מים במדבר הם מחזה מתעתע, לא פטה מורגנה אבל בהחלט משהו להתרגש ממנו. גם הגילוי שיש עדיין מים בעין ירקעם, כמעט בסוף מאי, גורר תחושת אירוע נדיר. הגשמים המאוחרים עשו חסד עם הטבע, בעלי החיים והמטיילים, ובאופן מפתיע לא פחות, המים עדיין סבירים, ירקרקים מעט אך מאפשרים טבילה. אם אתם בסביבה, זה הקיו שלכם לקפוץ לביקור כי לכל הטוב הזה יש תאריך תפוגה קרוב. הגב הפופולרי מרוחק כ-600 מטרים בלבד מהחניה על כביש 206, משם נמתח שביל ירוק מזרחה, המוביל בהמשך לגב ימין ומתאים לימים קרירים יותר. עד אז פונים ימינה באדום כדי להגיע לבריכות העליונות שאינן ראויות עוד לרחצה, או בשחור שבהמשך הגולש לגב התחתון.
> לטיול ההתרעננות משבוע שעבר שנמצא מתחת לאף של כולנו
מהחניה והכביש, נמתח השביל גם מערבה, הפעם מסומן שחור ומוביל למצלעות הסוגרות את מכתש ירוחם, למסלול הסנפיר הגדול והקטן, שני קילומטרים של טיפוס וגלישה שסופה בחניון החולות הצבעוניים. זהו מסלול מאתגר לעונה עם אופציה לגרסה קצרה - הסנפיר הקטן, מסלול מעגלי נהדר לשעת בוקר מוקדמת או בטרם שקיעה, עם נוף מרגש לא פחות. אפשר להתחיל בחניון החולות הצבעוניים, לטפס בשחור ולרדת בירוק, או ההפך, לא קריטי, פחות מקילומטר וחצי, קצר ואפילו לא קורע. הבונוס הוא התצפית מגובה 400 מטרים אל אוקיאנוס של גבעות חוליות ססגוניות שהטבע פיסל בהן שלל תצורות. שמו של המכתש הוסב לפני כמה שנים בזכות הקרבה לעיירה הדרומית, מהלך טבעי ומתבקש. המכתש רחב הידיים שופע תופעות גיאולוגיות מרשימות ומסלולים ברגל, באופניים וברכב, וכיף לשוטט בו ולהרגיש כמו בנוף ירח. ביקור בירוחם אינו שלם בלי התאווררות ביפי המדבר הפראי, לנשום אותו עמוק ולשחרר לכמה שעות, את טרדות היומיום.
הביקור בעיירה הדרומית מקבל אופי שונה התלוי בלוח השבועי, כי במקום הקטן אפשר להתנסות בכל יום בהתרחשות אחרת. נכון שכמאמר הקלישאה אי אפשר לתפוס את כל הציפורים במכה או לרקוד על כל החתונות, אבל למה לא לנסות? אני אציע, אתם תבחרו, ואם תישארו יותר מלילה אחד, תרוויחו. נתחיל באווירת המדבר הרוחנית, שלאורה מתקיימים בימים ראשון, שני ושלישי, שיעורי יוגה שמעבירה בת שבע בת שבע פטל לביאן, במתחם 'בריאה'. השעות משתנות, 6:00 או 8:30 בבוקר, אבל אין כמו להתחיל את היום בחיבור פנימי, לעורר את האיברים במתיחות ולהאריך את השרירים והרוח. בהנחיה רוגעת ונעימה מתלכדים הגוף והנפש לשעה של חוויה כיפית משחררת.
אותו לוקיישן מקבל צורה חדשה בימי רביעי (11:00-18:00) והופך למסעדה טבעונית. מיטל ועודד קב הקימו את המתחם מתוך רצון לקדם את תרבות הרוח שיש לה מקום של כבוד בירוחם. הם עורכים כאן סדנאות, ריטריטים, ואירועים שונים ופעם בשבוע מתמקדים בתזונה. אחרי ששוטטו בהודו והתאהבו באוכל, הם מציעים תפריט שיש בו נגיעות הודיות עם דאל ואורז, וקארי משוגע עם מגוון תוספות, אבל גם סושי מפורק, סלט עשיר עם ירקות טריים ומבושלים, קטניות וקינואה, ברוסקטה בכמה סגנונות ובטטה אפויה ממולאת במלא דברים טובים. הארוחה אינה שלמה בלי אחד השייקים המפתיעים שלהם או משקה קקאו טבעוני לגמרי והאווירה המשפחתית בחינם.
ואז מגיע בוקר שישי הגדול, יום של שפע אפשרויות ואקשן מקומי שהוא תמצית מזוקקת של ההוויה הירוחמית הקהילתית. רק באותו בוקר הבנתי שלמעשה התושבים ובהם התיירנים, משחקים בכיסאות מוסיקליים, ונמנים על הלקוחות של הקולגות שלהם דואגים לפרגון הדדי מחמם לב. קרן סינגר, המעצבת, הקימה עם דניאל בעלה האדריכל את סטודיו סויט קייס (Suit Case) לעיצוב ומיחדוש. מדי שישי הופך המקום לבית קפה והיא שולפת ממטבחה שלל מאפים, מתוקים ומלוחים, עוגות, עוגיות ועוד, מעשה ידיה להתפאר. סינגר מודה שלו לא בחרה בלימודי עיצוב, הייתה מטפחת קריירת בישול וכבר שנתיים שהיא משלבת את אהבת המטבח באמצעות טוויסט בעלילה. מי מגיע? שכנים, חברים, תיירנים, וטיילנים, יושבים בחצר המעוצבת על טהרת המיחזור, כדי ללגום קפה ולנגוס במאפה, להציץ בגלריה שבסטודיו, לרכוש יצירה מעוצבת הביתה, או לקנות ערכה ולבנות בכיף פריט מעץ ממוחזר. לבוקר הזה מתנקזת המהות הירוחמית שיש בה קירוב לבבות וקיבות ל(כמעט) עונג שבת.
