"היום, כאשר אני מסתכל על הבוגרים הראשונים שצמחו מתוך הקהילה שבנינו מתוך המקלט בנווה עופר, אני מבין ששינינו לכל אחד מהם עולם ומלואו. כל מה שהם היו צריכים זה מבוגר אחד שיאמין בהם ויגיד להם שהם מסוגלים. משם השמיים הם הגבול – והם חצו את הגבול הזה בענק!"
כך נזכר השבוע שחף ארליך, כיום מנכ"ל חברת 'טריא' וחבר בוועד המנהל של עמותת 'חינוך לפסגות', שייסד את העמותה בתחילת שנת 1999. "בזמן מחאת הסטודנטים בסוף שנת 98' הבנתי, יחד עם חברים נוספים לספסל הלימודים, שהמטרה המרכזית היא לא הורדה של 5,000 ₪ משכר הלימוד, אלא טיפוח והשקעה בילדים ובני נוער המגיעים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית במדינה. הגינו רעיון להתמקם בשכונה קשת יום ולהעניק לילדים תשתית ראויה המבוססת על חינוך, תרבות והדדיות. ביקשנו לשנות לילדים האלה את המציאות שהם מכירים".
את הרעיון קיבלו מנשיא המכללה האקדמית תל אביב-יפו אז, פרופסור אלעזר כוכבא ז"ל, שהציג לסטודנטים נתונים לפיהם המדינה משקיעה בתלמידים מצטיינים פי 40 לעומת מידת ההשקעה בתלמידים אשר נמצאים בשכבות החלשות. השלב הראשון של ארליך וחבריו היה לפנות לעירייה במטרה למצוא מקום להקים בו אולפן, והם קיבלו אישור לעשות זאת במקלט בשכונת נווה עופר (תל כביר) בדרום ת"א.
"בתוכנית הראשונה אספנו 30 תלמידים בגילאי 8-12 ונפגשנו איתם מדי יום, חמש פעמים בשבוע. היינו עשרה סטודנטים בסך הכול, והמטרה שלנו הייתה לסייע להם לממש את הפוטנציאל הטמון בהם ולהוביל אותם להצלחה חינוכית, חברתית ואישית". אחד המפתחות להצלחת התוכנית היה מעורבות ההורים. "יום אחד הגעתי לבית המשפחה של אחד הילדים בפרויקט. משפחה קשת יום, שההורים היו נלחמים כדי לשים אוכל על השולחן. פתאום ראיתי שולחן עבודה עם מחשב חדש. ההורים של הילד הבינו את החשיבות של החינוך בחייו, הבינו שזו הדרך להוציא אותו ממעגל החיים שבו הוא נמצא כרגע".
"דוגמה ליכולת של קבוצה קטנה לייצר שינוי גדול בקהילה"
שנה לאחר תחילת התוכנית, החלו הסטודנטים לשלב את הילדים גם במסגרת חברתית בתנועות נוער. "וויתרנו על יום אחד של 'לימודים' לטובת מעורבות בתנועת הצופים. דחפנו את הילדים למסגרת הזאת, והם גרמו לכך שמהר מאוד שאר הילדים באזור, אלו שלא היו מעורבים בתוכנית, ביקשו להצטרף גם. זאת דוגמה נהדרת ליכולת של קבוצה קטנה לייצר שינוי גדול ומהותי בתוך קהילה. בתוך שנתיים-שלוש מתחילת התוכנית, נבנתה בנווה עופר קהילה מגובשת והדדית שבה כולם, אנחנו, ההורים והילדים, מעורבים במסגרות חברתיות וחינוכיות ושואפים להצטיינות".
שחף וחבריו נטמעו בקהילה החזקה והמגובשת שיצרו והיו חלק ממנה. "עד היום, שני עשורים אחרי, אני עדיין בקשר טוב עם הילדים, שכבר גדלו והתבגרו ומזמן הפכו לחלק מהמשפחה שלי. כשאני רואה אותם היום, כיצד הם השתלבו בצבא, רכשו השכלה אקדמית והתקדמו לתפקידי מפתח בעבודה, אני מבין שהצלחנו לשנות בצורה דרמטית את מסלול החיים של כל אחד מהם".
