פשטות מפוארת: ביקרנו בצימר "חמדתיה" באילניה

בין בתי המשק הוותיקים לווילות החדשות, רגע לפני חוות השומר וה"אוכלוסיות המיוחדות" שזועקות "כן, המפקדת", נמצאת חצר אבן קלאסית, שמצליחה בו בזמן להחזיר אותך 100 שנה אחורה, ולפנק כמו שצריך במאה ה-21. ריח הענבים בכניסה מושך אותך פנימה.

הקונספט: "חמדתיה" הוא למעשה מתחם נופש עם חמישה בתי אבן, המכונסים (כמעט) כולם סביב חצר אחת מטופחת להפליא, שהשתייכה לפני 100 שנה למשפחה כורדית, שנטשה את המקום לאחר כמה שנים. כל החדרים שופצו ונבנו על פי עיקרון הפרמה-קלצ'ר, הרואה בחיים מעגל הוליסטי שאין בו פסולת או חומרים מיותרים. הכל נבנה מחומרים מקומיים והמחזור הוא צו השעה, אך בהחלט אינו חובה. בכניסה ישנו בית מרכזי, הפתוח בכל שעות היום, ובו ניתן לרכוש את יין הבית (המיוצר על ידי הבעלים), לקבל מיני הפתעות מבושלות ולאכול את ארוחת הבוקר המשובחת שמציע המקום.

סוד הקסם העיקרי של המקום, בעיני, הוא התחושה הנדירה שלא מדובר בסתם צימר, אלא במקום שמציע אירוח אמיתי. בעלת המקום, עתליה, מתחילה את הביקור בהסבר על תולדות אילניה ותולדותיו של הבית, ושמחה לספר ולהמליץ, או אפילו סתם לדבר. את פנינו קיבלה עוגת תפוחים מצוינת, יין ופירות מחצר המקום.

החצר עצמה היא קסם נוסף. במקום יש ברכת אבן שאוגרת מי גשמים, כזו שבקיץ מהווה אטרקציה לא קטנה לנופשים. המקום כולו מלא בפינות ישיבה לפי טעמו של המתארח - ממקומות קטנים ונסתרים בהם ניתן למצוא קצת פרטיות לא רחוק מהחדר, ועד נדנדות ומזרונים באמצע החצר, לאנשים חברותיים יותר. המקום כולו מלא בערוגות של ירקות וצמחי תבלין ועצי פרי. עתליה עודדה אותנו לקטוף, ונענינו בשמחה. בחצר האחורית מסתתרות הפתעות לילדים: נדנדות שנבנו על ידי הבעלים ובית על העץ. אה, ומסתתרת שם עוד הפתעה למבוגרים: חדר ג'קוזי גדול ומאובזר היטב.

מה מביאים: אנחנו התארחנו בשלהי הסתיו ובגדים חמים היו צו השעה. בפנים דאגו לכל מחסורינו – מקמין עץ ועד שמיכות מחממות לישיבה במרפסת. בקיץ, אסור לשכוח בגד ים כדי לא לפספס את השכשוך בבריכה. מי שחפץ להשלים השכלה קולנועית, יכול להביא סרטים בכל פורמט אפשרי (כולל USB) ולמצוא את מבוקשו בחדר.

מה עושים: ההמלצה הטובה ביותר היא להתפנק בחדר, ואז לבלות קצת זמן איכות בחצר עם ספר טוב וכוס תה עם עשבים מהגינה. מי שמתעקש להפגין אנרגטיות, יכול לקחת זוג אופניים שמחכים לאורחים בצריף בכניסה ולדווש ברחבי היישוב. הר תבור נמצא במרחק יריקה, וכך גם צומת גולני, המובילה אל הכנרת.

