לכל ההמלצות באזור עוטף עזה: מקומות לבקר בהם בעקבות ה-7 באוקטובר | טיולים מומלצים באזור עוטף עזה | מקומות מומלצים לישון בהם באזור עוטף עזה | פעילויות מומלצות באזור עוטף עזה | מקומות מומלצים לאכול בהם באזור עוטף עזה
יש מי שקוראים לזה תיירות מלחמה, תיירות אופל או תיירות המיגוניות, יש מי שחושבים שזו בכלל תיירות סולידריות, ויש מי שמתנגדים לשתי ההגדרות וכועסים על ההתנפלות ההמונית. אבל העניין והסקרנות גדולים מסך כל ההתנגדויות. למרות הכעס והתרעומת של התושבים, תעשיית הסיורים בעוטף עולה כפורחת, כמו הכלניות בדרום אדום, ובכל יום נעים על ציר הכבישים 34 ו-232 מאות מכוניות ואוטובוסים ויוצרים בהם פקקים ועומס תנועה. האוטובוסים מלאים בקבוצות שמבקשות להיווכח מקרוב בזוועות, לשמוע עדויות מכלי ראשון, להתייחד, להצטלם ולהביע חיזוק ותמיכה.
מתחם נובה, יער רעים
היער הפסטורלי, שאירח את ההמונים שרקדו וחגגו בין העצים לאור הזריחה המהפנטת, הפך לשדה קטל והיה לאחד ממוקדי הטבח הגדולים והקשים של 7 באוקטובר. במקום נרצחו 364 בני אדם ו-40 נחטפו לעזה. היער הפך מיד לאתר עלייה לרגל והחניון ורחבת הריקודים נהיו אתר הנצחה ספונטני עם אנדרטאות, תמונות, נרות ופרחים. עם הזמן הפכה הספונטניות למיצב זיכרון והנצחה מצמרר. בט"ו בשבט שתלו המשפחות השכולות עץ לזכר אהוביהן וקק"ל הציבה עמודים שעליהם נתלו תמונות הנרצחים והחטופים, לצד דגלי ישראל. למרגלות העמודים "נשתלו" כלניות אדומות שיצרו אומנים ברחבי הארץ כדימוי לכלניות שפורחות ביער בחורף, ולפרחים שנקטפו בדמי ימיהם. על רחבה אחרת פרשו החבר'ה של חמ"ל אזרחי שלט ענק ועליו הקריאה Bring them home now! ובד עם ציור של 40 פרפרים צבעוניים, כמניין האנשים שנחטפו במסיבה.
מתי? הכניסה חופשית בכל זמן. נא להתנהג בהתאם.
כביש 232
הכביש, שהוא הציר המרכזי של יישובי העוטף ותוואי ביטחוני-אסטרטגי, חוצה את מערב הנגב. תחילתו סמוך לצומת ניצנים, בכביש 40, וסיומו אחרי 80 ק"מ בהצטלבות עם כביש 10, הנושק לגבול מצרים ולמסוף כרם שלום – המסוף שבו עוברות משאיות הסיוע לעזה. מאז מתקפת הפתע קוראים המקומיים לכביש "אתר ההנצחה הפתוח הגדול בעולם" ומקטרים על עומס התנועה של המוני המטיילים שעוצרים להציץ לתוך המיגוניות, שהפכו למלכודות מוות, להניח אבן על האנדרטאות, להתפלל לשלומם של החטופים ליד תמונותיהם ולקוות לחזרתם המהירה הביתה.
מעבר למראות העצובים בצדי הכביש, ופרט ליער רעים, לאורכו יש מקומות אטרקטיביים לעצירה וטיול, ובהם פינת החי בקיבוץ גברעם, שדרות, יער סעד ויער שוקדה, הבוסתן בחצר של אורה בכפר מימון, לה-מדווש בקיבוץ בארי, תל ג'מה, ופארק אשכול וחוות היען – שסגורים נכון לעכשיו.
