מעולם לא אובחנתי כסובל מהפרעות קשב וריכוז, והסיבה לכך, כנראה, היא שאני לא סובל מבעיות קשב וריכוז. אני קשוב כאמא תרזה ומרוכז כמזכיר הכללי סטאלין. ובכל זאת אני נוטל ריטלין מפעם לפעם. למה אני עושה את זה לעצמי? כדי להשתפר, כמובן. כדי להתעורר אם לא ישנתי מספיק. כדי להתפכח אם השתכרתי מדי. כדי להספיק ביום את מה שמצריך יומיים והיה צריך להגיש אתמול.
ואני לא לבד. סקר שערכה ב-2013 הרשות הלאומית למלחמה בסמים העלה כי 75% מהסטודנטים בישראל שנוטלים ריטלין – עושים זאת ללא מרשם, כלומר משיגים מחברים או קונים בשוק השחור. והרשויות מודעות מאוד לשוק השחור שנוצר. לראיה הקשיים שקופות החולים מערימות על אלו שיש בידם מרשם, כגון הצגת תעודת זהות ומרשמים לתקופות קצרות.
חוץ מריטלין קיימת בשוק הקונצרטה, שהחומר הפעיל שלה זהה לזה של הריטלין, אבל העיכול שלה איטי יותר וזמן ההשפעה שלה ארוך יותר. והעלילה מתעבה: בשנים האחרונות חדרה לישראל גם תרופה חדשה שנמכרת בארה"ב בשם "אדרל" ובארץ מיוצרת על ידי טבע בשם "אטנט". להלכה, גם תרופה זו מיועדת לסובלים מבעיות קשב וריכוז. בפועל, רבים וטובים משתמשים בה לטיפול בבעיות החיים. "מזל טוב!" נכתב באתר החברה Shire Pharmaceuticals. "על ידי נטילת אדרל, אתה מראה את המחויבות שלך למימוש הפוטנציאל הגלום בך – ואת המחויבות שלך להיות האדם שנועדת להיות". ממש רובין שארמה.
בארה"ב האדרל היא כבר מזמן מגפה. נטפליקס אפילו הקדישה סרט תיעודי שלם ל"משפר ההישגים של דורנו". מתכנתים ועורכי דין, ספורטאים ופוליטיקאים – כולם על זה כל הזמן, אבל נדמה שהאדרל משמש בעיקר סטודנטים בתקופת הבחינות והעבודות. מחקר שפורסם ב-2008 מצא ש-34% מהתלמידים בקולג' שאין להם מרשם לאדרל משתמשים בתרופה לשיפור הביצועים.
"במהלך שלוש השנים שלי בקולג'", כתבה מולי יאנג במגזין הניו יורקי n+1, "הייתי לוקחת אדרל פעם או פעמיים בשבוע. 20 דקות אחרי שלוקחים את הסם יש איזו התהדקות מנטלית, כאילו מישהו זיקק את מרחב הראייה שלך למבט צר אך חודר. ואז כל הסחות הדעות נמוגות (זה לא סם מומלץ לציידים או לשחקני כדורגל). במשך שלוש שנים, המוח שלי, שהוא בדרך כלל יצור סרבן למדי, הפך לכלי שרת בידי הרצון שלי".
אז החלטתי לנסות בעצמי ולגלות איזו מהשלוש באה טוב יותר לאדם ללא הפרעת קשב שזקוק לבוסט של ריכוז. הבהרה: כתבה זו מיועדת לאותם קוראים נואשים שכבר החליטו לעשות מעשה פזיז וחסר אחריות כמו נטילת תרופה שאינה מיועדת להם - סטודנטים דחיינים, תלמידים שנזכרים בהרצל יום לפני הבגרות בהיסטוריה, מעצבים גרפיים שצריכים להגיש חמישה לוגואים מהיום להיום. כולנו היינו שם. כולנו נחזור לשם. אז אני מתנדב לשמש לנו כשפן ניסיונות, זה הכל.
עכשיו, שנייה של רצינות: אני באמת אומר לכם שאין לראות בכתבה משום עידוד מפורש או מרומז לנטילת תרופות מרשם שלא במרשם. אני לא מכיר אתכם, קוראים יקרים, ואין לי מושג מהו מצבכם הרפואי. ריטלין, קונצרטה ואדרל הם חומרים ממריצים ופסיכואקטיביים שנכללים בפקודת הסמים המסוכנים. כמו כל סם אחר בעולם, מקפה ועד MDMA, יש להם תופעות לוואי רבות לטווח הקצר והארוך, ובמצבים מסוימים הן עלולות להיות מסכנות חיים.