החדרים: במקום חדר אחד קטן, שני חדרים בגודל בינוני ושתי סוויטות משפחתיות. אנחנו התארחנו במה שמכונה "החדר השלישי", ובו חדר מרכזי עם גלריית שינה לילדים (בגיל המתאים לטיפוס על סולם) וחדר שינה ומרפסת גדולה ונוחה. המקום הצליח לעשות באופן מופלא שני דברים מנוגדים באותו הזמן: מחד, להרגיש חסר יומרות לחלוטין, ומאידך, להיות מפנק עד הסוף בלי להחסיר דבר. קירות האבן, הקמין וארונות העץ משרים אווירה כפרית אמיתית, בסגנון 1902, אבל כזו שמלווה במיזוג נוח, ביין משובח שמחכה על השולחן, במיטה רחבת ידיים ובסבון יוקרתי בכיור. אמבטיית האבן העצומה גם היא מצליחה להיות גם פשוטה וגם יוקרתית באותו הזמן, כאילו מדובר בשילוב טבעי. בלי להיכנס לפרטים מיותרים, השירותים מייצגים היטב את הגישה הבריאה של המקום: מצד אחד אסלה למי שמבקש להיות ירוק באמת, ומצד שני אסלה רגילה. אפשר לבחור, ומי שרוצה להתעלם לגמרי מהגישה הזו, יכול.

הכל טוב, יפה ומפנק, אבל חייבים להדגיש נקודה אחת. מי שמחפש את הפינוק המצועצע (והריקני, בעיני) שמציעים צימרים אחרים, עלול להתאכזב. כלומר, אין דבר שרצינו ולא קיבלנו, אבל בנייה טבעית וצמודת קרקע, גם אם מפוארת, פירושה שמדי פעם מגלים נמלה בקצה הכיור במקלחת. מחיר פעוט לשלם תמורת כל השאר.

בקצה החצר האחורית מחכות שתי הפתעות נוספות: האחד הוא מעין אוהל אירוח, שמאפשר אירועים בגודל בינוני (פופולרי בעיקר לימי הולדת 60 היפר-משפחתיים, נאמר לנו). לא רחוק ממנו נמצא קרון עץ קטן ומשופץ ובו מיטה, מטבחון ושולחן זעיר. ניסיון חדש של הבעלים לחדר פשוט וזול, שיפנה לסוג אחר של אנשים. מטיילים שחפצים בשנת לילה, ולא בפינוק צימרי. יש בזה קסם רב, מודה.

מה אוכלים: ארוחת צהריים וערב אפשר לאכול במסעדת יהודה ורוזה בכניסה לאילניה, או בשלל המקומות שמציע כפר תבור הסמוך. נלהבים מהמקום, בחרנו להישאר בחדר ולאכול בו. בחירה נכונה. בדרך לאילניה עצרנו במקום שמאגד את האלפיון העליון, ופינקנו את עצמנו בארוחת בוקר יוקרתית. אלא שבוקר לאחר מכן התברר שלא היינו צריכים להתאמץ כל כך. ארוחת הבוקר שמוגשת בחדר המרכזי מתעלה על כל מה שיושבי המגדלים בתל אביב מקבלים. העובדה שהכל מגיע מהגינה המקומית והכל מטופל בהקפדה אוהבת, ניכרה בכל צלחת. מהשקשוקה והסלטים, דרך גבינות העזים מהדיר הפרטי ועד לפשטידת התרד הנפלאה. אכלנו ואכלנו ולרגע אחד תכננו למכור את כל רכושנו ולעבור לגור במקום באופן קבוע.

מחירים: המחירים נעים בין 900 שקל באמצע השבוע לחדר הקטן, ל-1,400 שקל בסוף השבוע לחדרים הגדולים (מותנה בשני לילות). כמה עולה הצריף בחצר? זה כבר בין המטיילים הצעירים לבעלים.

שורה תחתונה: ביקור במקום הוא המתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם, בעיקר בחודשי האביב ושלהי הקיץ, אבל בעצם גם בכל השנה. המקום משרה תחושת רוגע וביתיות שלא זוכים לה בכל יום.

איפה: חמדתיה, אילניה – סג'רה, 054-5331033

* הכתב היה אורח המקום

>> שמש חורפית: ההמלצות הכי שוות לסופ"ש