המכוניות בתקומה
גם מגרש המכונית הענק, הסמוך למושב תקומה ולעיר נתיבות, הפך לאתר מסקרן שהמונים צובאים על פתחו. בראשית זה היה מרכז לוגיסטי של הלוחמים לפני כניסתם לעזה ואחרי כמה ימים הפך ל"חניון" שאליו הובאו 1,600 כלי רכב שנורו, נשרפו או ננטשו בשולי הדרך, החל מרכבים של כוחות הביטחון וטנדרים ואופנועים של המחבלים, עבור בקלנועיות וטוסטוסים עזתיים וכלה באמבולנסים ומשאיות גדולות. הרכבים נאספו מהכבישים, מהשדות, מהקיבוצים, מהמושבים, מהערים ובעיקר מאזור המסיבה ברעים, והם מעידים על גודל האסון שעברו בעליהם והנוסעים, וכמו שהאחראים במקום אומרים – "לכל מכונית כאן יש סיפור". ולא ניכנס כאן לתיאורים הגרפיים של מה שהתחולל בהם ושל השרידים שנמצאו בתוכם.
המכוניות במגרש מסודרות שורות שורות לאורך מאות מטרים והן חולקו לפי האזורים שהובאו מהם. כאן חונים רכבים של כוחות הביטחון לצד טנדרים ואופנועים של חמאס וג'יפים של מחבלי הנוח'בה, ומכוניות שנשרפו כליל ולא ניתנות לזיהוי. השרופות נערמו בערימות בגובה שמונה מטרים ונראות כחומת מתכת מחלידה, שתלך באחד הימים לגריטה ולמחזור או לחלופין תשמש ליצירת אנדרטת הנצחה.
חשוב לדעת: הכניסה למגרש היא במסגרת סיורים שתואמו מראש. לפעמים מכניסים גם מבקרים בודדים, אם לא, תוכלו לראות מבעד לשער ולגדרות.
קיבוץ בארי
בארי הפך לאחד מסמלי המתקפה הקשה. הקיבוץ עבר אסון נורא ובתחומיו התחוללו גם מעשי גבורה. הקיבוץ סגור למבקרים ולמטיילים מן השורה, ובשער עומד שומר שמכניס רק את מי שאושרה ותואמה לו הגעה, אז אל תנסו ואל תלחצו. מראה של סקרנים שסובבים את גדר האבטחה המקיפה את הקיבוץ, בניסיון לראות את השבילים והבתים השרופים, הוא יום-יומי.
אז לתוך בארי, כאמור, אין כניסה – אבל אם אתם כבר באזור ורוצים לתמוך בחברי הקיבוץ ובכלכלה המקומית, תגיעו ללה-מדווש – מרכז האופניים של ארז מנור, שכרגע לא מארגן טיולי רכיבה אבל כן מוכר אופניים ונותן שירותים לרוכבים. עוד תוכלו לרכוש במזנון שלו את הגבינות הנהדרות של מחלבת בארי. דרור אור, הגבן שלה, עדיין חטוף בעזה.
אפשר להיכנס לגלריית עיונה של יונת אור, שנרצחה ב-7 באוקטובר. ילדיה עלמה ונועם נחטפו והוחזרו, ודרור אביהם טרם שב. ילדיה פתחו לאחרונה מחדש את מפעל החיים של אמם כדי לשמר את המורשת והחזון שלה, ומי שמעוניין יכול לראות ולרכוש און ליין, או להגיע לגלריה בתאום איתם.