ריטלין 10 מ"ג: נקראו 539 עמודים
הו שלום לך, כדור לבנבן! לריטלין הקטן שני יתרונות משמעותיים. ראשית, ניתן לחצות אותו בקלות לחצאים ולרבעים ולשמיניות – וזה בדרך כלל מספק את כל הדלק הדרוש (ומשאיר עוד ליום מעונן, אם זוכרים לכסות אותו בחזרה בנייר הכסף). שנית, ההשפעה שלו קצרה יחסית. זאת לא חתונה קתולית.
אני אוכל סנדוויץ' קטן לארוחת בוקר, כי אסור על קיבה ריקה, ואז מוריק לקרבי 10 מ"ג ריטלין. מניסיון, זה השלב הקריטי. אסור בתכלית האיסור לאבד ריכוז: פרדוקסלית, הריטלין מרכז את המרוכזים-כבר. אם יש לכם עשר משימות שונות ואתם לוקחים ריטלין, מהר מאוד תמצאו את עצמכם מתרכזים בפרטים שוליים לגמרי, בוהים בתקרה (נכון שהסדק שם דומה לקיפוד?) או קוצצים ציפורניים בפליאה וביסודיות של משוואה מתמטית. זכרו: ריטלין=משימה אחת ארוכה, רצוי מונוטונית. זה לא הזמן לנסות לאחד את מכניקת הקוונטים עם תורת היחסות הכללית.
אז אני מחליט לנצל את הלאבלי ריטה שלי לטובת קריאה מהירה של כל ששת כרכי "מלחמת העולם השנייה" מאת וינסטון צ'רצ'יל. אני מתחיל בהסכמי ורסאי בשעה 10 בבוקר. 40 דקות אחר כך אני מתחיל להרגיש רעידות קלות. עד ארוחת הצהריים היטלר כבר עולה לשלטון. עד הערב נופלות פולין, דנמרק, נורווגיה, פינלנד ומדינות השפלה.
כשמתחיל להחשיך אני מוצא את עצמי באמוק מלחמה, מיטלטל בין לאות תהומות לנמרצות פסגות. כמה זמן אני יושב כאן, על הספה הזאת? הדופק שלי הולם ברקות. שדה הראייה שלי מצטמצם לשדה הקרב. לא אבחין עכשיו בפיל שיחלוף על פניי ויציע לי בוטן בהינדית. שאלה אחת בלבד מעסיקה אותי: האם חיל החלוץ הבריטי ייחלץ מדנקרק?
אני לא יכול להפסיק לקרוא. צריך להזכיר לעצמי שאני צריך להשתין, לשתות, למצמץ. אני לא זוכר מה עשיתי אי פעם שלא היה הקרב מול הנהר לה-פלאטה.
ב-10 בערב אני סוגר את הספר. נפלה ממשלת הפיוס של צ'מברליין. תם הכרך הראשון. בסך הכל קראתי 539 עמודים ועכשיו אני בלהקת החברים של מותשה: החבר'ה רוצים לצאת, אבל אני לא מצליח לגרד את עצמי מהספה. בחצות אני במיטה, נופל ללילה נטול חלומות.
רפואית: החומר הפעיל בריטלין הוא מתילפנידאט, קרוב-רחוק של קוקאין, שממריץ את מערכת העצבים המרכזית. התרופה הוכחה כיעילה בטיפול במצבים של הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ונרקולפסיה (אגב, בניגוד לאמונה הרווחת, הסובלים מהפרעות קשב וריכוז זקוקים להמרצה ולא להרגעה כדי להתרכז). הריטלין "הרגיל", כלומר ריטלין שמשחרר את המתילפנידאט באופן מיידי, בא בכדורים של 5, 10, 20 ו-40 מ"ג, בהתאם לגיל ולמשקל הגוף.
יתרונות: קל לחצות את הכדור ולקחת מינון קטן; ההשפעה אורכת כארבע שעות בסך הכול, אבל קל למשוך אותה הלאה ברגע שנכנסים לקצב.
