קבלו קצת זיכרונות מהסיקסטיז: קיסריה של היום, עם בית ראש הממשלה ועשירי הארץ, היתה לפני חמישים שנה שממה אחת גדולה. היו שם פחות מעשרה בתים, מפוזרים באופן אקראי, ואנחנו הכרנו את כולם. ואפילו את שמות הדיירים. אחד היה של הבליין פוקה הירש שנודע במסיבות שלו. היו מספרים לנו שיפיפיות באות לשם ואחר כך צועדות בלילה ערומות לים. אחר היה של הצייר ראובן רובין. והיה גם הבית שנראה כמו אניה ואמרו לנו שהוא שייך למיליונר אנגלי. מדי קיץ היו מופיעים שם ילדים ג'ינג'ים שאותם היינו רואים מציצים מהחלון. אני הייתי ילד קטן מחדרה, שבא פעם בשבוע לחוות הסוסים שליד מגדל המים (שכבר לא קיימת היום) כדי לרכב על הסוסה שלו, שקראו לה "גלילה".
היו אז בקיסריה שתי בריכות שחיה, לא דבר של מה בכך. האחת במלון "סמדר" (שהיום הוא מין קאנטרי שכונתי) והשניה, המפוארת, במלון "דן קיסריה". מדי תחילת קיץ, היה מתקיים אצלנו בבית דיון לגבי מנוי לבריכה. "דן קיסריה" היה הנחשב יותר, אבל גם היקר יותר, ובגלל שהיו שם בסוף השבוע אורחי המלון, המנוי שכולל את שבת היה ממש "חוצפה" כמו שאבא שלי היה אומר. רק בשנים מוצלחות כלכלית היינו זוכים לבלות שם ימים סביב הבריכה.
לפעמים ההורים שלי היו מעזים לנסות ולהיכנס לאתר בסופי שבוע. אבא שלי היה אומר ש"נסתדר". היינו מגיעים עם חברים יותר עשירים, שלהם היה מנוי שכלל את שבת, והבחור בכניסה שהכיר אותנו היה נותן לנו להיכנס, יענו מעלים עין. "הוא מאור עקיבא, הוא נחמד. אני תמיד אומרת שהם נחמדים", אימא שלי הייתה ממהרת להסביר בטון שהיה שמור אצלה רק לדיבור על מזרחיים.
"דן קיסריה" היה הדבר הכי מפואר שהכרתי בילדות. הלובי הקריר תמיד, עם התקרה הגבוהה, המסדרונות המעוצבים, המלתחות המפוארות, הדשאים המטופחים סביב הבריכה, כסאות הנוח היפים. האוכל במסעדה שליד הבריכה שנראה מחוץ לארץ. והכי חשוב, בסופי שבוע היו מגיעים "אנשים מתל אביב", שנראו זוהרים כמו שרק רואים במגזינים. אימא שלי הייתה בודקת בחצי קנאה: "זה בגד ים של גוטקס, אני ראיתי את הדגם הזה בעיתון. אבל למה צריך להוציא כל כך הרבה כסף על בגד ים?". כשהגיעו נשים שלבשו מעל בגד הים בגד חוף באותו הדפס, העיניים שלה בכלל הסתחררו. "אני מעדיפה חולצת טריקו. איך אפשר להסתובב ככה מחוץ לבריכה? לחדרה אני לא יכולה לסוע עם פצ'לקה כזאת". עם החברות שלה הן היו בודקות כל פרט. הכובעים, התיקים, הנעליים, המשקפים. "לעירוניות האלה יש טעם טוב", הן היו מודות בחצי פה.
השנים עברו. קיסריה הפכה לקיסריה, ו"דן קיסריה" ירד מגדולתו. ביליתי שם לילה לפני עשור. התחושה הייתה של מלון כזה מסרטי אימה. כמעט נטוש, ישן מאוד, לא מלון שבא לך לבלות בו. אפילו הבריכה היפה והדשאים שמסביבה נראו עגמומים. לכן כשהודיעו שרשת דן סוף סוף תשפץ את המלון מאוד הסתקרנתי. וכך יצאנו איתן ואני לבלות שם סוף שבוע. אמנם ביולי, שזה לא בידור אבל היי, חופש זה תמיד כיף. מה גם שעם השנים הפכנו אנחנו ל"אנשים האלה מתל אביב".
הרבה כסף ומחשבה השקיעו בהפיכת "דן קיסריה" למה שקוראים עכשיו ריזורט. הרעיון הכללי היה לשדרג אבל להשאיר את ההדר המקורי, וזה הצליח מאוד. הלובי הוא עדיין אחד היפים בארץ, ועבודות האמנות החדשות שנתלו בו נותנות בדיוק את הטאץ' הנכון. החדרים כיפיים ונעימים, במיוחד אלה שיש בהם מרפסת שיזוף. המיטה נוחה (אם כי קווין סייז שזה קצת קטן), המקלחת מרווחת, החדר כולו מכיל פינוקים קטנים אך חמודים, כמו מערכת רמקולים שמתחברים לאיפון בקלות להשמעת מוזיקה, ומכונת קפה שגורסת פולים. בשבת בבוקר, כשהמלון כורע תחת חוקי הכשרות המנג'סים, המכונה הזאת היא הצלה גדולה.
גם הדשאים שמול הבריכה טופלו ואפילו ביולי, כשהבריכה ממש מלאה, קל מאוד למצוא פינה שקטה להניח את הכסאות שלך ולהרגיש שלווה ושקט. האמת, תענוג גדול לקפוץ ליומים לדן קיסריה. זה קרוב למרכז, אבל מרגע שמגיעים לשם, זה מרגיש כאילו נסעת ממש רחוק. אם רוצים בערב, אפשר לצאת לאכול בסביבה. אנחנו אכלנו בכרכור, במסעדה האיטלקית "רוברטה וינצ'י" שהיא קולית, טעימה ונעימה, לגמרי בסטנדרטים שאנחנו רגילים להם. וכמובן שאפשר גם לקפוץ לים. אנחנו הלכנו לחוף האקוודוקט, נדמה לי שהחוף בשדות ים הוא יותר כיפי.
בשבת המלון מאפשר צ'ק אאוט מאוחר, שזה בכלל תענוג. קיצר, אם מתאים לכם לברוח ליומיים, עדיף באמצע השבוע, "דן קיסריה" הוא פתרון מעולה. כדאי לזכור שבקיץ, במיוחד בסופי שבוע, הקהל הוא בעיקר משפחות, כך שרעשי הרקע של הילדים בכל מקום, כולל במסדרונות ליד החדרים, הם משהו שצריך לקחת בחשבון. וכדאי לזכור שמלונות בארץ הם יקרים באופן לא פרופורציונלי. מצד שני, שעה ברכב, בלי לעבור שדה תעופה וניג'וסים, זה גם משהו ששווה כסף.
מחירים:
מחיר ללילה לזוג החל מ-1,635 ש"ח על בסיס לינה וארוחת בוקר באמצע שבוע.
מחיר ללילה לזוג החל מ-2,385 ש"ח על בסיס חינה וארוחת בוקר בסוף שבוע.
*הכותב היה אורח של רשת מלונות דן