על הגבול, נתיב העשרה
"גם הבוקר אני מביטה בשמיים, בדיוק כמו באותו יום, רגע לפני שהכל התחיל, ולא יכולה לשכוח את השנייה שבה עלו השבלים השחורים מתוך עזה וצבעו לנו את החיים בשחור", מספרת יפעת בן שושן, תושבת נתיב העשרה, מרצה ומדריכת סיורים במושב ובאזור העוטף. "מאז אין שעה שבה אני לא משחזרת בראשי את הפריים הזה שניבט אליי מהחלון של חדר השינה. המראה הזה, לא עוזב גם אחרי יותר מ-180 יום וכנראה יישאר איתי לעד. וגם כל מה שקרה אחר כך - קולות ירי המקלעים שלא פסק, החשמל והתקשורת שפסקו עם הירי, ההודעות שהגיעו באיחור רב, הידיעות הרעות על חברים שכבר אינם בחיים ועד שקיבלנו אישור לצאת מהבית אל הלא נודע". שחייה השתנו באחת מאז שחצו המחבלים במצנחי הרחיפה את החומה הגבוהה ונחתו במושב, רוצחים ושורפים את כל מי ומה שנקרה בדרכם.
למרות הקושי הגדול שתובע ממנה הרבה תעצומות נפש, ואף שהתושבים חושבים אחרת ממנה, יפעת נענית לבקשות לחזור ולהוביל סיורים כדי להראות, לעלות מודעות ולהנציח את מה ומי שהיו ואינם. "הפידבקים שאני מקבלת הם חיובים ומעצימים", היא אומרת. מסלול הסיור וסיפורה האישי מטלטלים ומציפים את כל מנעד הרגשות. תחילתם בעקבות המתקפה והקרבות בנתיב העשרה, מראות ההרס והבתים השרופים, והכאב על 20 תושביו שנרצחו. כל אלה מחדדים שמה שרואים ושומעים משם לא דומה למה שרואים ושומעים במקום שבו קרה הכל, וזה בדיוק מה שהיא מבקשת להעביר למבקרים, וכן את החיים על הגדר לפני 7 באוקטובר ואחריו. מהמושב ממשיכים לשדרות, למתחם נובה ביער רעים, לבתים המפויחים בקיבוץ כיסופים ולמפגשים ולשיחות עם חברי כיתות הכוננות והלוחמים שהצילו את חיי התושבים.
לעוד פרטים: 054-6700333
"אנחנו הפנים של ישראל", שדרות
"טרום 7 באוקטובר היינו יעד תיירותי מבוקש, וב-2023 אירחנו יותר מ-700 קבוצות, ש-80 אחוזים מהן היו תיירות נכנסת. הפכנו להיות הפנים של ישראל", מספרת חן כהן, רכזת התיירות של העיר. כך גם בימים אלה, כששדרות מוצפת עשרות משלחות וקבוצות מהארץ ומהעולם, מטיילים עצמאים ושיירות אוטובוסים של טיולים מאורגנים – וכאן, להבדיל מחלק מהמקומות האחרים, פותחים דלת ומקבלים את כולם בשמחה, בין השאר כי הסולידריות והחיבוקים מחזקים אותם וגם כי המבקרים מניעים מחדש את התיירות ואת גלגלי הכלכלה המקומית.
"הסיפור שלנו לא התחיל ב-7 באוקטובר. הסיורים עסקו בחלוציות, בגיבורי התרבות, בחיים בצל הקסאמים ובחוסן האישי והלאומי. אנחנו מחברים את אירועי המתקפה, המלחמה והפינוי שלנו מהעיר", מוסיפה כהן. הסיור שלאחר המלחמה מאיץ את הדופק ומעלה שוב תהיות איך הצליחו עשרות מחבלים בני עוולה להשתלט עליה. המסלול מתחיל בבית המייסדים, עם אנשי עדות - ובהם שוטרים, לוחמים ומדריכים תושבי שדרות - שמספרים על גבורה אזרחית, על כוחות הביטחון שנלחמו בחירוף נפש ועל אנשים שהצילו חיים. בתום השיחות עוברים לתצוגת קסאמים וצופים בסרט מצמרר המתאר את המתקפה על תחנת המשטרה ואת הלחימה עיקשת של השוטרים עד שניתנה הפקודה להרוס אותה על המחבלים שהתבצרו בה. לאחר הסרט יוצאים לראות את חורבן התחנה בשטח, וכן את הקיר המנוקב בכדורים, שעליו מתנוסס ציור מרגש של הצייר אליסף מיארה, שהנציח את התחנה. מעליה ספר התורה, ומסביב הלוחמים והטנק שירה עליה. משם נוסעים לראות את "מיגונית הפנסיונרים" ומסיימים בתצפית ממרומי מצפה שדרות (גבעת קובי) שחולש על האזור ומרחיק עד לעזה.