בשנת 2003, ארבע שנים בלבד מפתיחת התוכנית הראשונה בנווה עופר, החל הפרויקט של ארליך להתרחב לרחבי הארץ. מי שאחראית לכך היא ד"ר שולה רקנאטי, שהגיעה לסיור במקלט בנווה עופר. רקנאטי מיד ראתה את הפוטנציאל להשפיע חברתית ובחרה להצטרף לעמותה ולהפוך אותה למפעל חייה. כיום היא אף שואפת להפוך אותה למיזם לאומי.
"באמצעות חינוך אפשר לצמצם את הפערים בחברה"
כעשרים שנה חלפו מאז הגיעה ד"ר שולה רקנאטי למקלט בדרום ת"א, כחלק מניסיון של ארליך לגייסה כתורמת לתוכנית. לדבריה, כבר במפגש הראשוני שלה עם הילדים והסטודנטים, היא ראתה את הפוטנציאל הגלום בפרויקט ודמיינה אותו צומח לארגון גדול ומרכזי, שיכול לעורר שינוי בחברה הישראלית: "הגעתי במקרה למיזם וראיתי ילדים מסורים וחדורי מוטיבציה", מספרת רקנאטי, שב-20 השנים האחרונות משמשת כיו"ר העמותה.
"המפגש בין מצוקה כלכלית וחוסר שוויון מצד אחד, לבין תקווה, סקרנות והרצון ללמוד להתפתח, נגעו לי במקום ריגשי עמוק מאוד. הברק בעיניים של הילדים כבש את ליבי. התחלתי ללמוד את הנושא ואת שורש הבעיה החברתית במדינה. הבנתי שדרך חינוך אפשר לצמצם את הפערים בחברה. הייתה לי תשוקה גדולה לנושא ולכן לקחתי על עצמי את ההובלה והעמותה הזו הפכה למפעל חיי".
לפי ד"ר רקנאטי, מדינת ישראל צריכה לראות בחינוך כל שכבות האוכלוסייה, ובמיוחד בפריפריה החברתית והגאוגרפית, כמטרה אסטרטגית לאומית. "ההון האנושי שלנו הוא המשאב הכי יקר שיש לנו במדינה. ללא טיפוח ומיצוי של ההון האנושי, לא נוכל להתקדם קדימה במאה ה-21 ולשמור על מעמדנו כמעצמה טכנולוגית, כ-'סטארט-אפ ניישן'. יש מאות אלפי ילדים ובני נוער סקרנים, חדורי מוטיבציה, מלאי כישרון וצמאים לידע, שנסיבות חייהם – כלכליות וחברתיות – מונעות מהן לרכוש השכלה גבוהה ולהגשים את עצמם".
עמותת "חינוך לפסגות" מגיעה לאותם ילדים הנמצאים בפריפריה החברתית והגאוגרפית ומעניקה להם הזדמנות שווה וליווי כבר מגיל צעיר. "אנחנו פועלים לפי מודל שמייצר רצף חינוכי אצל הילד מגיל 8 עד 28. אנחנו מלווים אותו לאורך כל הדרך, מבית ספר יסודי, דרך התיכון, הצבא, השכלה גבוהה ועד השתלבותו בשוק התעסוקה. למעשה, אנחנו משפיעים על מסלול חייו של הילד, מעניקים לו סביבה חינוכית וחברתית ומנתבים אותו להגשמה עצמית, מימוש הפוטנציאל האישי ומובילות חברתית".
"יש לנו אחריות מוסרית לאומית כחברה להוציא את המיטב מכל ילד וילדה, ולכן חשוב מאוד שהמגזר העסקי והציבורי כולו ישקיע במיזמים חברתיים וחינוכיים. מניסיון וממחקרים שערכנו, תאגידים שמעורבים בקהילה ומפתחים אחריות תאגידית ותרבות ארגונית חיובית,מצליחים יותר גם ברמה העסקית. אותם ילדים בהם המגזר העסקי משקיע היום, יהיו העובדים שיובילו את הקהילה העסקית מחר".
"מעגל בלתי נגמר של נתינה שבו כולם מרוויחים"
ד"ר רקנאטי צירפה למיזם מספר דמויות מפתח, ביניהם האלוף (במיל) איתן בן-אליהו, מפקד חיל-האוויר לשעבר, שהצטרף לעמותה בתחילת הדרך. "כאשר פרשתי משירות בצה"ל ונכנסתי לעולם העסקים, היה לי דחף לתרום לחברה. רציתי לקחת את כל מה שלמדתי לאורך הדרך בשירותי הצבאי ולהנחיל אותו על אוכלוסיות שונות בחברה. זה היה טבעי מבחינתי ונתן לי סיפוק רב".