חסרונות: השחרור הלא-מבוקר יכול להיות אינטנסיבי למדי: דפיקות לב, הזעה, סחרחורת קלה. ובהתאם, גם איכות העבודה יורדת. הפרקים שלפני ואחרי שיא הריטלין חקוקים היטב בזיכרוני, אבל אני לא זוכר יותר מדי ממה שקראתי בפרק על אוסטריה. משהו עם אנשלוס. וודי אלן סיפר פעם: "לקחתי קורס קריאה מהירה בקולג', ופעם אחת הצלחתי לקרוא את כל 'מלחמת ושלום' בהפסקת הצהריים. זה על רוסיה".
קונצרטה 20 מ"ג ׁׁׁׂ(ריטלין L.Aׂ): נקראו 441 עמודים, אבל יש אבל
גם את הקונצרטה אפשר לחצות, אבל צריך לדעת איך. היא באה בקפסולה שבתוכה כדוריות לבנות ואני שופך חצי מתכולת הקפסולה, כלומר 10 מ"ג, לרסק תפוחים, ובולע. אסור בתכלית האיסור ללעוס או לרסק את הכדוריות הלבנות; אסור גם לשפוך למים ולשתות, כי אז הכדוריות נתקעות בשיניים ויש סכנה של לעיסה. ואתם לא רוצים ללעוס כדוריות של שחרור מושהה.
בחזרה לצ'רצ'יל! הפעם ההפלגה נעשית במים שקטים, שלא כמו השיירות הבריטיות במלחמת העולם השנייה. אני שוקע בספר, אבל לא מרגיש את תופעות הלוואי הפיזיות והפסיכולוגיות. סבבה לי. אני מרגיש ערני להפליא, אבל אני לא פוחד לכתוב מייל, לעשות שיחת טלפון או לצאת לסידורים תוך כדי. ההשפעה רציפה יותר, בלי עליות ומורדות. אני קורא במישור ונהנה. אני קורא קצת יותר משבע שעות, בערך עד שרוזוולט נבחר מחדש ומתחיל למכור נשק לבריטים. 441 עמודים. לא רע.
למרות שאני לא מרגיש את ההיי המטורף של הריטלין הרגיל, אני גם לא מצליח להירדם. השעה כבר אחת בלילה, אבל העייפות ממני והלאה. אני נדרש לשתי בירות ולגלילת פיד אינטנסיבית כדי לעצום את העיניים – וגם אז אני חולם חלומות משונים.
כתוב שהקונצרטה משפיעה כשמונה שעות. אני די בטוח שהייתי מרוכז גם בשלוש בבוקר, כשחלמתי על פלישת חייזרים. ואתם לא רוצים להיות מרוכזים כשאתם חולמים על פלישת חייזרים.
רפואית: בחלוקה גסה, הריטלין הרגיל מיועד בדרך כלל לילדים, כלומר ליום הלימודים, ואילו הקונצרטה מיועדת למבוגרים שסובלים מבעיות קשב וריכוז – וצריכים לתת יום עבודה מלא. החומר הפעיל בקונצרטה הוא אותו מתילפנידאט, אבל מתווספים אליו חומרים בלתי-פעילים שמשהים את השחרור. הקונצרטה נמכרת כריטלין S.R, כדורים של 20, 40 או 60 מ"ג, או כריטלין L.A, קפסולות המכילות כדוריות עם אבקת ריטלין שנפתחות בזמנים שונים ומחזיקה לשמונה שעות.
למען הסדר הטוב, "קונצרטה" הוא הכינוי המקובל לכל תרופות המתילפנידאט בשחרור מושהה. רשמית, "קונצרטה" הוא שם מסחרי של קפסולה ספציפית, קשיחה ובלתי ניתנת לחלוקה, של 18, 27, 36 או 54 מ"ג – שמחזיקה ל-12 שעות. אני לקחתי את מה שהרוקח מכנה "ריטלין L.A" ושאר העולם מכנה קונצרטה.
יתרונות: יותר רגוע.
חסרונות: (הרבה) יותר שעות; מורכב ולא מדויק לחלק את הקפסולה.
אדרל 20 מ"ג: נקראו 232 עמודים, נראה לי
מעולם לא עשיתי אדרל, ואני נרגש כתלמיד בית ספר יום לפני המועד האחרון להגשת הבוק ריפורט. הכדור עגלגל וכתמתם, וניתן לחצות אותו בקלות לשניים. אני, שוב, לוקח חצי – כלומר 10 מ"ג.
