החדר המפנק עוצב בחומרים ידידותיים לסביבה בלבד, ועל הריהוט המרשים שלו אחראית החברה האיטלקית GERVASONI. בחדר תמצאו מערכת מיזוג אוויר שחוסכת באנרגיה, כספת, טלוויזיית LED, מיני בר וגישה חופשית לאינטרנט אלחוטי במהירות גבוהה. בנוסף, החדר מאובזר במייבש שיער, חלוקי רחצה ואפילו מוצרי טיפוח יוקרתיים של בית האופנה האיטלקי היוקרתי BVLGARI. שומרים על רמה גבוהה עד הסוף.

חדר דלוקס (צילום: אדוארד שטרן)
מעוצב בטוב טעם. חדר הדלוקס|צילום: אדוארד שטרן
הנוף מהמרפסת (צילום: אדוארד שטרן)
החדר הוא רק התירוץ. הנוף מהמרפסת|צילום: אדוארד שטרן

חדר הסוויטה (צילום: אדוארד שטרן)
חדר הסוויטה עם ספא פרטי|צילום: אדוארד שטרן

מה עושים?

נתניה לא ידועה כעיר בילויים תוססת - ובצדק. מצד שני, מי צריך לצאת מהחדר החתיך הזה, ועוד כשיש מרפסת טיזרית כזאת. מעבר לבילוי בים, שנמצא כאמור במרחק יריקה, גם הליכה על הטיילת השקטה והמטופחת תמיד באה טוב. דווקא בגלל שכל כך התרגלתי לנופי החופים ולציבור הרוחצים התל אביבי, החוף בנתניה סיפק חוויה שונה ומפתיעה לטובה. בעוד שבכל שבת קייצית בתל אביב תתקשו מאוד למצוא ספוט מרווח מספיק על החוף, בנתניה לא חסרים משטחים שלמים של חול זהבהב. משום מה נראה שהנתנייתים מעדיפים להתגודד באותו אזור על החוף, כך שאפילו קיימת האופציה להתבודד אם אתם פחות מתחברים לז'רגון המקומי (וב"ז'רגון" אני מתכוון כמובן לשפה הצרפתית). אורחי המלון נהנים מכניסה חופשית לחוף תמנון, שנמצא מספר צעדים מפתח המלון. הכניסה כוללת גם שמשייה וכיסא ללא עלות, ובימינו שמשייה וכיסא על החוף זה לא צחוק. מאחר שהכל היה סגור ברמות של בני ברק ולא היו יותר מדי אנשים ברחובות, גם הסיור במרכז העיר בשבת בצהריים היה נעים ומרענן. הופתעתי לגלות שהעיר הישנה התמלאה בציורי קיר פנטסטיים, חלקם על בניינים שלמים, שמוסיפים לה יופי וקסם רב. היא עדיין לא ברלין, אוקיי, אבל לוקחת בסיבוב את הסטריט ארט התל אביבי המנומנם.

A post shared by Nir Slonim (@slonir) on

מה אוכלים?

גם חדר האוכל של "מדיטרה" שומר על הסטנדרט הגבוה שהמלון מציב. הוא מגיש ארוחת בוקר עשירה וטעימה מאוד, מהסוג שקשה להסתפק בצלחת אחת, אפילו שמוקדם והגענו "הכי לא רעבים" כמו תמיד. גם בבופה מורגשת ההקפדה על חומרי גלם משובחים בלבד. בקרוב צפוי להיפתח בקומת הלובי בראסרי חדש, שישלב בתפריט מנות מהמטבח הצרפתי והמטבח האיטלקי-ים תיכוני. הבראסרי הכשר יהיה פתוח לאורחי המלון וגם עבור הקהל הרחב. אבל את האטרקציה הקולינרית האמיתית תמצאו בקונדיטוריות (סליחה על הצרפתית שלי, פאטיסרי) הרבות שצצו בעיר. הן מציעות מבחר מטורף של אקליירים, מקרונים, טארטלטים וכל מה שביניהם, שכמותו לא ראיתי מאז הטנגו האחרון שלי בפריז.

חדר האוכל (צילום: ניר סלונים)
גם חדר האוכל שומר עלך רמה גבוהה|צילום: ניר סלונים

קינוחים (צילום: ניר סלונים)
בנתניה התנהג כצרפתי. שלל קונדיטוריות נפתחו בעיר|צילום: ניר סלונים

בשורה התחתונה

את החופשות שלי אני תמיד מעדיף לעשות מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, ועד היום נופש בארץ הסתכם עבורי בצימרים בצפון או במלונות בתל אביב ובאילת. משהו בציורי הקיר הברלינאיים בשילוב עם שלל הבונבונים הצרפתיים גרם לנתניה להרגיש קצת כמו חו"ל. יותר מכל, מלון "מדיטרה" המתוקתק והסופר-מפנק מאוד עזר לסוף השבוע הזה להרגיש כמו אירופה. נכון, פה ושם שומעים קצת עברית, אבל היי, גם באירופה. בין אם אתם זוג שחושק בוויקנד רומנטי ספונטני שלא דורש נסיעה של שעות, או משפחה שמחפשת לנפוש במרכז הארץ, קחו את נתניה בחשבון, ולו רק בגלל מלון "מדיטרה".      

מחירים

בין ה-23.7 ל-7.9 המלון מציע מבצע מיוחד: המחיר לחדר סטנדרט החל מ-880 ש"ח ללילה (על בסיס לינה וארוחת בוקר), ולילה שלישי ב-50% הנחה. בסופ"ש המחירים הם החל מ-900 ש"ח ללילה לחדר סטנדרט. גם כאן לילה שלישי ב -50% הנחה. חדר דלוקס ענק עם נוף חזיתי לים בתוספת תשלום של 400 ש"ח ללילה.