ואם אתם כבר בעיר, סורו גם לכתבות הטיולים והאוכל שם תמצאו היכן לטייל ולאכול.
הבית של סיוָני, קיבוץ כפר עזה
"תבטיחו לי שאתם בסדר", כתבה סיון אלקבץ באחת מהודעות הוואטסאפ האחרונות להוריה, רגעים ספורים לפני שהיא ובן זוגה, נאור חסידים, נרצחו בדירתם הקטנה בשכונת הצעירים שבקיבוץ. ההתכתבות הזו, וכל התכתבויות הוואטסאפ האחרונות שלהם בזמן שהסתתרו מתחת למיטתם, הוגדלו והפכו לתמונה מעציבה ומכואבת. התמונה נתלתה על קיר מנוקב ומחורר מכדורים ורימונים שנזרקו לתוך הבית, עדות לזוועה שהתרחשה שם, ובקיבוץ שבו נרצחו 61 תושבים ו-18 נחטפו. אלה, והרהיטים ההרוסים, והחפצים שהתפזרו, והמטבחון המבולגן, הפכו למיצה מצמרר וכואב שמציג את רגעי חייהם האחרונים של הזוג הצעיר, בני 23 בלבד בהירצחם, והמראות לא קלים.
הוריה של סיון, ענת ושמעון אלקבץ – היא פסיכותרפיסטית והוא מנכ"ל רדיו דרום ומפקד גלי צה"ל לשעבר – החליטו להפוך את "הבית של סיוני" לאתר זיכרון פתוח למבקרים באמצעות תערוכה המנציחה את הזוג שנרצח כדי שכולם יראו, יבינו ויזכרו. התערוכה מציגה את התופת שעברו ומספרת את סיפור חייהם ומותם, לצד תמונות של זוגיות אוהבת וטקסטים, צילומים וסרטונים שענת כתבה וצילמה בביקורה הראשון בבית, המתארים את שראתה והרגישה. בתיאום מראש.
"הבית של סיוני" 2 - עד 9.5, מוצגת במכללת בית ברל בכפר סבא תערוכה לזכרם, הממחישה את הזוועה והרצח הברוטלי, באמצעות תמונות מזירת הטבח בכפר עזה.
בין שדרות לעוטף
יש מקומות שהסיפור שלהם שזור בין שבילים, סמטאות ונופים ציוריים, ויש מקומות שהאנשים ומציאות החיים הם לב הסיפור. כזהו אילן אבקסיס – תושב שדרות, מורה להיסטוריה, סגן מנהל תיכון בעיר, מורה דרך, ומהידענים וההיסטוריונים המרתקים בענייני האזור. אילן מוביל סיורים במסגרת "תיירות שדרות" וכן טיולים עצמאיים ברחבי העוטף, זה שלאחר המתקפה והמלחמה.