ההתחלה זהה. אני קורא על הפלישה לרוסיה בזמן שהכימיקלים פולשים לי למוח. העולם מצטמצם לשולי הספר. אני הקורא המהיר במערב: המערכה על יוון, כיבוש הקיסרות האיטלקית, הקרב על האטלנטי. אני כבר לא קורא בלי שהיד שלי תהיה מוכנה לדפדף. חבל על כל רגע! אולי ארשם לתואר שני? אולי אדלג כבר עכשיו לסטלינגרד?
לקראת הצהריים אני מבין שאני לא רק נמרץ, אני ממש עף על עצמי. אני לא מרוכז, אני במאניה. ואני לא באמת קורא, אני פשוט מדפדף מהר. מילים קופצות לי מפה ומשם. אין משפטים. אין סדר אירועים. ואז אני מבין: זה לא סתם תרופה ממשפחת האמפטמינים – זה פשוט אמפטמינים. אני על חגיגת.
קצת בא לי ללכת למסיבה, אבל השעה אחת בצהריים. אני מתחיל להתהלך. מאבד עניין בספר. קטנה עליי מלחמת העולם השנייה. אני רוצה אתגר! אני רוצה מוזיקה! אולי ארשם לתואר שני? אני מנסה להכריח את עצמי להשתמש בכוחותיי החדשים (אני גאון!) כדי לקרוא, אבל בכל פעם שאני שואל את עצמי שאלה לגבי מה שאני קורא, ברור שאין לי מושג על מה אני מדבר. מי זה הגנרל סמאטס? האם קראתי עליו כבר? האם הוא מופיע עכשיו בפעם הראשונה? איזה יום היום בעצם?
שעה אחר כך אני כבר אאוט. לא מוצא את מקומי בעולם. לא נוח לי. חם לי. אני לא זוכר בעד מי אני במלחמת העולם השנייה. אני סוגר את הספר ומתחיל להתהלך, ואז מתיישב בחזרה כי זה לא זמן לפעילות ספורטיבית, ואז שוב חוזר לספר. אני חושב שאני חושב מחשבות שווא. לא הזיות ממש, אבל מחשבות גדולה משונות. אני חושב שהיה יכול להיות נחמד להיות מוח צף, בלי גוף בכלל. אני חושב שאני יכול להיות ראש עיר מצוין. ואם לא כאן – אז בניו-תל-אביב-יפו במאדים. גם במאדים יהיה לי חם? לא, מאדים קר נורא. אה, נכון. תודה לך. לא, לא – תודה לך.
ככה זה נמשך שעות. אני בוהה בספר ומדבר לעצמי בראש. קראתי 232 עמודים, ובחיי שאין לי מושג מה קראתי. אדרל – אתה גדול עליי.
רפואית: למרות הדמיון בהתוויה הרפואית, האדרל היא כאמור תרופה ממשפחה קצת אחרת: אמפטמינים. היא מיוצרת בכל העולם על ידי חברת טבע, שקנתה את היצרנית המקורית ב-2008. ב-2016 נכנסה התרופה לסל הבריאות, ומאז היא נמכרת גם בישראל, אבל תחת השם "אטנט". ארבעת החומרים הפעילים באטנט משתחררים בזה אחר זה, כך שכל אחד בא במינון נמוך יחסית. האטנט פעילה למשך כשש שעות, אבל יש גם אדרל XR ל-12 שעות. בא ב-5, 10, 20 או 30 מ"ג. שלא כמו הריטלין, האדרל משמשת גם כאפרודיזיאק ויוצרת תחושת אופוריה.
יתרונות: קוקאין בחסות קופ"ח.
חסרונות: קוקאין בחסות קופ"ח.
נו, אז מה יביא אותך הכי טוב לדדליין?
צ'רצ'יל לא משקר (טוב, רק בעניין "משימת השלום" של רודולף הס): אם אין לכם הפרעות קשב וריכוז – ריטלין לילדים הוא הבחירה הכי טובה. כדורים חזקים כמו אדרל, או כדורים בעלי השפעה ארוכה כמו קונצרטה, עלולים להביא לתוצאה הפוכה, ולהשבית אתכם דווקא ביום הדדליין. ה-D-Day, אם תרצו.