אם מתחשק לכם לצאת לטיול עם אווירה, רוח ומראות נהדרים – קבלו את ההמלצות הבאות. ארבעת בתי התפילה שלפניכם הם מקומות קסומים, שכל אחד שווה ביקור בפני עצמו.
אי אי אי אי ציון: בית הכנסת התוניסאי בעכו
הכל פה מתחיל באיש אחד, ציון בעדאש שמו, יליד תוניסיה, שעלה לארץ בשנות החמישים. הוא בחר את עכו כמקום מושבו והחל בהקמת בית הכנסת בשעותיו הפנויות. מצריף קטן ששימש את הקהילה התוניסאית טריפולטאית בעכו, הפך המקום למקדש מעט רב הוד וצבע, המתאר בעבודת פסיפס מדהימה ארבעה נושאים – סיפורי התנ"ך, היסטוריה יהודית, השואה, והמאבק על הקמתה וקיומה של מדינת ישראל עד ימים אלה ממש. איש רב פעלים ציון, ואינו נח לרגע. בגאווה הוא מספר שכל בית הכנסת נבנה מתרומות בלבד. את הפסיפס הוא מביא מקיבוץ איילון ואת הרעיונות הוא שואב מהספרות היהודית ומספרי ההיסטוריה. לכל מי שמגיע לשם צפוי מפגש עם מקום מרתק שחובק בתוכו סיפור חיים של איש אחד וסיפורה של האומה כולה.
איפה: רחוב אליעזר קפלן ליד בית המשפט החדש.
תעשה לכם קוצר נשימה: הכנסייה הקתולית באיקרית
שנים רבות עברו מאז עזבו תושבי איקרית את כפרם הציורי, ועברו להתגורר באופן ארעי (מבחינתם) בערי וכפרי הצפון והגליל. במשך שנים עומדת לה הכנסייה על ראש ההר והריסות הכפר כמצבה לרגליה.
אין ספק, שלו היה הכפר עומד על כנו, יכולים היינו לטייל היום בין סמטאותיו הקרירות, ליהנות מפרי בוסתניו ולפגוש את תושביו, כשצלצול פעמוני הכנסייה ברקע. כל מה שנשאר מהכפר הוא בית התפילה ובית הקברות. אבל טיפוס במעלה הגבעה, ואפילו טיפוס אל גגה של הכנסייה (באחריות המטפסים בלבד) ישאירו אתכם ללא נשימה. ולא בגלל המאמץ. המקום מדהים ביופיו ובנופים הנשקפים ממנו. הכנסייה סגורה, אבל בימי הקיץ באים אליה בערגה קשישים שילדותם עברה עליהם בין סמטאות הכפר ובוסתניו.
אפשר לפגוש שם את אבו דיב שעבר לגור בכפר ראמה ואפילו את עאטף חייט (זה מהחומוס בתרשיחא).
איפה: נוסעים בכביש 899, ובכניסה למושב שומרה מחפשים גבעה וכנסייה.
הכנסייה בנס עמים
היישוב נס עמים הוא אגודה נוצרית שמרכזה בציריך, ומטרתה עידוד ההבנה בין נוצרים ליהודים באמצעות דו-שיח בין-דתי מתמשך. אנשי האגודה רואים בתקומת מדינת ישראל לאחר השואה את התגשמות נבואות התנ"ך. הרעיון להקים את היישוב הועלה בסוף שנות החמישים בידי רופא מהכנסייה הרפורמית ההולנדית, ד"ר פילון. ביישוב גרות משפחות נוצריות ששהייתן מוגבלת לכמה שנים בלבד. אני ממליץ לטייל בשבילי היישוב ובין השאר להיכנס לביקור בכנסייה שבעיבורו. הכנסייה נעימה למראה, משוללת כל פוזה ראוותנית ומזמינה בפשטותה. בסופי שבוע ובחגים נהוג להשמיע במקום קונצרטים ליטורגיים ואחרים.
איפה: ליד כפר מזרעה ומול שבי ציון.
לשתות קפה עם נשר: בית הכנסת העתיק בנחל גוש חלב
לא נשאר הרבה מבית הכנסת הקדום בנחל גוש חלב. אבל הדרך אליו וממנו שווה הכול. היורדים לנחל גוש חלב מהכניסה לכפר מרגישים כבר מצעדיהם הראשונים איך הטבע סוגר עליהם. זרזיפי מי מעיינות חוצים את שביל העפר, שיחי הפטל מצביעים על המקום שממנו "יוצאים" המים, עצי תאנה שפריים הפך שם דבר בכפרי הגליל נטועים מימין ומשמאל, וככל שיורדים כך הולכת ומתעצמת חוויית הטיול.
אחרי כ-500 מטרים מימינה של הדרך ניתן להבחין בשרידי בית הכנסת. חזיתו פונה דרומה לכיוון ירושלים, ואם תחפשו בחלל מה שהיה פעם האולם המרכזי, תמצאו גם משקוף אבן שבמרכזו תבליט נשר או עיט. אפשר לשבת בשוליו, לשלוף תרמוס וללגום מהקפה (לא לשכוח להביא). המהדרין שבמטיילים יכולים להמשיך במורד הנחל עד למפגש עם נחל דישון (בכביש מספר 8967). מי שרוצה לעשות את המסלול הזה צריך להשאיר שם רכב לאיסוף. המהדרין שבעצלנים, לעומת זאת, יכולים לחזור אל הכפר ולטעום קצת ממטעמי המטבח הלבנוני.
איפה: על כביש 89 מזרח, חמש דקות מצומת חירם (סאסא).