את הסיורים הוא מתחיל ב"מוצב ההסברה הקדמי של המדינה המאפשר מבט קרוב וגבוה על עזה, על שיגורי הרקטות, על הקרבות ועל המתרחש". הוא נותן סקירה טופוגרפית, נופית, היסטורית, ביטחונית וגיאו-פוליטית על אזור הרצועה ועל המנהרות ומכשול התת-קרקע, ומספר מזווית אישית על המתקפה, הקרבות, תחנת המשטרה, הפינוי, החיים באילת, מרכז החינוך שהקים שם, והחזרה לעיר. משדרות נוסעים בכבישים 232 ו-34, תוך שאילן מספר על הדרמה האכזרית שהתרחשה לאורכם. על הדרך עוצרים בנובה, ביער רעים, שם הוא מסביר ומלווה בטקס התייחדות עם הנרצחים, שלדבריו מזכיר לו את טקסי הזיכרון שהוא עורך ביערות ובבורות המוות בסיורים שהוא מדריך בפולין.
מקומות אחרים בסיור הם מגרש המכוניות בתקומה ("שם מבינים את גודל האסון למראה אלפי המכוניות השרופות"), והבתים השרופים בשכונת הצעירים בקיבוץ כפר עזה, שחלקם נרצחו וחלקם עדיין חטופים. "אנחנו נכנסים לביתם המנוקב והשרוף של סיון אלקבץ ובן זוגה נאור חסידים שנרצחו, רואים את שהתרחש ברגעי חייהם האחרונים ועורכים טקס לעילוי נשמות הנרצחים. המודרכים מזדהים, אומרים קדיש, קוראים שיר ומדליקים נר זיכרון".
לפרטים: 052-8119842
מישור הגפן, אופקים
מישור הגפן שכונה באופקים שבשבת הארורה, ב-06:45, השתלטו עליה 22 מחבלים וירו בכל מי שנקלע בדרכם. מסע הרצח החל ברחוב הגורן, משם המשיכו בני העוולה לרחובות הכרמים והחיטה, עד שנעצרו ברחוב התמר, תוך שהם זורקים רימונים על הבתים ויורים לכל עבר. במהלך המתקפה והקרבות בשכונה נרצחו 47 אזרחים, שוטרים וחיילים תושבי העיר. רחל ודוד אדרי היו בני ערובה בביתם וניצלו, בין השאר, הודות לעוגיות ולתבשילים שהגישה רחל למחבלים, מעשה שהציל את חייהם של בני הזוג. מאז הפכה השכונה למוקד של מבקרים שבאים לראות מקרוב, מתגודדים בפתח ביתה של רחל בתקווה לפגוש את מי שהפכה לגיבורה לאומית. הם מבקשים ללכת בנתיב שבו פרצו המחבלים, לראות את אזור הקרבות, לפגוש את התושבים ולשמוע את סיפורי הגבורה.
אפשר לטייל לבד ברחובות מישור הגפן ואפשר עם שונית, תושבת השכונה, המוכרת בכינויה שונצה. לפני מתקפת הטרור היא הובילה סיורים קולינריים ב"עיר האורות", ולאור הביקוש הוסיפה את הסיור "בעקבות גיבורים", ובו היא מספרת איך פרצו המחבלים לשכונתה, על מתקפת הטרור שהשאירה את בני המקום מבולבלים ומלאי חרדה, ואיך החליטו במשפחתה שלא לתת להם לשבור אותם. "לא נעניק למחבלים את האפשרות לקבור את החלומות והתקוות שלנו", היא אומרת, "היום אנחנו עומדים כאן ומתחזקים כמו עוף החול שקם מההריסות". היא מספרת את סיפורה של העיר, היופי וההוויה שלה ומגישה גם טעימות מסיור האוכל.
ואם אתם כבר בעיר, סורו גם לכתבות הטיולים והאוכל שם תמצאו איפה לטייל ולאכול.
עזה ממקור ראשון
יונתן שלמה הוא מדריך טיולים שבמשך 30 שנה משרת במילואים כלוחם, כך גם ב-7 באוקטובר, כשהוקפץ לדרום. הוא שירת 90 ימים ויודע לספר על הלחימה בעזה ממקור ראשון, וכן על השינויים שעבר הצבא ועל הירידה בסד"כ בחגים ובשבתות. היום יונתן מוביל סיורים בעוטף שהם, לדבריו, דרך חשובה להכרת ההיסטוריה ולהבנה מעמיקה של האירועים, תוך שהוא מחדד: "אנחנו נכנסים רק למקומות שתושבי המקום הזמינו אותנו אליהם, התושבים שנפגוש רוצים לספר את סיפורם".