כדי להבין את התופעה הירוחמית צריך לרדת לשורשיה ולגלגוליה מאז ועד היום, ואין מי שעושה זאת טוב יותר מאביחי חזות המוביל מדי שישי סיור שמספר על האבולוציה המקומית, ולא מתוך קורבנות, אלא מפיכחון וקבלת המציאות בראי החברה הישראלית. הסיור מקיף את כל החושים וחזות מקבל אורחים בנגינה על עוד מצרי, תה וספינג'. בשיטוט רגלי עוברים בכמה תחנות, לכל אחת סיפור ותפקיד בהיסטוריה המקומית ובאמצעותן הוא משרטט קווים לדמותה של ירוחם. הוא מדבר על המודל לעיירות הפיתוח בארץ ושירוחם היא הראשונה בנגב, על האתגרים של המדינה, הטיפול הלקוי בעולים ועל האפשרויות שעמדו בפני התושבים: לעזוב או לקחת אחריות ולייצר תיקון. משנת 2005 החליפו בירוחם דיסקט והחלה הגירה חיובית והיום הוא מציג קהילה תוססת, חדשנית, יזמית שמדגישה חינוך, השכלה, תעסוקה איכותית וגם תיירות.
בין היתר מבקרים בפרויקט 'לחם זה' של אריאל סטאר, מאפייה שיתופית שהיא הרבה מעבר לעוד מאפייה. סטאר, עולה חדשה מארה"ב, לא יכלה בקורונה לטוס לביקורי משפחה, וכפיצוי החלה לאפות בייגל אמריקאי, חילקה לשכנים ולחברים וקלטה שלחם הוא מכנה משותף שמחבר אנשים. מכאן נבט הרעיון לצאת מהמרחב הביתי לציבורי ובמאפיה שהקימה קיבצה חמש אופות ביתיות, עסקים קטנים שחברו למרחב עבודה משותף במרכז המסחרי, מעין ווי וורק של לחם. במהלך השבוע זוהי נקודת מפגש לסדנאות 'לאפות תרבות', במלחמה הן יצרו למפונים מפגשי 'אפיה רגשית' שכעת מיושמים בקרב תלמידים וצרכנים נוספים, הן זמינות לקייטרינג ובימי שישי זהו בית קפה שבו נמכרת התוצרת המגוונת: לחמי מחמצת, פוקצ'ות, עוגות שמרים, בייגל'ס, חצ'פורי ועוד. יש דיסוננס בין המקום החדשני למרכז המסחרי הוותיק שעדיין סובל ממראה משמים משהו, אבל בזכות יזמה שכזו מקבל חיים ועיניה של סטאר נוצצות כשהיא מספרת על משמעות השם (רמז: יש שתיים) ועל חוויית הגילוי שמתנקזת למוצר הכי בסיסי – לחם.
יוזמות שיתופיות שכאלה הן מאפיין מובהק של פריפריה וזה לא הפרויקט היחיד בירוחם. קרמי-קו הוא סטודיו שיתופי לקרמיקה שיזמה נעמה סלוין, ותולדה של הצורך האנושי בחברה. לסלוין היה סטודיו לקרמיקה אותו עזבה לטובת מסע ברחבי הארץ, כששבה ביקשו תלמידיה לשמר את התחביב והעלו רעיון להתאגד למרחב שיתופי. וכך היה. אמני קרמיקה עובדים לרוב לבד, וכאן נוצרה לדבריה 'זוגיות רבת משתתפים' שדורשת מהחברים לא רק רגישות והתחשבות אלא גם שיתוף פעולה במשימות ארציות. הם שכרו בית והפכו אותו לחלל עבודה משותף לעשר השותפות שבין היתר מכיל גלריה עם תצוגה מגוונת ומציע סדנאות פיסול, קדרות (אבניים) והדפס. חומר מקורו באדמה לכן הוא מקרקע ומצד שני הסדנאות מתוכננות בפשטות ונועם לאפשר חוויה טובה וקלילה ותוצאה מוצלחת. ומעבר לכך, השאיפה היא לצרוך תרבות מקומית, ולהציע התמקצעות בלי לצאת מהעיר תוך הדגשת ערך השיתופיות הבסיסי, על יתרונותיו וחסרונותיו. בכל סדנא יוצרים פריט שאחר כך מגיע אליכם הביתה והן בתיאום ומתאימות לכל הרכב וכמעט לכל גיל.
בכדי ליהנות מכל הטוב הזה צריך להישאר בירוחם כמה שיותר, ויש היצע משובח של אתרי לינה, אך את האווירה הקהילתית כיף לספוג בגסטהאוס The White Hill שהקימו בני הזוג אילנה בריל ואבישי אפרת שדוחפים ללא ליאות את תיירות ירוחם. בית דו-משפחתי הוסח לאירוח, וכולל חדרים מסוגים שונים, זוגיים ומשפחתיים וגם חדרי דורמס, בכל אחד סלון משותף, פינת אוכל, מטבח מאובזר וחצר רחבה עם בריכה לקיץ. כאן אפשר להתוודע לאורחים להכיר ולתקשר כמו פעם, באופן בלתי אמצעי והכי פתוח. האירוח כולל ארוחת בוקר קלילה ונחמדה ותקבלו כאן את כל המידע על המתרחש בירוחם, כזה שיעשה לכם חשק לחזור פעם נוספת.