"תמיד האמנתי שבפריפריה הגאוגרפית והחברתית במדינה יש הון אנושי נהדר ופוטנציאל אדיר שרק צריך לגלות אותו לתת לו הזדמנות ראויה". בן-אליהו טוען שהדרך להצלחה היא ניצול שעות הפנאי של בני הנוער למטרות חינוכיות. "כאשר אתה מוביל קהילה של בני נוער בפריפריה לעסוק בחינוך ובמסגרות חברתיות בשעות הפנאי שלהם, זה מוציא אותם ממסלול החיים שהם היו רגילים אליו ומהעיסוקים הפחות טובים ומעביר אותם מהשוליים למרכז. הם לומדים, מתפתחים וכאשר הם גדלים, הם תורמים בחזרה לחברה. זהו פאזל שלם שמשרת את החברה ויוצר מרקם חיים איכותי יותר".
"חשוב מאוד שהמגזר העסקי יצטרף ויתרום למיזמים חברתיים וחינוכיים. במקום שיש יכולת – צריך לתת. תאגיד שהמדיניות שלו כוללת אלמנט של "לתת" יוצרת אווירה מוסרית גבוהה ומתחיל מעגל של נתינה שבו כולם מרוויחים: הילדים ובני הנוער מקבלים הזדמנות שווה וראויה, והם גדלים להיות אנשים משכילים ומשמעותיים בחברה, בפוליטיקה, בצבא ובקהילה העסקית. אותו ילד ששינה את מסלול חייו בזכות ההירתמות של המגזר העסקי, יגדל להיות עובד משמעותי בשוק התעסוקה, וכך הקהילה העסקית כולה תוכל לקטוף את פירות ההצלחה".
תהליך ארוך ויסודי שבסופו החברה מרוויחה את ההון האנושי בפריפריה
המודל החינוכי של עמותת 'חינוך לפסגות' כולל פעילויות לימודיות חווייתיות תוך התמקדות במקצועות ליבה, פעילויות העשרה וחוגים, תגבור לימודי פרטני ופעילות חברתית ערכית, כמו תוכנית העצמה אישית והשתתפות בתנועות נוער. כיום העמותה פועלת בשיתוף משרד החינוך בכ- 120 בתי ספר ברחבי הארץ ו- 35 מוסדות אקדמיים, והיא מעצבת את מסלול חייהם של כ- 4,000 חניכים ובוגרים מדי שנה. העמותה מלווה את החניכים מכיתה ג' ועד י"ב, ולאחר מכן גם בשלבים הבאים בחיים, כמו צבא, השכלה גבוהה ותעסוקה – תהליך ארוך ויסודי שבסופו החברה מקבלת אזרח מצטיין שעובד ותורם בחזרה לחברה.
נמרוד דותן, מנכ"ל עמותת חינוך לפסגות: "לכל ילד וילדה באשר הם וללא קשר למקום לידתם מגיעה הזכות הבסיסית המוסרית לשיוויון הזדמנויות. חינוך לפסגות פועלת עם ילדים ובני נוער בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. אלו ילדים ובני נוער סקרנים, מוכשרים, שהמציאות מנעה מהם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. חינוך לפסגות מוצאת את אותם 'יהלומים' הזקוקים לליטוש, משנה את מסלול חייהם ומאפשרת להם את ההזדמנות לחלום, לשאוף, להצטיין ולהגשים. השקעה בילדים אלו מגיל צעיר היא המפתח לבניית עתיד ישראל, לחברה סולידרית ומלוכדת יותר שתסייע בחיזוק חוסנה החברתי-כלכלי של ישראל".
ד"ר שולה רקנאטי: "מגפת הקורונה העצימה את הפערים בחברה הישראלית והקיטוב בחברה שלנו הלך והתעצם לאחרונה, ויחד איתו השאיפה לקיים חברה שיתופית הדדית בין כל האוכלוסיות בחברה. הפערים הללו מהווים איום ממשי לחוסנה של מדינת ישראל. לכן דווקא עכשיו גדל הצורך ההכרחי בהפיכת הפעילות שלנו למיזם לאומי בהשתתפות הממשלה, המגזר העסקי וגופים פילנתרופים – מיזם שישים את החינוך בפריפריה החברתית והגאוגרפית כיעד חברתי עליון, ושיחולל שינוי אמיתי בחברה הישראלית".