הסיור שלו מתחיל בתצפית על השכונות של עזה ועל נקודות הפריצה של חמאס בגדר, מכרם שלום ועד מחסום ארז. משם למשטרת שדרות וסיפור הקרב על התחנה, ועצירה בקפה של ששון ובמאפייה מקומית. עצירה נוספת במגרש המכוניות בתקומה, שם מקבלים הסברים מדוע לקח לצבא זמן להיערך ללחימה ולכניסה לעזה. בהמשך סיור מחוץ לקיבוץ מגן, שנלחם והצליח להדוף את המחבלים, ומפגש עם חברי הקיבוץ שיספרו על כיתת הכוננות, על החיים בעוטף ועל דילמת החזרה לקיבוצים. הסיום סביב גדר האבטחה של קיבוץ בארי והתייחדות עם זכר הנרצחים באתר הזיכרון ביער רעים.
המחיר: 320 שקל
בעקבות מלחמת עזה
דן אמיר מתמחה בטיולים באזור הכרמל, בין השאר בעקבות השריפה בכרמל, טיול שהוא מגדיר "טיול אופטימי מהחורבן להתחדשות, מהשחור לירוק. סיפור מסע אישי מהאש והאימה לחזון וצמיחה". את הניסיון והסיפור האישי מהכרמל הוא מביא עכשיו לסיור בעקבות המלחמה בעוטף, ויוצר חיבור בלתי אמצעי למקום בשילוב תהליכי התבוננות פנימית ותובנות עליונות, ומה אפשר ללמוד מהם.
הסיור מיועד לרוצים לראות מקרוב מה קרה והיכן בדיוק תוך מפגש מטלטל עם מאורעות 7 באוקטובר. "לא ניכנס לקיבוצים ולא לבתים של אנשים שאינם", מבטיח אמיר. משך הסיור חמש–שש שעות, הוא יוצא מאשקלון ועוצר בנתיב העשרה, במשטרת שדרות, בגבעת קובי, במיגונית הפנסיונרים, במיגוניות לאורך כביש 232, בקרב מפלסים, בהנצחה של נטבחי פסטיבל נובה ובמגרש המכוניות השרופות בתקומה.
המחיר: 250 שקל
"יש כאן דור של ניצחון"
"אני יודע להדריך טיולים שמחים של טבע, נוף, פסטיבלים, אבל איך מדריכים את 7 באוקטובר?", מקשה עופר בן דוד, הבעלים חברת הטיולים עופרים, שמוביל גם סיורים בעוטף. "רציתי שיהיה טיול מכבד, טיול שיראה את התמונה הגדולה. שכל מטייל יחזור הביתה בהבנה שיש כאן דור של ניצחון. דור שיודע להתאחד ולהילחם על הבית למרות המחיר הכבד. דור של אנשי בראשית שיודעים לקום מחורבן לתקומה. אני מאמין שחובה להגיע ולטייל במרחב של עוטף ישראל". מתוך האמונה הזו הוא מציע למצטרפים אליו מסע מטלטל, מחבר ומרגש להכרת תושבי העוטף המדהימים, לחלוק כבוד ללוחמים, לנופלים ולנרצחים. "אני יודע שאין לי ארץ אחרת ואני מרגיש חובה לספר את הסיפור של ארצי הבוערת".
המסע של עופר לאזור מספר את סיפור המתקפה והמלחמה בעקבות אנשים רגילים שהפכו לגיבורים בעל כורחם, אנשים שנלחמו על הבית, ניצולים ממסיבת נובה והתייחדות והדלקת נרות זיכרון במיגונית של ענר שפירא ז"ל.