אם אתם מתחילים לגלות סימני אדישות לברזילאיות בחוטיני וללטיניים לוהטים בחופי התכלת, או אם הצבעוניות של תוכי המקאו ביערות הירוקים הפסיקה כבר להוציא מכם קריאות התלהבות - אולי זה הזמן לקחת הפסקה קצרה בטיול הברזילאי שלכם ולנסות חוויות חדשות, ולא פחות סקסיות. במרחק של חמש שעות נסיעה מריו דה ז'נרו, בין גבעות מוריקות, בלב אזור הזהב והאבנים היקרות של ברזיל במדינת מינאס ז'ראיס, נמצאת העיירה "אורו פרטו" (Ouro preto), זהב שחור בתרגום מילולי. למרות שלא ממש נתקלנו כאן בנפט. כאן תפגשו ברזיל קצת אחרת: עיר של אמנות, ארכיטקטורה, תרבות, קולינריה, היסטוריה מרתקת והרבה פחות ענטוזים.
העיר הרומנטית הזו מוקפת בצמחייה עשירה ושופעת, וטובלת באור אדמדם וחמים בזכות מבנים קולוניאליים וסמטאות מרוצפות אבן, שאי אפשר שלא להרגיש בהן קצת אירופה. את מקום הלטינוס של החופים ממלאים פה סטודנטים, שלומדים באוניברסיטאות נחשבות ששוכנות מסביב. וכמו בכל עיר אוניברסיטאית, האווירה התוססת והצעירה ממלאת את הרחובות ואת בתי הקפה הרבים הפזורים בה. ואם כבר חוויה אחרת, אז עד הסוף – אפילו הקרנבל הנערך כאן הוא בסגנון שונה. בלי נוצות וקישוטים ומשאיות ענק עם מוזיקה, אבל עם המון סטודנטים שנוהרים לכאן מכל רחבי ברזיל.
קצת היסטוריה (אבל קצת)
בדומה לחלוצים בצפון אמריקה, שכבשו את מערב ארצות הברית בהליכתם אחר אגדת ה"אל דוראדו", הבנדיירנטים האמיצים – נושאי הדגל שיצאו מסאו פאולו בסוף המאה ה-16 – גם תרו וכבשו את מרחביה האדירים והמיוערים של ברזיל בחיפושיהם אחר זהב, עושר והרפתקאות. הם שמעו על מקום שיש בו זהב בנהרות, וההרים שלו משובצים באבנים יקרות. אגדה שהתגלתה כנכונה: באזור התגלו מרבצי זהב, מתכות יקרות, יהלומים ואבני חן. וכמו בכל סיפור רומנטי שכזה, האוכלוסייה המקומית-אינדיאנית מצאה את עצמה בתנאים קצת פחות רומנטיים. בואו נגיד שלא ממש נותר מי שיספר את הסיפור.
הגילויים והתקוות לעושר ולחיי שפע משכו לאזור מתיישבים פורטוגזים וקריאולים (אירופים שנולדו בברזיל). הם הגיעו ממנזרים וזרמים נוצריים שונים, מה שהביא כמובן להקמה ובנייה של מספר גדול של כנסיות ומנזרים במסורת הבארוק האירופי המצועצע. זה פחות או יותר מה שקרה בתקופות כיבוש באמריקה הלטינית - בניית הכנסיות והעצמת מעמד הכמורה היה הכרחי להרגעת המצפון הנוצרי, שנדרש להצדיק את ביזת האדמות ואוצרות הטבע מעמי המקום , ולשמור מפני סכנות עבודת הכרייה והמחלות הטרופיות.
שיטוט בעיר
המטבח המִינֶרִי (זה של מדינת מינאס ז'ראיס) הוא מטבח עשיר במוצרי חלב ותוצרת חקלאית טרייה ומשובחת, ואפשר למצוא פה מאכלים ברזילאיים טיפוסיים עם טוויסט מקומי. כך לדוגמה תפגשו בקרנות הרחוב המתפתל את מוכרי הקוֹקאדה, ממתק עשוי מקוקוס. במינאס מבשלים אותו בלימון ודבש או בעיסת שמנת וקני סוכר, ולכם לא נותר אלא ללקק את האצבעות הדביקות.
רוב בתי המלון בעיר הם מבנים קולוניאליים מחודשים (מי יותר, מי פחות), ואפשר להתפנק בחדרים עם תקרות גבוהות, דלתות מגולפות ומיטות כבדות ולהרגיש כמו מלכים לרגע, או סתם כמו כובשים נוצרים מנוולים.
דברים שלא כדאי להחמיץ
מוזיקה: לשמוע מוזיקה חיה ולצפות בהופעות ריקוד במועדון CAEM הסטודנטיאלי בכיכר טיראדנטס, אשר במרכז העיירה, בערב יום שישי.
שוקולד: להיכנס לחנות הקטנה Chocolates Ouro Preto, שם יש שוקולדים מיוחדים בטעמים מפתיעים של פירות טרופיים וקשאסה. מומלץ גם לטעום מליקר הז'בּוֹטיקאבּה, פרי סוב-טרופי מקומי עם טעם שונה ומיוחד. החנות נמצאת ליד כנסיית נוסה סניורה דו רוסאריו.
אווירה: לחגוג ב-12 באוקטובר את יום ההולדת של האוניברסיטה למחצבים ומתכות. נשמע יבשושי?! אז זהו שלא. זהו יום חשוב בעיירת הכורים, והוא מושך אליו המוני אנשים. צפויות הופעות מוזיקה, ריקודים ואווירה טובה.
אוכל: לשוהים בעיירה בסוף השבוע מזומנת האפשרות לאכול באחת מהמסעדות את הפיג'וֹאדה העשירה של מינאס. זוהי המנה המאפיינת ביותר את המטבח הברזילאי והיא מורכבת בבסיסה משעועית שחורה, אורז ובשר. לצדם יוגשו תוספות שונות בהתאם לתוצרת ולמסורת של המטבחים המקומיים, ליצירת שילוב חום, קור, טעמים וטקסטורות קולינריות. ה"פיז'ואדה מִינֶרִה" היא העשירה והמגוונת ביותר: ירקות ירוקים מאודים, פרוסות בננה ותפוזים, חתיכות עור חזיר מטוגנות (לא חובה) ורוטב חריף חמצמץ. על ראש הערימה האדירה המאיימת למוטט את הצלחת זורים פארופה - קמח מצמח המנדיוקה, מטוגן עם ביצה וזיתים. נשמע בלגן? לא נורא. את כל האירוע החגיגי הזה שוטפים במורד הקיבה עם בירה קרה ומעכלים לאט. כל מה שנותר הוא לוודא שהדרך למלון היא בירידה.
